Перейти к содержанию

Кейни, кенизи и кадмони

Материал из Хабадпедии

קיני, קניזי וקדמוני הן שלוש אומות שארצותיהן נכללו בהבטחת ארץ ישראל לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, נוסף על ארצות שבעת עמי כנען. אף שהקב"ה הבטיח לאברהם את ארצות עשר האומות, בפועל ניתנו לבני ישראל בעת כניסתם לארץ רק ארצות שבע האומות, ואילו ארצות הקיני, הקניזי והקדמוני עתידות להינתן להם בשלמות בגאולה האמיתית והשלימה[1].

בדברי חז"ל קיימות דעות שונות באשר לזהותן ולמיקומן של שלוש הארצות. לפי הדעה שהביא רש"י בפירושו לתורה, מדובר בארצות אדום, מואב ועמון, ואילו דעות אחרות מזהות אותן עם אזורים בחצי האי ערב, בסוריה, באסיה הקטנה ובארצות נוספות.

בתורת החסידות מבואר כי שבע הארצות שנכבשו על ידי ישראל מכוונות כנגד שבע המידות, ואילו שלוש הארצות הנוספות מכוונות כנגד שלושת המוחין, חכמה, בינה ודעת. ירושתן לעתיד לבוא מבטאת את שלמות בירורם של עשרת כוחות הנפש ואת התגלות עבודת המוחין מצד עצמם, שהיא ממאפייני העבודה בימות המשיח[2].

ההבטחה בברית בין הבתרים

בפרשת לך לך נאמר:

ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת. את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני. ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים. ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי.

— ספר בראשית, פרק ט"ו, פסוקים י"ח–כ"א

בפסוקים אלו נמנות עשר אומות שארצותיהן הובטחו לאברהם אבינו, ואילו בתיאור ירושת הארץ על ידי בני ישראל בפרשת ואתחנן נזכרות שבע אומות בלבד: החתי, הגרגשי, האמורי, הכנעני, הפרזי, החוי והיבוסי[3]. רש"י עומד על ההבדל בין שתי הרשימות ומבאר, על פי המדרש, כי שלוש הארצות הנוספות עתידות להיות ירושה לישראל לעתיד לבוא, ומביא לכך ראיה מנבואת ישעיהו הנביא על ימות המשיח: "אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם"[4]. במדרש מבואר כי שבע הארצות שניתנו לישראל אינן מלוא הארץ שהובטחה לאבות, וכי לעתיד לבוא יושלם קיום ההבטחה[5].

הרבי מבאר שהלשון "לזרעך נתתי" מלמדת כי ההבטחה האלוקית אינה רק הבטחה שעתידה להתקיים, אלא נתינה שכבר נעשתה מצד הקב"ה: בברית בין הבתרים ניתנו לאברהם כל עשר הארצות, אלא שמימוש הנתינה בפועל נעשה בשלבים – בתחילה ניתנו לישראל שבע הארצות, ואילו שלוש הארצות הנוספות עתידות להינתן להם בימות המשיח. הרבי מוסיף כי כל עוד לא נשלמה ירושת עשר הארצות, חסר בשלמות קניינה של ארץ ישראל כולה, לרבות שבע הארצות שכבר נכבשו[6].

זהותן ומיקומן של שלוש הארצות

במקורות חז"ל מופיעות כמה שיטות בזיהוי הקיני, הקניזי והקדמוני: במסכת בבא בתרא מובאות שלוש דעות, ובתלמוד ירושלמי ובמדרש בראשית רבה מובאות דעות נוספות, לצד שינויי נוסח ושמות בין המקורות[7]. הזיהויים הגאוגרפיים של השמות העתיקים מבוססים על פירושי המקורות ומחקרים מאוחרים, ואינם קובעים בהכרח את גבולותיהן המדויקים של הארצות.

