«Тикуней Зоар» — по константинопольскому изданию 1740 года (неполный)
Sefaria: Tikkunei Zohar — Constantinople, 1740 (he)
Лицензия по данным Sefaria: CC-BY-NC
Источник версии: https://margalya.com/pages/tz
Скачано с https://www.sefaria.org 2026-11-14


— 33 —
הקדמה אחרת לתקוני הזהר לר״ח אלול יום א
בראשית ברא אלקים וגו׳
כתיב והמשכילי' יזהירו כזהר הרקיע וגו'
אלין אינון ר' שמעון בן יוחאי וחבריו ר' אלעזר בריה ור' אבא ור' יוסי ור' חייא ור' יצחק ושאר חבריא דאזדהרו זהירו (נ"א דמזהירין) לעילא כזהר הרקיע.
מאי כזהר. אלא כד עבדו האי חבורא אסתכמו עליה לעילא וקראו ליה ספר הזהר.
ומצדיקי הרבים ביה. יהון נפישין
כככבים לעולם ועד דלא אתחשיך נהורא דלהון לעלם ולעלמי עלמין.
בההוא זמנא דאתחבר האי חבורא *רשותא אתיהיב לאליהו לאסכמא עמהון ביה. ולכל מארי מתיבתא דלעילא ותתא. וכל חיילין דמלאכין עלאין ונשמתין עלאין למהוי עמהון באסכמותא ורעותא כחדא.
פתח אליהו ואמר רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחשבן.
אנת הוא עלאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין. לית מחשבה תפיסא בך כלל.
אנת הוא דאפיקת עשר תקונין. וקרינן לון עשר ספירן. לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין. ועלמין דאתגליין. ובהון אתכסיאת (נ"א אתכסייא) מבני נשא.
ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון. ובגין דאנת מלגאו. כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאלין עשר. אתחשיב ליה כאלו אפריש בך.
ואלין עשר ספירן. אינון אזלין כסדרן. חד אריך וחד קצר וחד בינוני
ואנת הוא דאנהיג לון. ולית מאן דאנהיג לך לא לעילא ולא לתתא ולא מכל סטרא.
*לבושין תקינת לון דמנייהו פרחין נשמתין לבני (נ"א דבני) נשא וכמה גופין תקינת לון דאתקריאו גופא לגבי לבושין דמכסיין עליהון.
ואתקריאו בתקונא דא. חסד דרועא ימינא. גבורה דרועא שמאלא. תפארת גופא. נצח והוד תרין שוקין. ויסוד סיומא דגופא אות ברית קדש. מלכות פה. תורה שבע"פ קרינן ליה.
מוחא חכמה איהו מחשבה מלגו. בינה לבא ובה הלב מבין. ועל אלין תרין כתיב *הנסתרות ליי' אלקינו.
כתר עליון איהו כתר מלכות. ועליה *אתמר מגיד מראשית אחרית. ואיהו קרקפתא דתפלי (נ"א קרקפתא דלא מנח תפלי). *מלגו איהו יוד קא ואו קא דאיהו ארח אצילות.
איהו שקיו דאילנא בדרועוי וענפוי (נ"א ואנפוי). כמיא דאשקי לאילנא ואתרבי בההוא שקיו.
רבון העולמים אנת הוא עלת העלות סבת הסבות דאשקי לאילנא בההוא נביעו.
וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא. ובך לית דמיון ולית דיוקנא מכל מה דלגו ולבר.
ובראת שמיא וארעא. ואפיקת מנהון שמשא וסיהרא וככביא ומזלי ובארעא אלנין ודשאין וגנתא דעדן (ועשבין) וחיוון ועופין ונונין ובני נשא. לאשתמודעא בהון עלאין. ואיך יתנהגון בהון עלאין ותתאין. ואיך אשתמודעאן מעלאי ותתאי. ולית בך דידע כלל

— 34 —
ובר מינך לית יחידא (ס"א יחודא) בעלאי ותתאי. ואנת אשתמודע אדון על כלא.
וכל ספירן כל חד אית ליה שם ידיע. ובהון אתקריאו מלאכיא. ואנת לית לך שם ידיע. דאנת הוא ממלא כל שמהן. ואנת הוא שלימו דכלהו וכד אנת תסתלק מנהון אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא.
אנת חכים ולאו בחכמה ידיעא. אנת הוא מבין ולא מבינה ידיעא. לית לך אתר ידיעא אלא לאשתמודעא תוקפך וחילך לבני נשא. ולאחזאה לון איך אתנהיג עלמא בדינא וברחמי דאינון צדק ומשפט כפום עובדיהון דבני נשא.
דין איהו גבורה. משפט עמודא דאמצעיתא. צדק מלכותא קדישא. מאזני צדק *תרין סמכי קשוט. הין צדק אות ברית. כלא לאחזאה איך אתנהיג עלמא.
אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין. ולאו משפט ידיע' דאיהו רחמי ולאו מכל אלין מדות כלל.
קום רבי שמעון ויתחדשון מלין על ידך דהא רשותא אית לך (נ"א אתיהיב לך) לגלאה רזין טמירין על ידך מה דלא אתייהיב רשו לגלאה לשום בר נש עד כען.
קם רבי שמעון פתח ואמר לך יי' הגדולה והגבורה וכו'
עלאין שמעו אינון דמיכין דחברון ורעיא מהימנא אתערו משנתכון
הקיצו ורננו שוכני עפר אלין אינון צדיקיא דאינון מסטרא דההוא דאתמר בה אני ישנה ולבי ער ולאו אינון מתים ובגין דא אתמר בהון הקיצו ורננו וכו'
הקיצו ר"מ אתער אנת ואבהן לאתערותא דשכינתא דאיהי ישנה בגלותא. דעד כען צדיקיא כלהו דמיכין ושינתא בחוריהון.
מיד 'יהיבת שכינת' (נ"א אתערון) תלת קלין לגבי ר"מ ויימא ליה קום רעיא מהימנא דהא עלך אתמר קול דודי דופק לגבאי בארבע אתוון דיליה.
ויימא בהון פתחי לי אחותי רעתי יונתי תמתי דהא תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך.
שראשי נמלא טל. מאי נמלא טל. אלא אמר קב"ה אנת חשיבא דמיומא דאתחרב בי מקדשא דעאלנא בביתא דילי ועאלנא בישובא. לאו הכי דלא אעלנא כל זמנא דאנת בגלותא.
הרי לך סימנא שראשי נמלא טל. ה"א שכינתא בגלותא שלימו דילה. וחיים דילה איהו טל. ודא איהו יו"ד ה"א וא"ו. וה"א איהי שכינתא דלא מחושבן ט"ל.
