שיחה:יונה לויטס
עוד על ר' יונה
בליל שמחת תורה לא הורשו כולם להכנס להתוועדות. בתחילה היה דוחק גדול, בא חתן הרבי, הרש"ג לסדר מי יכנס ומי לא, אבל אף אחד לא זז ממקומו ולא זו בלבד אלא שאנשים נוספים המשיכו להכנס פנימה ולא רצו לצאת משם. כך נמשך חוסר הסדר עד שיצא מחדרו הרבי בעצמו, ראשית כל ביקש שכולם יצאו מהחדר. מובן שמיד יצאו והחדר התרוקן מאדם. לאחר זאת התחיל הרבי בעצמו קובע מי יכנס, לא עלה אפילו בדעתי שאזכה להיות בין הנכנסים. לכן נעמדתי מרחוק כדי לראות מי הם הנכנסים, והנה, פתאום רומז לי הרבי באצבעו הק' להכנס, ואז התרוממתי מעל לראשי האנשים ובמהירות הייתי ב"ה בפנים.
בלילה ההוא היו דיבורים נוראים. באיסרו חג בבוקר לאחר נסיעת הרביי חזרתי עם חברי יונה לוויטס[1] על כל דברי הרבי. ביררנו זאת בין רבים ששמעו גם הם, ואחר כך כתבנו את הדברים. חבל שזה לא נמצא בידי ולא בידו אבל אכתוב כאן ממה שזכור לי ללא קדימה ואיחור.
ישנם מראות וזכרונות הנחקקים על לוח הזיכרון ואינם נשכחים לעולם. כזאת היא אותה התוועדות נפלאה של הרה"ח ר' יונה לוויטס, אחד החסידים הנפלאים של תל-אביב באותן שנים, והרה"ח ר' פיניע אלטהויז. במרכז ההתוועדות עמדה כמובן בשורתו של הרבי הריי"צ ש"לאלתר לגאולה", ור' יונה דיבר על כך ב'קאך' מיוחד.
בתוך הדברים פנה אליו ר' פיניע ושאל: ומה תאמרו אם יעבור זמן, ומשיח ח"ו עדיין לא יבוא?
השיב לו ר' יונה: אני אמשיך להאמין!
--משולח - שיחה, 22:35, י"א בחשוון, ה'תשפ"ז 22:35, 22 באוקטובר 2026 (IDT)
- ^ הערה: לפי זה היה בין החסידים שהרבי קבע שיכנס.