לדעת חכמים בבראשית רבה, שלוש הארצות הן "אדום, ומואב, וראשית בני עמון", ושיטה זו התקבלה בפירוש רש"י על התורה[1]. ארצות אלו נמצאות בעיקר בעבר הירדן המזרחי: אדום – באזור הר שעיר, מדרום לים המלח ועד אזור מפרץ אילת ובסביבתו; מואב – ממזרח לים המלח, בחלקו המרכזי והדרומי של עבר הירדן; ועמון – מצפון למואב, באזור רבת עמון, היא עמאן של ימינו. בשיוך כל אחד משלושת השמות לאומה מסוימת יש הבדלים בין המקורות: בפירוש החזקוני על התורה מבואר כי הקיני הוא עמון, הקניזי הוא מואב והקדמוני הוא אדום[8], ואילו במדרש בראשית רבה הקניזי מיוחס לעשו, והקיני והקדמוני מיוחסים לעמון ולמואב[5].

לפי שיטה זו מוצאן של שלוש האומות מעשו ומבני לוט ולא מכנען, ואילו בפירוש אבן עזרא על הפסוק נאמר עליהן: "מבני כנען, ויש להם שני שמות", כלומר הן מענפי עמי כנען, אף שהן נזכרות בפסוקים בשמות שונים[9]. בביאור הגר"א על התורה מופיע כי הארצות היו שייכות מלכתחילה לעמי כנען, אלא שאדום, מואב ועמון נטלו אותן מהם, ולפי הסבר זה ניתן ליישב את זיהוין עם אדום, מואב ועמון יחד עם הדעה שהארצות נכללו מלכתחילה בארצות הכנענים[10].

לדעת רבי בבראשית רבה, שלוש הארצות הן "ערביה, שלמייה, נוטייה"[5]. ערביה היא ארץ ערב, המזוהה בכללות עם חצי האי ערב שמדרום וממזרח לארץ ישראל; שלמייה מזוהה במקורות עם ה"שלמאי", ושמה נזכר גם בתרגום אונקלוס על "הקיני", אולם מיקומה המדויק אינו מוסכם; ונוטייה מזוהה על ידי כמה מפרשים וחוקרים עם אזור הנבטים, שמרכזם ההיסטורי היה באזור פטרה, בדרום עבר הירדן המזרחי. לפי זיהויים אלה, שלוש הארצות נמצאות בעיקר מדרום וממזרח לארץ ישראל. בתלמוד הבבלי מובאת דעה קרובה בשם רבי מאיר, אולם שם מופיעה הרשימה "נפתוחא, ערבאה ושלמאה", ואין זהות מלאה בין הנוסחים[7].

לדעת רבי שמעון בר יוחאי, שלוש הארצות הן "דרמוסקוס, ואסייא, ואספמייא"[5], ובמסכת בבא בתרא מובאת דעתו בנוסח שונה במקצת: "ערדיסקיס, אסיא ואספמיא"[7]. דרמוסקוס מזוהה עם דמשק, בירת סוריה של ימינו, וסביבותיה; זיהויה של אסייא אינו חד-משמעי – יש המזהים אותה עם אסיה הקטנה, הכוללת חלקים גדולים מטורקיה של ימינו, ובמקורות אחרים מופיעים לשם זה זיהויים שונים; ואספמייא מזוהה בדרך כלל עם ספרד. לפי שיטה זו, הארצות המובטחות אינן מוגבלות לאזורים הסמוכים לארץ ישראל, אלא כוללות גם ארצות מרוחקות.

לדעת רבי אליעזר בן יעקב, שלוש הארצות הן "אסיא, ותרקי, וקרטגינה"[5]: אסיא מזוהה לפי אחת השיטות עם אסיה הקטנה, באזור טורקיה של ימינו; תרקי מזוהה עם אזור תראקיה, המשתרע בין חלקה האירופי של טורקיה, צפון-מזרח יוון ודרום-מזרח בולגריה; וקרטגינה מזוהה עם קרתגו וסביבתה בצפון אפריקה, באזור תוניסיה של ימינו. זיהוי זה מרחיב את תחום הארצות עד אזור הבלקן וצפון אפריקה.

מדוע לא ניתנו שלוש הארצות בכניסה לארץ?

בזמן מסעות ישראל במדבר נצטוו בני ישראל שלא לכבוש את ארצות אדום, מואב ועמון. לגבי אדום נאמר: "כי לא אתן לך מארצם עד מדרך כף רגל, כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר"[11], לגבי מואב נאמר: "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה", ולגבי עמון: "אל תצורם ואל תתגר בם"[12]. לפי דעת חכמים ורש"י, מכיוון שארצות אלה עתידות להינתן לישראל רק בימות המשיח, לא ניתנה לישראל רשות לכובשן באותה שעה.