אלא יוד קא ואו דסליקו אתוון לחשבן ט"ל. דאיהו מליא לשכינתא מנביעו דכל מקורין עלאין.
מיד קם רעיא מהימנא ואבהן קדישין עמיה
עד כאן רזא דיחודא. מכאן ואילך פרשתא קדמאה דסתרי אוריתא
ע"כ.
פתח ר"ש ואמר בראשית ברא אלקים סוד יי' ליריאיו ובריתו להודיעם.
סו"ד אלין אינון שבעין זמנין (ס"א אנפין) דאתפרש מלת בראשית בהאי פרשתא.
תקונא קדמאה ליום ב
בראשית ב' ראשית.
זה השער ליי' צדיקים יבאו בו. דא איהו תרעא (נ"א יראה) דצדיקייא דאית לון רשו לעאלא תמן. (ואחרנין) ודלאו אינון

— 35 —
צדיקיא אתדחיין מתמן.
בה רשימין ומצויירין ומתחקקין דיוקנין דעלאין ותתאין ציורא דאדם רשימא תמן ואיהו דמות אדם.
רשימא דאריה תמן לימינא. ורשימא דשור לשמאלא. ורשימא דנשרא באמצעית'.
ורזא דמלה ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם וכו' (וארבע אנפין לארבעתם) לכל חייתא ארבע אנפין. אלין ארבע אתוון דשמא קדישא דיקו"ק. דנהיר בהון.
מלכא דכלהו חיוון דא אדם דאיהו יוד קא ואו קא. דסליק בחשבן חד.
דמות אדם דא שכינתא קדישא דאיהי דיוקניה. איהי חותם דיליה. (דמות דיליה). ועלה אתמר שימני כחותם על לבך.
דהכי אמרת שכינת' (נ"א אמרין ישראל בגלותא) אע"ג דאנת תסתלק לעילא (מעלמ') דיוקנך לא אתעדי מנאי לעלם.
כההוא חותם דבההוא אתר דאתדבק ביה רשימו דמארי חותמא. לא אתעדי מניה דיוקנא דחותמא לאשתמודעא ביה. ובג"כ אמרה כ"י (נ"א אמרי ישראל בגלותא) שימני כחותם על לבך
כרשימו דתפלין דיד דאינון לקבל לבא. כחותם על זרועך כתפלין דרישא דאינון תליין רצועין לכל סטרין עד לבא ודרועא ובהון אינון רשימין דאינון עמיה דקב"ה.
ועוד שימני כחותם דא חותם דאות ברית קדש והוא אות ברית שבת קדש וימים טובים.
כי עזה כמות אהבה. תקיפא איהי אפרשותא דקב"ה ושכינתא מישראל כפרישו דנשמתא ורוחא ונפשא מגופא.
ותו כי עזה כמות אהבה כד ישראל מיחדין שמא דקב"ה ברחימו ואמרין הבוחר בעמו ישראל באהבה.
קשה כשאול קנאה דקב"ה דאיהי מקני עלייהו בזמנא דיפקון מן גלותא דאיהו יהא בההוא זמנא קנא ונוקם ובעל חמה.
רשפיה רשפי אש בההוא זמנא יתער שמאלא בשלהובין דיליה דאנון רשפי אש שלהבת י"ק ויוקיד כמה היכלין דבתי ע"ז ויטול נוקמין מעמלק דאיהו אומי בתרין אתון דשמא קדישא דאינון י"ק לנטלא נוקמא מניה הה"ד ויאמר כי יד על כס יק. ודא איהו רשפי אש שלהבת י"ק.
וישראל אמרין רבון עלמ' אע"ג דאנא בגלותא מרחקא ממך. שימני כחותם על לבך ולא יתעדי מינן דיוקנך דאיהי חותם דילך שכינתא דילך. דבגינה אנת הוית דכיר לן בגלותא. וחותמא דקב"ה ודאי איהי שכינת'
ב' איהי ודאי בה פתחת אורית' בב' ודא בראשית ב' ראשית. ב' איהו ודאי אוצרא דכלא. עלה אתמ' ירא' יי' היא אוצרו
ודא (תקונא תניינא)
(בראשית
זמנין סגיאין אינון באורייתא ראשית וכל חד אתפרש באתריה.
קדמאה איהו יי' קנני ראשית דרכו ודא אורייתא דאית בה טעמי ונקודי ואתוון וכמה פקודין דעשה ולא תעשה דכלהו תליין בשם יקו"ק הה"ד זה שמי לעלם וכו' שמ"י עם י"ק שס"ה זכר"י עם ו"ק רמ"ח. שס"ה משמאלא מדחילו דגבורה אתיהיבו פחד יצחק:)
(תקונא תליתאה) תקונא תניינא ליום ג
בראשיתּ תמן ירא"ת. מה אשתאר מאינון אתוון ש"ב. ורזא דמלה *שב

— 36 —
ביראת יי'. ואם לית דחילו לית חכמה כמה דאוקמו' אם אין יראה אין חכמה בגין דיראה היא אוצרא לחכמה. איהי גניזו דילה. איהי טמירו דילה. איהי ביתא דמלכ'
ודא תקונא תליתאה כגוונא דא.
בראשית רא"ש בי"ת ורזא דמלה בחכמה יבנה בית ומאן דבעי למחזי למלכ' לית ליה רשו למחזייה אלא בביתיה. ורזא דמלה חכמה לא אשתמודעא אלא בביתיה.
כגוונא דא עמודא דאמצעית' דאיהו יקוק לא אשתמודע לנביא וחוזה אלא בהיכליה דאיהו אדני ורזא דמלה ויי' בהיכל קדשו.
(ואיהי כן בקדש חזיתיך בקודש בגימ' בית).
ואיהי כלילא מז' היכלין מז' ארעין. ועלייהו אמר דוד אתהלך לפני יי' בארצות החיים. ועמודא דאמצעיתא איהו כליל שבע רקיעין. ועלייהו אמר דוד השמים שמים ליי'.
ולית ידיעה כלל במלכא ובמלבושיה ובתקוניה לבר נש בעלמא עד דיעול לביתיה ולהיכליה דאיהי ב' ועלה אתמר כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים.
ומאן דאיהו אדם בדיוקנא דעמודא דאמצעית' עליה נאמר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת והא אוקמוה מארי מתני'.
ומאן דנטיר ברית אתקרי איש תמים. ותמן בראשית ברי"ת א"ש דנטיר ליה מאשא דגהינם. אבל מאן דאתעסק באוריתא ונטיר לה אתקרי אדם בדיוקנא דההוא דלעילא הה"ד כתפארת אדם לשבת בית.
