Наполеон Бонапарт
נפוליאון בונפרטה (Napoléon Bonaparte) (תקכ"ט-תקפ"א) היה שליט צרפת, מהפכן, ומצביא. שיטתו היתה הפקרות וחופש מדת, ואדמו"ר הזקן כינה אותו: "השטן המנגד בכל התנגדות של הרע אל הטוב"[1].
Биография
לידה ותחילת הדרך (תקכ"ט-תקמ"ט)
נולד באי קורסיקה למשפחת אצולה זוטרה. התחנך באקדמיות צבאיות בצרפת, השתלב בחיל התותחנים, וספג בצעירותו את רעיונות תנועת ההשכלה והמהפכה.
העלייה לגדולה (תקמ"ט-תקנ"ט)
בלט כמפקד צבאי מזהיר עם פרוץ המהפכה הצרפתית. זכה לתהילה ציבורית בעקבות מסע מלחמה מוצלח באיטליה (1796) ומסע צבאי למצרים ולארץ ישראל (1798–1799), במהלכו גם צר על העיר עכו.
הקונסול הראשון (תקנ"ט-תקס"ד)
שב לצרפת ונטל את השלטון בכוח בהפיכת 18 בברימר. מונה ל"קונסול ראשון", ייצב את צרפת השסועה, שיקם את הכלכלה וניסח את "קוד נפוליאון" שהניח את היסודות לחוק האזרחי המודרני.
קיסר הצרפתים ושיא הכוח (תקס"ד-תקע"ב)
הכתיר את עצמו לקיסר ב-1804. יצא לסדרת מלחמות כיבוש ("המלחמות הנפוליאוניות") שבהן הביס את קואליציות מדינות אירופה (כולל ניצחון מוחץ באוסטרליץ). השתלט על רוב היבשת, פירק את האימפריה הרומית ה"קדושה" והמליך את מקורביו במדינות הכבושות.
הנפילה והגלות הראשונה (תקע"ב-תקע"ד)
יצא למסע צבאי הרסני לכיבוש רוסיה ב-1812, אשר הסתיים באובדן רוב צבאו עקב החורף הרוסי וטקטיקת האדמה החרוכה. לאחר שהובס ב"קרב האומות" בלייפציג ב-1813, אולץ לוותר על כסאו והוגלה לאי אלבה.
מאה הימים וסוף הדרך (תקע"ה-תקפ"א)
נמלט מאלבה ב-1815, חזר לפריז ושלט בצרפת למשך "מאה ימים". הובס סופית על ידי כוחות בריטניה ופרוסיה בקרב ווטרלו (ביוני 1815). נכנע לבריטים והוגלה לאי המבודד סנט הלנה שבאוקיינוס האטלנטי, שם חי בבידוד עד מותו ב-1821.
Отношение наших Ребе к нему
ערך מורחב – מארש נפוליאון
ערך מורחב – צרפת
בשנת תקע"ב במהלך מלחמת צרפת ורוסיה, סבר אדמו"ר הזקן שעל הרוסים לנצח את המלחמה, למרות הקושי הגשמי שיסבו ליהודים. מפני שתחת ממשלת צרפת יהיה העם היהודי בירידה רוחנית גדולה. אדמו"ר הזקן לקח את מארש נפוליאון ועל ידי כך פעל את הבירור של קליפה זו.
אדמו"ר האמצעי מרחיב במכתב בנוגע לבריחת אדמו"ר הזקן ממלחמת נפוליאון, ומתאר את יחסו של אדמו"ר הזקן אל נפוליאון:
אבל זאת צרה גדולה ליהודים, [כי] לא ישאר אחד [ח"ו, לא] ביהדותו ולא ברכושו, כי תכלית שנאה שנאתיו, כי [הוא] הוא השטן המנגד בכל ההתנגדות של הרע אל הטוב, הוא תוקף הקליפה והדין הקשה, היפוך החסד והטוב, רק מות ורע, וכל חיותו לפעול רע, וכמו העלוקה וכו'.
— אגרות קודש אדמו"ר האמצעי, אגרת ח'
הרבי הרחיב בביאור שיטת אדמו"ר הזקן נגד נפוליאון:
כידוע בדברי הימים, המהפכה הצרפתית בשנת תקמ"ט (אשר כתוצאה ממנה נעשה, כעבור מספר שנים, נפוליון למנהיגה של צרפת) היתה גם מהפכה אידיאולוגית, ענין כללי שהביא עמו שינוי עיקרי בעולם כולו. מהפכה זו היתה אחד המאורעות העיקריים שעליהם הושתתו יסודות ההנהגה של "העולם המודרני" וה"תרבות", עד היום הזה:
אף על פי שהיתרון בכך הוא, שמתוסף חופש בגשמיות, ובצדק ויושר וכו', והדבר הי' מביא חירות ועשירות לבני ישראל - הרי מכיון שהדבר לא הושתת על יסוד האמונה והבטחון בה' – הביא הדבר עמו (ובמיוחד על-ידי נפוליון) גישה לחופש ברוחניות, חופש מעניני דת, ופריקת-עול והפקרות וכו'. דבר שהשפיע על עוד כמה וכמה מדינות בזמן ההוא ובזמנים שלאחרי זה.
ומחמת זה התנגד אדמו"ר הזקן בכל התוקף למלכות צרפת, והתפלל כי ינחלו תבוסה במלחמה.
— שיחת ש"פ וישב, מבה"ח טבת, תשנ"ב.
Литература
אגרות קודש כ"ק אדמו"ר האמצעי, אגרת ח'.
ספר השיחות תשנ"ב, שיחת שבת פרשת וישב.
ספר השיחות תשל"ד, שיחת שבת פרשת בראשית.
Примечания
- ^ אגרות קודש אדמו"ר האמצעי, אגרת ח'.