ההגר"א, בפירושו אדרת אליהו, מחדש כי מלכתחילה היו בני ישראל ראויים לקבל גם את שלוש הארצות הנוספות כבר בעת כניסתם לארץ, אולם בעקבות חטא המרגלים נדחתה ירושתן לימות המשיח, ובני ישראל נצטוו שלא לכבוש את ארצות אדום, מואב ועמון[13]. לפי ביאור זה, צמצום הירושה לשבע ארצות בלבד אינו רק חלוקה גאוגרפית, אלא קשור גם למצבם הרוחני של ישראל לאחר חטא המרגלים.

למרות האיסור, כבשו בני ישראל חלקים מארצות עמון ומואב מידי סיחון מלך האמורי. חז"ל מבארים כי "עמון ומואב טיהרו בסיחון": לאחר שסיחון כבש חלקים מארצות אלו, הותר לישראל לכובשם ממנו[14]. עם זאת, לא נכבשו כל ארצות עמון ומואב, ועיקר ההבטחה על ירושת שלוש הארצות נותר לעתיד לבוא.

ירושת שלוש הארצות בגאולה

В Торе сказано:

ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך כאשר נשבע לאבתיך, ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבתיך.

— דברים יט, ח

חז"ל מפרשים כי הרחבת הגבול האמורה בפסוק מתייחסת לירושת הקיני, הקניזי והקדמוני[15], ושלמותה של ירושת ארץ ישראל תתקיים כאשר יירשו בני ישראל את כל עשר הארצות שהובטחו לאברהם. הרבי מדגיש כי שלמות ירושת הארץ לעתיד לבוא היא חלק משלמות גאולתם של ישראל, ובה יושלם קניין הארץ שניתן לאברהם אבינו בברית בין הבתרים[2], וכי ירושת שלוש הארצות בגשמיות תהיה בדרכי שלום מאומות העולם, ובכך תושלם ירושת ארץ ישראל לצד שלמות עבודת עשרת כוחות הנפש והגילוי של תורה חדשה לעתיד לבוא[16].

אחת המשמעויות ההלכתיות המפורשות של ירושת שלוש הארצות היא הוספת שלוש ערי מקלט על שש הערים שהיו קיימות, כפי שפסק הרמב"ם:

בימי המלך המשיח מוסיפין שלש אחרות על אלו השש... והיכן מוסיפין אותן? בערי הקיני והקנזי והקדמוני, שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדיין לא נכבשו.

— רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ח', הלכה ד'

הרמב"ם מביא הבטחה זו גם בהלכות מלכים, כאחת הראיות מן התורה לכך שעתידה לבוא הגאולה, משום שהיא טרם התקיימה, ו"לא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו"[17]. נמצא כי ירושת הקיני, הקניזי והקדמוני קשורה לא רק להרחבת גבולות הארץ, אלא גם לשלמות קיום מצוות התורה.

בזמן הזה לא קיבל שבט לוי נחלה בארץ ישראל כשאר השבטים, כיוון שהובדל לעבודת ה', ושאלת חלקו בנחלת הארץ לעתיד לבוא נידונה בדברי חז"ל והמפרשים. בשיחות הרבי מבואר כי לעתיד לבוא יקבל גם שבט לוי נחלה, ועניין זה קשור במיוחד לארצות הקיני, הקניזי והקדמוני: שבט לוי שייך מלכתחילה לעבודה רוחנית נעלית, למעלה מהעבודה הרגילה של בירור המידות, ולכן לא היה לו חלק בנחלת שבע הארצות, הקשורות לעבודת המידות; אולם לעתיד לבוא, כאשר תתגלה עבודת המוחין מצד עצמם, תהיה גם לשבט לוי שייכות מיוחדת לנחלה זו[18].