ת"ח כל מאן דנטיר אות ברית דיוקניה רשים בשכינתא וצדיק ומאן דאשתדל באוריתא דיוקניה רשים בעמודא דאמצעיתא:
תקונא רביעאה
בראשית כתיב פתחו לי שערי צדק אבא בם אודם יק. פתחו לי דא אינון תרין עפעפי עינא דאינון פתחין וסגרין. ועלייהו אתמר והיו הכרובים פרשי כנפים למעלה (כרובים) אלין תרין כרובי עינא. פרשי כנפים עפעפי עינא.
ועוד פתחו לי שערי צדק אלין אינון ב' עיינין
בזמנא דאינון (נ"א דעיינין) מסתכלין בארח מישר אתמר בהון ופניהם איש אל אחיו ובזמנא דלאו אינון מסתכלין בארח מישר הא נחש עקלתון תמן. עליה אתמר כי המות יפריד וגו' (נ"א והוא בין אחים יפריד.)
תלת גווני עינא אנון תלת אבהן דאתמר בהו אלה ראשי בית אבותם. בת עין דאיהי דקיקא זעירא דא שכינתא דאשתתפת באבהן. ועלה אתמר שמרני כאישון בת עין וכלא ברזא דבראשית. תמן ראש"י תמן ב"ת.
קם רבי שמעון על רגלוי ואמר רבון עלמין אפתח עיני לאסתכלא בהון לעילא. אבא ב"ם בארבעים ותרין אתוון דשמא מפרש. למנדע כל את ואת על

— 37 —
תיקוניה
בראשית וכו' והארץ היתה תהו ובהו ואינון אבגית"ץ. קר"ע שט"ן נג"ד יכ"ש בט"ר צת"ג. חק"ב טנ"ע. יג"ל פז"ק. שק"ו צי"ת. בשכמל"ו.
כל את ואת אית ליה מאמר ואית ליה נתיב. עשר אמירן אינון ול"ב שבילין. וכלהו תליין מן אי"ק. ודא איהו אבא בם אודה יק אי"ה בחושבן אוד"ה יק. (י"ק חכמה ובינה. א' כתר עלאה)
ואנון שבע ספירן. כלילן בשבע *שמהן וכלהו כלילת לון בת שבע. ולית ספיר' מכלהו ספירן דיהא לה רשו לארקא ברכאן ולאשפעא לתתאין אלא בבת שבע
בגין דאיהי קשורא דכלהו ספירן. דאי ספירן הוו מריקין לבר מינה הוה פרודא. ובגין דא לית *רשו לארקא ספירה לשום אתר בר מינה לגבי תתאין.
ובגין דא אתמר בה אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי אם בזאת.
בזאת יבא אהרן אל הקדש. דלית רשו לנביא וחכימא למנדע לעילא שום מדע אלא בה.
ובגינה אתמר ומשה עלה אל האלקים ודוד בגינה אמר אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה. עד אמצא מקום ליי'.
איהו שלימו דאדם. שלימו דיחודא. שלימו דשמא קדישא *שלימו דכל ספירה וספירה:
תקונא חמישאה ליום ד
בראשיתּ ב' ראשית. נקודה בהיכליה.
והאי נקודה איהי מחשבה סתימא.
אדהכי הא אליהו אזדמן לגביה. א"ל. רבי רבי והא ב' פתיחא איהי. אם כן במאי איהי מחשבה סתימא בה.
אלא בריש *הורמנותא דמלכא בוצינא דקרדינות' כד מדיד משיחא. האי נקודה נפיק מינה קו דסתים ניצוצא ההיא מחשבה כגוונא דא ם.
בקדמיתא איהי מ"ם סתימא. וכד אתפשט קו דאיהי ו' מן המדה איהי אתפתחת ואתעבידת ב'. ודא בראשית ב' ראשית נקודה בהיכליה.
וכד איהי ם סתימא איהי מ"ם רבתא מלםרבה המשרה (ס"א למרב"ה בגימט' עז"ר או זר"ע בההוא היכל זרע זרעין לתקונא דיליה המשר"ה בגימט' תקו"ן עם האותיות והמלה ודא מם רבתי) ואתעבידת עזקא.
ובגינה אתמר לגבי כלה תהא לי מקודש' בטבעת זו ם. ועלה אתמר קוטרא בגולמא נעוץ בעזקא. ואיהי לא חוור ולא סומק ולא אוכם ולא ירוק ולא גוון כלל. וכד אתפשטא לאנהרא איהי עבידת גוונין (ס"א ז' גוונין) לנהרא.
ורזא דמלה עוטה אור כשלמה כו'. כד איהי אור מעוטף ולא אתפשט ואיהו סתים. אתקרי *אויר אור סתים באת יו"ד נקודה בהיכליה.
כד אפיק י' מאוי"ר אתגליא או"ר ודא איהו ויאמר אלקים יהי אור *וחמש זמנין אור אינון בעובדא דבראשית. ואינון ה'.
*ועליהו אתמר מי מדד בשעלו מים ודא דרועא ימינא ואיהו גוון חוור. ושמים בזרת תכן דא דרועא שמאלא דאיהו גוון סומק. וכל בשליש עפר הארץ דא גופא עמוד' דאמצעית' ודא גוון ירוק. ושקל בפלס הרים

— 38 —
וגבעות במאזנים תרי *סמכי קשוט. והאי ה' איהי אתפשטת לאנהרא בחמש גוונין דאינון ה' זמנין אור.
י' איהי מדה דילה. ה' עלאה חמש אור. ה' תתאה חמש גוונין דנהרין בהון חמש אור. וכד אתפשטת ה' עלאה לאנהרא בה' תתאה בחמש גוונין (דנהרין) דילה. מיד אתפשט ו' לגבה.
ודא איהו נוטה שמים כיריעה. דודאי כד איהי נהירא בגוונין דילה אתמר בה *וראיתיה לזכור ברית עולם. וראיתיה בתכשיטהא ככלה דמתקשטא לגבי בעלה. ומיד נוטה שמים דאיהו בעלה לגבה.
ודא איהו רזא דקו המדה דאיהו ו' מההיא מדה דאיהי י'. ולבתר דאיהי נטלא שמא קדישא. אתעבידת איהי מדה מתתא לעילא.
כמה דנקודה י' איהי מדה לעשר יריען כך איהי אמה מסט' דאות ו' כליל' מי' אמות הה"ד עשר אמות ארך הקרש ודא י' ואמה ה' עלאה. וחצי האמה ה' תתאה. ארך היריע' האחת דא ו': ואמאי אתקרי ה' תתאה חצי האמה בגין דאתקרי מצה פרוסה לחם עוני.
והאי נקודה כד סלקא לגבי א' דאיהו אוירא סתים אתקרי קמ"ץ. *קומץ סתים בגין *וקמץ הכהן משם מלא קמצו ואיהי מחשבה סתימא ם סתימא.
מפתחא דילה מאי ניהו. *פתח ודא ו'. ואיהו נטוי כגוונא דא \ (נ"א ֿ ֿ ֿ ) כד אתפריש מנקודה איהו רקיע פתוח ודאי. *נטוי על ראשי החיה דאיהי ניצוצא דקמץ הה"ד ודמות על ראשי החיה רקיע
מאן חיה. דא מלכות דאיהי ניצוץ לתתא מן רקיע כגוונא דא (נ"א ָ )
מאן רקיע. דא צדיק. והאי איהי חיה אשר תחת אלקי ישראל וראשי החיה דלתתא נצח והוד.
ואית חיה עלאה כגוונא דא ודא י' (דאיהי) עלאה דאיהי על הרקיע ואיהי מחשבה עלאה.
(והאי איהי אדנ"י עטרת עלאה איהי) *כתר ברישא (דכלא) (נ"א דכלה). רקיע דילה. ו' עלאה. והאי איהי עטרת תפארת. ראשין דילה. תרין דרועין. ואית (נ"א ואיהי) עטרה בראש אבא ואימא. כתר עלאה ודאי. ורישין דילה לעילא אינון אבא ואימא
איהי י' בכל אתר. קוצא דילה לעילא וגיו דילה באמצעיתא וסופא דילה לתתא. כללא דאתוון דשמא מפרש.
רישא דילה לעילא ברזא דטעמי. וגיו דילה באמצעיתא ברזא (נ"א כללא) דאתוון גופא לתרוייהו. וקוצא דילה לתתא ברזא דנקודי.
ולתתא איהי האי נקודא מים נוקבין. ולעילא מים דכורין. רקיע באמצעיתא כגוונא דא א עלה אתמר ויהי מבדיל בין מים למים.
והאי איהו מחלוקת שהיא לשם שמים דאיהו סופה להתקיים ולעאלא שלם ויחודא בתרוייהו. ולאו מחלוקת דפרודא כגון מחלוקת קרח ועדתו באהרן.
ומחלוקת האי דאיהו לשם שמים בגין דמים תתאין אינון בוכין ואמרין אנן בעיין למהוי קדם מלכא עלת העלות ובען לסלקא לעילא. רקיע אפריש בינייהו עד דעלת העלות שוי לון שוין.
י' מסטרא דא וי' מסטרא דא. ו' באמצעיתא. כגוונא דא יו"י דאיהי א. ואלין כלהו קרבין לעלת העלות.
ורזא דמלה ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים ואינון שוין. הה"ד והיה אור הלבנה כאור החמה.
ת"ח קמץ איהו *סתים באת י' מכל סטרא עילא ואמצעיתא ותתא. ודא קומץ סתים בתלת ספירן. פתיחו דיליה איהו בחמש אור. דאינון ה' אצבעאן עלאין. ואינון ה' עלאה.

— 39 —
חמש אָ אֵ אֹ אִ אֻ דאנון אור אור אור אור אור. ה' זמנין. ה' נהורין דעובד' דבראשית ונקוד' דלהון אָ אֵ אֹ אֻ אִ חמש דסלקין לעשר.
ורזא דמלה והנה אנחנו מאלמים וגו' והנה קמה אלומתי. וגם נצבה דא א' בחל"ם דאיהו לעילא מכל נקודין בקומה זקיף. וביה אסתלק (נ"א אסתכל) יוסף בחלמא
וכן יעקב הה"ד ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה דא א דאיהו ראש.
והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אמרו מארי מתני' עולים תרי ויורדים תרי. ואנון אָ אְ אִ אֻ והאי את דאיהי אל"ף חל"ם דאיהי באמצעיתא (דא ו') איהי כתר עלאה דאסחר (נ"א דאסחר לון) על רישא דעמודא דאמצעיתא.
וכד שכינתא אסתלקת לגבי (ובגין דא והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי) האי כתרא אתמר בה אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה
*ואיהי אבנא דאתגזרת דלא בידין הה"ד עד די התגזרת אבן די לא בידין וגו' ובגין דלא אשכחן לה אתר מאן אתגזרא שאלין מלאכיא קדישיא איה מקום כבודו להעריצו. ולא אשכחין לה אתר. עד דאמרין ברוך כבוד יי' ממקומו.
(נ"א אדהכי הא סבא לגביה ואמר רבי רבי האי בשכינתא תתאה דלית לה תמן אלא אצילותא ודא הוא אתגזרת אבן בגין דאיהי גזרת מלכין ובה גזרין דינ' רפיא דא דין בתראה וכתר מ' אתקריאן ספי' דלית ספי' שלימה בר מינה לתתא)
והאי אבן איהי סגולת מלכים. איהי שיחת מלאכי השרת. שיחת חיון ושרפים ואופנים. שיחת כל עלאין ותתאין. ידיעת שמשא וסיהרא בעתים. (ובה איהי אית) עת וזמן לכלא.
כל טעמי ונקודי ואתוון כלילן בה. קלא דבור ומחשבה. (ס"א ושיחה דנפקא מגו מחשבה) כלילן בה. איהי כתר *תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. ואיהי תגא בריש כל אתוון כגוונ' דא
ועל האי אבנא אמר רבי עקיבא לחברוי כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים.
ואיהי קוצא דכל אתוון. ב כגוונא דא דּ. קוץ דכל את ואת *שיעור קומה (נ"א דילה) ו. מעילא לתתא ומתתא לעילא.
ורזא דמלה מקצה השמים ועד קצה השמים. ורזא דא לך יי' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' לך יי' הממלכה דא מלכות דאיהי בכלא
ואיהו צפצוף עופין קדישין דאתמר בהון כי עוף *השמים יוליך את הקול. צפצופא דכל צפרין דאינון נשמתין קדישין דמצפצפין בכמה צלותין. שיחת חיוון דאינון ת"ח ובגינה אתמר ויצא יצחק לשוח בשדה וכו' ולית שיחה אלא צלותא.
ובגינה אתמר (תפלת ערבית רשות) תפלת שחרית חובה (דאיהי רשות היחיד) תפלת ערבית רשות (הרבים דלית לה קביעותא). דאיהו רשו דלילה (נ"א כלילא) בפני עצמה. ובג"ד לית לה קביעות בלילה דדמיא לגלותא. (דאיהי רשות הרבי' דבה תרמש כל חיתו יער דאינון כל אור דעלמא דעאלו בה) אלא זמנין אשתכחת תמן וזמנין לא אשתכחת.
זכאה איהו מאן דפגע בה כגון יעקב דאתמר ביה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש עד דאתא בעלה ונטיר לה ובת תמן עמה. מתמן ואילך קבעוה חובה.