עניינן בתורת הקבלה והחסידות

בתורת הקבלה מבואר כי עשר האומות שבברית בין הבתרים מכוונות כנגד עשר בחינות רוחניות. בכתבי האריז"ל מבואר כי שבע האומות שנכבשו על ידי ישראל קשורות לשבע המידות התחתונות, ואילו שלוש האומות הנוספות קשורות לשלוש הבחינות העליונות: הקיני כנגד בחינת בינה, הקניזי כנגד בחינת חכמה והקדמוני כנגד בחינת כתר[19]. לפי ביאור זה, שבע האומות התחתונות היו ניתנות לבירור ולכיבוש כבר בזמן כניסת ישראל לארץ, ואילו הבחינות שמייצגות הקיני, הקניזי והקדמוני היו גבוהות ודקות יותר, ובירורן בשלמות לא היה אפשרי באותה שעה. יש להבחין בין המניין הקבלי של שלוש הספירות העליונות – כתר, חכמה ובינה – לבין הביאור בחסידות המדגיש את שלושת המוחין חכמה, בינה ודעת; בשני הביאורים מדובר בשלוש בחינות עליונות ביחס לשבע המידות[19].

בתורת החסידות מבואר כי שבע האומות שניתנו לישראל מכוונות כנגד שבע המידות שבנפש האדם – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות – ואילו שלוש הארצות הנוספות מכוונות כנגד שלושת המוחין: חכמה, בינה ודעת. עיקר עבודת האדם בזמן הזה היא בירור וזיכוך המידות, כך שכל נטיות הלב ורגשות האדם יהיו מכוונים לקדושה ולעבודת ה', וגם עבודת השכל בזמן הזה קשורה בעיקר לפעולתו על המידות: האדם מתבונן בגדולת ה', ועל ידי כך מעורר בלבו אהבה ויראה ומתקן את מידותיו. עבודה זו מקבילה לכיבוש שבע הארצות, המבטא את הבירור וההעלאה של שבע המידות לקדושה[20].

לעומת זאת, בימות המשיח תהיה עבודת המוחין גם עבודה בפני עצמה, ולא רק אמצעי להשפעה על המידות. עניינה של עבודה זו הוא ההתקשרות וההתאחדות עם הקב"ה באמצעות לימוד התורה והשגת חכמתו יתברך: מכיוון שהתורה היא חכמתו של הקב"ה, הרי שעל ידי הבנת התורה והתאחדות השכל עמה נוצר יחוד נפלא בין שכל האדם לבין חכמת ה', כמבואר בספר התניא, פרק ה'. ירושת שלוש הארצות מבטאת אפוא את השלמות החדשה שתתגלה בעבודת ה', כאשר לצד בירור שבע המידות תתגלה גם עבודת שלושת המוחין מצד עצמם[2].

עניינן הפנימי של שבע הארצות ושל שלוש הארצות הנוספות נתבאר באריכות במאמרו המפורסם של אדמו"ר האמצעי, "אל תצר את מואב", העוסק גם בדרגות השונות בעבודת האדם ובגאולה, בבירור המידות ובשלמות העתידה של עבודת המוחין. הרבי מפנה למאמר זה בשיחת דבר מלכות פרשת לך לך תשנ"ב, כמקור מרכזי להבנת המשמעות הפנימית של ירושת שלוש הארצות[21].

בשיחה זו מבאר הרבי כי שלמות ירושת עשר הארצות קשורה גם לשלמות הגילוי שבתורה לעתיד לבוא: בזמן הזה עיקר הגילוי הוא במדרגות השייכות למ"ט שערי בינה, ואילו לעתיד לבוא יהיה גילוי נעלה יותר, הקשור לשער הנו"ן ול"תורה חדשה מאתי תצא"[22], גילוי הקשור לעבודת המוחין כפי שהם מצד עצמם, שלמעלה מהיותם אמצעי לעורר את המידות. שלמות הגילוי לא תישאר בכוחות העליונים בלבד, אלא תימשך גם בעולם הגשמי, עד לקיום הייעוד "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"[23]. לכך רומזת גם העובדה שכל שלוש האומות – קיני, קניזי וקדמוני – מתחילות באות ק', שרגלה השמאלית יורדת למטה מן השורה, רמז להמשכת הגילוי האלוקי עד לדרגות התחתונות ביותר; שלוש פעמים האות ק' רומזות לכך שהגילוי הנעלה של שלושת המוחין יימשך ויחדור גם בדרגות הנמוכות ביותר, עד שהעולם כולו יהיה מלא בדעת ה'[24].