אבל בשבת *איהי רשות היחיד דאיהי ברשותא דבעלה. ולאו כגוונא דליליא דהות יחידה ברשותא דילה. הה"ד איכה ישבה בדד.
ויעקב בגין דקריב לה לבעלה בפגיע' דיליה ודאי עביד לה חובה. וכד אתא שמשא בשחרית דאתמר ביה כי שמש ומגן יי' אלקים אתמר ביה ויזרח לו השמש.
מתמן ואילך קשר לה עמיה דאיהו קשר דתפלין דיד. קשיר לה עמיה דלא תזוז מיניה לעלמין.
מסטרא דשמאלא קשיר לה בתפלין דיד דאינון בדרועא שמאלא.
מסטרא דימינא שוי לה *כתרא על רישיה תפלין דרישא.
והאי. ביומא דאיהי קשירא עם

— 40 —
בעלה אתמר בה ישחרונני ואז ימצאונני.
אבל בליליא דאיהי גלותא. דאיהי לבר מבעלה ואיהי רשות בפני עצמה אתמר בה אל תתודע לרשות. ובגין דא אמר דוד אם אתן שינת לעיני וגו' עד אמצא מקום ליי'.
עד כאן רזא דקמ"ץ דאיהו רזא דמחשבה עלאה ותתאה (נ"א עילא ותתא) דאיהי נקודה ברשות בעלה דאיהו ו' רקיע.
ופת"ח בלא נקודה רשו בפני עצמו ונקודה בלא פת"ח רשו בפני עצמה.
דכמה דאתוון אינון דכר ונוקבא. הכי נקודין אינון דכר ונוקבא. אבל אתוון אנהו לגבי נקודי כגון *גופא לגבי רוחא.
וכן נקודה בו' כגון חל"ם או חיר"ק או שור"ק חלם לעילא מן ו' אתעביד ז'. חיר"ק לתתא אתעביד זנב גימ"ל. שורק באמצעיתא. קוצא דאת ד' קוצא באמצעית'. וכלא חד. אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים.
שב"א מאן איהו כאשר יהיה האופן בתוך האופן. ואינון את *המאור הגדול ואת המאור הקטן ואינון גוף וברית ולקבליהו חמה ולבנה דאינון לקבל אימא עלאה ותתאה.
והנה אופן אחד בארץ אצל החיות דא נקוד' דתחות סגו"ל נקודה דלתתא אצל החיות דאינון צר"י את שני *המאורות הגדולים.
וכן איהו בתוך האופנים שור"ק אופן חד לעילא ואופן חד לתתא. ואיהו עמודא דאמצעיתא בינייהו.
והנה אופן אחד בארץ דא חירק דאיהו לתתא.
כל ניצוץ איהו י'. וכל רקיע ו'
יקוק (שב"א חל"ם קמ"ץ) שב"א איהו דינא קמ"ץ רחמי. שמאלא וימינא דמתמן אורייתא אתייהיב דאיהו עמודא דאמצעיתא.
ובזמנא דאינון שב"א קמ"ץ חל"ם. איהו רמוז כי בי *חש"ק ואפלטהו רק באבותיך חש"ק יי'
מסטרא דא דאיהו יו"י דסליק יקוק הוה קב"ה הוא ושמיה לחוד בכתרא קדם דאתברי עלמא. עד דסליק במחשבתיה למברי אדם דאיהו י' ברישא דא תגא לעילא ולתתא נקודה.
ובנקודי דאתוון אשתמודעאן כל ספירן. דתשע נקודי אינון. ובהון י"ד ניצוצין ועליהו אתמר ובני ישראל יוצאים בי"ד רמה
ואינון לקבל פרקין דה' אצבען דאינון י"ד וב' רקיעין תמן חד מן קמ"ץ וחד מן פת"ח. לקבל תרין קני דדרועי. וכל ניצוץ איהו פרק ואיהו מדה ורקיע אמה וקנה וקו המדה.
*טעמי אינון מן כתרא ואינון ברישא דעמודא דאמצעיתא נקודין מן מוחא ואינון ברכאן על רישא דצדיק כד"א *ברכות לראש צדיק ואינון ג' *טפין דאתמשכו מן מוחא לגבי ברית מילה.
אתוון מסטרא דאימא עלאה. וכלהו אתכלילן במלכותא.
ונקודי לאתוון כנשמתא לגופא. דגופא איהו כסוס לרוכב. ואתוון אינון פתיחין לנקודי לקבלא לון ועלייהו אתמר וכנפיהם פרודות מלמעלה לקבלא עליהו נקודי. ונקודה בכל אתר בת קול.
טעמי אינון מאני קרבא.
רפ"ה איהו לעילא מאתוון ועליה אתמר ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא *נטוי על ראשיהם מלמעלה
נטוי. דא איהו רפ"ה נטוי על ראשי חיון דאינון (יקו"ק ד') אתוון ודאי,
דג"ש איהו מלגאו דאתוון כגוונא דא יּקּוּקּ רפ"ה מלבר כגוונא דא יֿקֿוֿקֿ ואינון כמתג ורסן לאותיות. ובהון והחיות רצוא *ושוב רצוא בדג"ש ושוב ברפה:

— 41 —
תקונא שתיתאה
בראשיתּ
קם רבי שמעון ואמר לאליהו (נ"א אליהו) אליהו באומאה עלך במלכות קדישא דאיהי נפילא בגלותא. טול רשותא דלא תזוז מינן דהא שכינתא וחילהא נטרין לך. מלאכי השרת דאתמר בהון הן אראלם צעקו חוצה (צווחין) לבר מהיכלין. לא אית מאן דמקבל צלותין דישראל.
כמה צפרין מצפצפין בצלותין לגבי אמהון דאינון מקננן על ארעא דנטרין לך. וכלהו אתקריאו צפרים על שם קן צפור דאיהי אימא קדישא דאתמר בה כי יקרא קן צפור' לפניך. ועלה *אתמר גם צפור מצאה בית.
ודא ב' מבראשית דאתמ' בה בחכמה יבנה בית.
ודרור קן לה דא אימא עלאה יובל דאתמר בה וקראתם דרור בארץ.
בזמנא דצפור מצאה בית דאיהי בי מקדשא ואתבניאת ואתתקנת מיד דרור דאיהי שכינת' עלאה אשכחת (נ"א אשתכחת) קן לה לעילא (נ"א מלעילא) ומיד אשר שתה אפרוחיה אלין שית בנין דילה שית ספירן דאינון ששת ימי המעשה כלהו פרחין לגבה בכמה חגין וזמנין וי"ט. ואפרוחים דאינון ישראל לתתא כלהו פרחין עמה בגלותא.
ובזמנא דאנון ביצים. דלית לון גדפין בפקודין *דעשה לפרחא אתמר בה לא תקח האם על הבנים אי הכי מאי כי יקרא קן אלא בזמנא דלית לה לשכינתא אתר לשריא תמן בקביעו איהי אזלת במקר'. ודא איהו כל הקובע מקום לתפלתו וכו'.
כמה דנשמתין עבדין הכי שריא שכינתא עמהון. נשמתא דאיהי קבועה בצלותא או באורית' איהי אתר קבוע לשריא בה שכינתא. אבל נשמתא דלית לה קביעו בצלותא או באוריתא אלא אי אזדמנת לה במקרה. הכי איהי שריא עלה במקרה.
ודא איהו כי יקרא קן צפור לפניך כו' דודאי נשמתא (נ"א ההיא צלותא) איהי קן צפור (וכן ההיא נשמתא דב"נ אתקריאת קן צפור). וגופא קן דנשמתא.
וכן נשמתין דאינון עולימן דילה דאתקריאו בתולות אחריה רעותיה יתבין בגופין דאינון קן דלהון בארח מקרה בזמנא דלאו אינון קבועין בבתי כנסיו' ובבתי מדרשות. ודא איהו כי יקרא קן צפור לפניך.
ועוד. קן צפור לעילא איהו כרסיא. וקן *דילה לתתא מטטרו"ן. ועליה אתמר ונקה לא ינקה דתמן קן. ואיהו קנא ונוקם
בזמנא דלא אשכחת קינא לשרייא. אז בדרך דא דאתמ' בה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים.
ועוד בדרך דא קבורת רחל דאיהי בפרשת אורחין ועלה אתמ' מי יתנני במדבר מלון ארחים. ואינון ב' משיחין. דמתמן קא עברין כד אתאן למפרק לישראל
בכל עץ דא איהו עץ החיים דאתמר ביה עץ חיים היא למחזיקים בה. ועליה אתמר כי האדם עץ השדה
ועוד בכל עץ דא צדיק דאיהו עץ עשה פרי למינו ודא יום השבת דתמן זווגא דשכינתא עם קב"ה. ותמן אית לה (נ"א ליה) נייחא. ועליה אתמר והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו דא עתו דצדיק דאיהי ליל שבת. דצדיק מניה *פרחין נשמתין חדתין בישראל ערב שבת דאתקריאו (נ"א על שם דא איתקריאו) פנים חדשות.
אפרוחי' אלין ת"ח דבגינהון שריא שכינתא על ישראל. או ביצים אלין אינון תינוקות של בית רבן דבגינהון שריא שכינתא על ישראל ואלין אינון מארי *מקרא. ובזמנא דאינון עסקין באורייתא או במצוה דאנון קב"ה ושכינתא. וגרמי לחברא לון כחדא ירתין מתמן נשמתין ואתקריאו בנים דקב"ה
בגין דמארי מקרא ומארי משנה אינון מגדפין

— 42 —
דילה. ובגין דא והאם רבצת על האפרוחים או על הביצים. איהי רביעא עלייהו בארבע גדפין דילה דאתמר בהון וארבע כנפים.
יונקין (ס"א ינוקי) אנפי זוטרי ואינון ארבע אנפין לכל חד וחד. ובהון אימא רביעא עלייהו. וזמנין איהי עלייהו וזמנין אסתלקת מנייהו.
אבל בנין דאינון מן מעוי (נ"א דאתמר בהון המו מעי לו) בנין דרחימו דהמו מיעהא דאינון מארי קבלה. אתמר בהון לא תקח האם על הבנים. דאימא לא זזה מנייהו לעלם.
דודאי קב"ה איהו אוריתא ושכינתא היא מצוה זכאה מאן דמתעסק בהון ליחדא לון.
וכן זכור ושמור אינון קב"ה ושכינתיה. זכאה איהו מאן דמיחד לון ביום שבת דאיהו יסוד. וברחימו ודחילו די"ה דאינון אבא ואימא (זכור ושמור) אינון לקבל תפלין דרישא י' ותפלין דידא ה'. דכר ונוקבא.
וזכאה איהו מאן דמיחד לון בק"ש בדחילו ורחימו. דבזמנא דישראל משתדלין באורית' דבכתב ובאוריתא דבע"פ ברחימו ודחילו אתמר בהון לא תקח האם על הבנים.
ובזמנא דלא משתדלין בהון ברחימו ודחילו אתמר בהון שלח תשלח את האם.
בזמנא דישראל נטרין שבתא בזכור ושמור בדחילו ורחימו אתמר בהון לא תקח האם על הבנים. ואם לאו כתיב בהון שלח תשלח וגו' תרין תרוכין.
ובזמנא דישראל מיחדין לקב"ה בתפלין דיד ובתפלין דראש בדחילו ורחימו אתמ' בהון לא תקח האם על הבנים ואם לאו שלח תשלח.
ובזמנא דמקיימין מצות ברית מילה ואעברן מנייהו ערלה ועבדין פריעה בדחילו ורחימו אתמר בהון לא תקח האם על הבנים. ואם לאו שלח תשלח את האם.
בזמנא דמיוחדין בזווגיהון בקדושין וז' ברכאן דאינון יחודא דלהון בקדושא ובברכתא אתמר בהון לא תקח האם על הבנים. ואם לאו שלח תשלח וכו'.
ואינון ישראל בגלותא ברשותא אחרא דכד לא מתייחדין בזווגייהו בקדושין וז' ברכאן דאינון יחודא דלהון בקדושה וברכה באתר דקדושה שריא עלייהו מסאבא ובאתר דברכה שריא עלייהו לטותא ובאתר דיחודא שריא עלייהו פרודא.
ודא גרים גלות' לשכינתא דאתתרכת מאתרהא ומקנהא דאיהי ירושלם הה"ד ובפשעיכם שלחה אמכם תרין שלוחין שלח תשלח חד מבית ראשון וחד מבית שני.
ואי תימא דקב"ה לאו אתתרך עמיה בגין דא אמר קרא כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. בגין לנטרא לה בגלותא מרשו נוכראה.
הה"ד אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן וגו'. לאחר דא אל אחר דא סמא"ל. לפסילים אלין ממנן דעל שבעין אומין.
ובגינה קב"ה איהו מלך אסור ברהטים. איהו אסור עמהון בתפלין דרישא דאינון פאר דרישא דתפלין דרישא אינון באתר דרהטי דמוחא. ודא איהו אסור ברהטים. ואיהו חבוש עמהון בתפלין דיד בקשר של יד. ודא הוא דכתיב *פארך חבוש עליך.