ההוראה בעבודת ה' בדור הגאולה

בשיחת דבר מלכות פרשת לך לך תשנ"ב מבאר הרבי כי מאחר שעומדים בסמיכות לגאולה, כאשר עתידה להתגלות עבודת שלושת המוחין בשלמותה, יש להתחיל כבר עתה בעבודה מעין זו: להוסיף בלימוד התורה לא רק באופן המביא להתעוררות המידות, אלא גם בלימוד התורה מצד עצמה, מתוך התעמקות והתקשרות בחכמתו של הקב"ה. הרבי מדגיש במיוחד את הצורך להוסיף בלימוד פנימיות התורה, ובכלל זה לימוד ענייני גאולה ומשיח, שבהם מתבארת עבודת המוחין העתידה להתגלות בימות המשיח.

כמו כן, על האדם לגלות בלימודו כוחות נעלמים שלא ידע על קיומם, ולהגיע לחידושים בתורה באופן של הליכה שלא בערך למצבו הקודם. הוראה זו שייכת גם בהשפעה על הזולת ובהעמדת תלמידים: יש להשתדל להביא את התלמיד לגילוי כוחותיו הנעלמים, עד שגם הוא יוכל לחדש בתורה מתוך כוחות שלא היו גלויים בו קודם לכן[25].

См. также

Примечания

  1. ^ 1 2 רש"י על בראשית טו, יט, על פי בראשית רבה מד, כג.
  2. ^ 1 2 3 שיחת שבת פרשת לך לך, י"א מרחשוון תשנ"ב, סעיפים י"ג–י"ד.
  3. ^ דברים ז, א.
  4. ^ ישעיה יא, יד; רש"י בראשית טו, יט.
  5. ^ 1 2 3 4 5 בראשית רבה, פרשה מ"ד, כ"ג.
  6. ^ דבר מלכות לך לך תשנ"ב, סעיפים ה'–ו'.
  7. ^ 1 2 3 מסכת בבא בתרא, נו, א; תלמוד ירושלמי, שביעית ו, א; קידושין א, ח.
  8. ^ חזקוני על בראשית טו, יט.
  9. ^ אבן עזרא על בראשית טו, יט–כ.
  10. ^ אדרת אליהו על התורה, במדבר כב, ה; וראו הכתב והקבלה לבראשית טו, יט.
  11. ^ דברים ב, ה.
  12. ^ דברים ב, ט; שם, יט.
  13. ^ אדרת אליהו, דברים א, ז, ד"ה "הר האמורי ואל כל שכניו".
  14. ^ מסכת גיטין, לח, א; רש"י במדבר כא, כו.
  15. ^ ספרי על דברים יט, ח; ירושלמי שביעית ו, א.
  16. ^ דבר מלכות לך לך תשנ"ב, סעיף ט"ו.
  17. ^ רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י"א, הלכה ב'.
  18. ^ לקוטי שיחות, חלק ל"ח, עמ' 103 ואילך; וראו גם התוועדויות תשמ"ו, חלק א', עמ' 404.
  19. ^ 1 2 ליקוטי תורה להאריז"ל, פרשת לך לך; טוב הארץ, ענין ארץ ישראל.
  20. ^ מאמרי אדמו"ר האמצעי, דברים, דיבור המתחיל "אל תצר את מואב"; דבר מלכות לך לך תשנ"ב, סעיף י"ג.
  21. ^ מאמרי אדמו"ר האמצעי, דברים, בתחילת הספר; דבר מלכות לך לך תשנ"ב, הערה 92.
  22. ^ ישעיה נא, ד; דבר מלכות לך לך תשנ"ב, סעיף י"ג.
  23. ^ ישעיה יא, ט; דבר מלכות לך לך תשנ"ב, סעיף י"ג.
  24. ^ דבר מלכות לך לך תשנ"ב, סעיף י"ג.
  25. ^ דבר מלכות לך לך תשנ"ב, סעיף י"ד.

Сообщить об ошибке на этой странице