ובגין דאיהו חבוש עמהון בגלות' אתמר ביה אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין. ושכינתא איהי בית האסורין דיליה. בגין רחימו דילה איהו אסור בה. ורזא דמלה צרור המור דודי לי בין שדי ילין.
ובג"ד מאן דבעא לאשגא למלכא לית ליה רשו *לאשגא ליה אלא בשכינתא. הה"ד אל יתהלל כו' כי אם בזאת וגו'.
ואהרן כד עאל לקדש קדשין ביומא דכפורי בה הוה עאל דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש דאיהי עת לעשות לה'.
ומשה בגינה אתקיים בעלמא (נ"א עלמא דא בתר דמית) הה"ד וזאת הברכה אשר וגו' ובה עביד עשר מכתשין לפרעה הה"ד ואולם בעבור זאת העמדתיך
ויעקב בגין דהוה ידע דכל רעותא דמלכ' בה מני לבנוי עלה דלא יעלון קדם מלכ' אלא בה. וכל שאלתין דלהון בצלותין ובעותין למלכא. דיהון בה הה"ד וזאת אשר דבר להם אביהם

— 43 —
וגו'.
ודוד בגין דהוה ידע דכל רעותא וחילא ותוקפא דמלכא בה. אמר אם תחנה וגו' בזאת אני בוטח. דאתמר עלה ומלכותו בכל משלה. ומאן דלא שת לביה גם לזאת עליה אתמר וכסיל לא יבין את זאת.
ובגין דא כד ישראל בעאן בעותין למלכא אמרין לה אנה הלך דודך. דאתמר ביה ברח דודי. אנה פנה דודך ונבקשנו עמך בכמה בקשות דצלותין ובעותין.
דבגינך איהו נחית עלן.
דלא זז מננא. אלא בגין דלא נהגנא יקרא בך.
דבגינך הוה אסיר עמנ' כל שית יומין הה"ד יהיה סגור ששת ימי המעשה *וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח.
דהכי איהי שכינת' סתימ' עמיה ביומא דחולא כשושנה דאיהי אטימא. וביומא דשבתא וביומא דחדשא וביומין טבין אתפתחת לקבלא ריחין ובוסמין ולירתא נפשין וענוגין לבנייהו.
ווי לון לבני נשא דקב"ה אסיר עמהון בגלותא ושכינתא אסירת עמהון. ואתמר בה *אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים. ופורקנא דילה דאיהי תשובה אימא עלאה איהי תליא בידיהון.
דחמשין תרעין דחירו עמה לקבל חמשין זמנין דאדכר יציאת מצרים באורייתא. דא הוא ויפן כ"ה וכ"ה. באלין חמשין אתוון דמיחדין ליה בכל יומא פעמים שמע ישראל דאית בהון כ"ה וכ"ה אתוון. וירא כי אין איש דאתער לה בגויהו
ואיהי משגיח מן החלונות דאתמר בהון חלו נא פני אל ויחננו. לההיא דאתמר בה *אל נא רפא נא לה דאסוותא בידיה. דאיהו יד פשוטה לקבל שבים. וירא כי אין איש.
ואיהי בעד החלון נשקפה ותיבב בתרועה דאיהי יבבא. דאתמר בה ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה ודא יום הכפורים.
דתיבת נח היא אימא עלאה. חלון דילה הוא עמודא דאמצעית' דביה אור. ותורה אור. ואיהו אור הגנוז.
ויפן כה וכה מציץ מן החרכים. אלו עשרת ימי תשובה. וירא כי אין איש.
ועוד משגיח מן החלונו' אלין חלונות דבי כנישתא דאבא ובנוי אינון בבית (הכנסת) אסירן ואיהו בכל יומא אשגחותיה עליהו ויהיב לון מזונא.
ויפן כה וכה אם אית מאן דיתער בתיובת' לתברא בית (נ"א בה) אסורין דלהון. הה"ד לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו.
ויפן כה וכה וירא כי אין איש. אלא איש לדרכו פנו בעסקין דלהון באורחין דלהון. איש לבצעו מקצהו בבצעא דהאי עלמ' לירתא האי עלמ'.
ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שנאי בצע. אלא כלהו צווחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים הב הב לנא מזונא וסליחו וכפרה וחיי. כתבנו לחיים. ואינון עזי נפש ככלבי' דאינון אומין דעלמ' דצווחי לגביה ולית לון בשת אנפין.
דלא אית מאן דקרא ליה בתיובת' דיחזור שכי' לקב"ה דאיהי מרחקא מניה למהדר לגביה.
ואדמיין לכלבי' דאתמר בהון ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. ואינון ערב רב. דכל חסד דעבדין לגרמיהו עבדין.
ועוד אינון שאלין מזונא וכסויא ועונה דאיהי עונת זוגייהו דאתמר בה שארה כסותה וענתה לא יגרע.
ולא אית מאן דשאיל מזונא דאיהי תורה שארה דשכינתא. ואיהי אימא עלאה דאתמר בה ואל תטש תורת אמך.
כסותה

— 44 —
דא כסויא דציצית ועטיפו דיליה ותפלין דיד דאתמר בה תפלה לעני כי יעטף.
ועונתה דא ק"ש בעונתה.
דאם שלש אלה לא יעשה לה לשכינתא. ויצאה חנם אין כסף לית ליה כסופא מן שכינתא חציף איהו. ועוד אין כסף לא יהא ליה כסופא לעלמא דאתי.
והן כל אלה *יפעל אל פעמים שלש עם גבר. ובגין דא כי היא כסותה לבדה דא גלגולא קדמאה. היא שמלתו לעורו דא גלגולא תניינא. במה ישכב דא גלגולא תליתאה.
ואלין אינון תלת לבושין דתלת כסויין דתלת גוונין דעינא. דאינון לבושין לבת עין דאיהי נשמתא. ובאלין תלת אתמר שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך.
ולקבל תלת גוונין (נ"א זמנין) אינון תלת גוונין דשרגא דאתמר בהון וירא מלאך יי' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא הא גוון חד בלבת אש מתוך הסנה הא גוון תניינא. וירא והנה הסנה בער באש הא תלתא. ואינון לקבל שלשה גוונין דעינא *בלבת אש דא בת עין.
בההוא זמנא דיהון נהירין תלת גוונין דעינא דאינון לקבל תלת גוונין דקשת. מיד *וראיתיה לזכר ברית עולם. ובההוא זמנא כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון.
אור דעינא הוא עמודא דאמצעיתא. בת עין ביתא דילה. בההוא זמנא דיתפני עננא מן בת עינא דאתמר בה סכתה בענן לך וגומ' דאיהי תבלול דעינא דא רומי רבתא. שכינתא עלאה עתידה למימר לקב"ה למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית. אנכי דיציאת מצרים.
ואע"ג דאין *חבוש מתיר עצמו (מבית האסורים) דאיהי שכינתא דאיהי אסורה בגלותא. שכינתא עלאה יפרוק לה
הה"ד אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יי' שכבי עד הבקר. דאיהי ימינא פשוטה לקבל שבים. דלית מלתא דא תליא אלא בתיובתא ימין עלאה דשכינתא.
בההוא זמנא שכינתא עלאה כנשר יעיר קנו דאיהו ירושלם ק"ן ו'. על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו הה"ד ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי.
דבזמנא דשכינתא איהי בגלותא אתמר בה ולא מצאה היונה מנוח וגו'. אלא בשבת ויומין טבין. ובההוא זמנא אתייחדת עם בעלה. וכמה נפשות יתרין קא נחתין עמה לדיירא בישראל. הה"ד ושמרו בני ישראל את השבת לדרתם.
זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה נאה בלביה. וכלים נאים באיברים דיליה. ואשה נאה דאיהי נשמתיה. דבגינה שריא שכינתא עלאה דאיהי *נשמת כל חי עליה.
וקב"ה איהו שבת בחד. וינפש בחד. בשכינתא עלאה איהו שבת עלייהו. ובשכינתא תתאה איהו וינפש עלייהו ויהיב לון נפשאן יתירן דאינון בתולות אחריה רעותיה דקא אתייאן עמה. וכמה מלאכים ממנן ומשמשין דלהון קא אתייאן עמהון דאינון ע' דתליין מן זכור ושמור.
ודא איהו ויכל"ו. כליל שבעין ותרין. ואתקריאו אלין נפשו' אושפזין בגין דלא שרייאן בישראל אלא ביום השבת. וכד נפיק שבת כלהו חזרין לאתרייהו
ונשמתין דאינון מסטרא דשכינת' עלאה אתקריאו אפרוחין. ונפשין מסט' דשכינתא תתאה אקרון ביצים
ודא איהו רזא דהפורש *סכת שלום עלינו אימא עלאה דאיהי סכת שלום דמסכך עלייהו ושלום עמה דאתמר ביה הנני נותן לו את בריתי שלום
ואית סוכה לתתא *כ"ו ה"ס דאיהו יאקדונק"י סוכת שלום. כו"ס ת' דאיהו תפארת

— 45 —
בההוא זמנא יהון בנין ברשותא דקב"ה וקלא נפיק ויימא לא תקח האם על הבנים.
מיד דנפיק זכור ושמור דשבת וייתי ליליא דיומא קמא דשבתא. קלא תניינא נפיק שלח תשלח.
ותו כי יקרא קן צפור לפניך דא סוכה דאיהי אימא עלאה. בכל עץ הה"ד ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר.
אפרוחים אלין שבעת ימי הסכות. או ביצים דבהון עבדין ז' הקפות.
ורזא דמלה *נקבה תסובב גבר. (ודא רזא והחזיקו שבע נשים באיש אחד. דא קב"ה. ושכינתא)
פרי עץ הדר אימא תתאה. עץ איהו לול"ב (ל"ו ל"ב נתיבות) דאיהו אתרוג. וצריך לנענעא ביה לשית סטרין ארבע רוחין ועילא ותתא. לאתערא עליה ו'. ותלת נענועין לכל סטרא סלקין ח"י
וצריך ארבע זמנין ח"י. חד בנטילת לולב וחד (נ"א ותרין) באנא יי'. תרין אחרנין בהודו ליי' תחלה וסוף.
ובאלין נענועין אינון משפילין מעילא לתתא לשבעין ותרין אומין.
ולבתר דנצחי לון אמרי אנ"י וה"ו הושיעה נא תרין זמנין דאינון וא"ו מן וק"ו. אנ"י וק"ו מן ויסע ויבא ויט
ובההוא זמנא לא תקח האם על הבנים. *ביצים אינון מסטרא דאופנים אפרוחים מסטרא דנער מטטרו"ן. בנים מסטרא דכרסיא דאיהי סכת שלום דאיהי קנא דשכינתא. דאימא עלאה מקננא בכרסיא בתלת ספירן עלאין.
עמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן מקננן במטטרו"ן. אימא תתאה מקננא באופן דאתמר ביה והנה אופן אחד בארץ.
ועוד שכינתא מסטרא דכרסיא אתקריאת נשר. ומסטרא דנער (נ"א דחיה) יונה. ומסטרא דאופן צפור. ושכינתא דמות אדם להנה
ועוד שלח תשלח ת"ח מלאכא אית דממנא על עופין דאינון נפשין דאתקריאו צפרין וסנדלפו"ן שמיה. ובזמנא דישראל מקיימי האי פקודא ואזלת אימא מתתרכא ובנין צווחין. איהו אוליף זכו על עופין דיליה. ויימא לקב"ה והא כתיב בך ורחמיו על כל מעשיו. אמאי גזירת על האי עופא דאתתרכת מקינה.
וכן מטטרו"ן אוליף זכו על עופין דיליה דאינון רוחין. דפרחין בבני נשא. דמכרסיא אינון נשמתין. ומהאי חיה רוחין. ומאופן נפשין. ואינון בבריאה יצירה עשייה.
בשבת ויומין טבין נחתין עלייהו נשמתין ורוחין ונפשין בארח אצילות דאינון רוחא דקודשא מי' ספירן. וכל ממנא אוליף זכו על עופין דיליה דאינון נשמתין דפרחין בבני נשא. ובזמנא דישראל מקימין האי פקודא כל ממנא אוליף זכו על עופין דיליה.
וקב"ה מה עביד כניש לכל חילין דיליה ויימא וכי (נ"א הא) כל ממנא דעופי דלתתא אוליף זכו על עופין דיליה דממנא עלייהו. ולית בכו מאן דאוליף זכו על בני דאינון ישראל בני בכרי ישראל ועל שכינתא דאיהי בגלותא דקנא דילה דאיהי ירושלים חרבה.
ובנוי בגלותא תחות יד אדונים קשים אומין דעלמא ולית מאן דבעי עלייהו רחמי ויוליף זכו עלייהו.
בההוא זמנא צווח קב"ה ואמר למעני למעני אעשה ואעשה למען שמי. ובדא יתער רחמי על שכינתיה ועל בנוי דבגלותא.
קם רבי אלעזר ואמ' והא קדם דגלו ישראל ושכינתא במאי הוו מקיימין שלוח הקן.
א"ל ר' שמעון ברי. בגין לאתערא רחמין על אינון נפשין ורוחין ונשמתין דהוו אזלין בגלותא בגלגולא מתתרכין מגופיהון דאתחרבו. דעלייהו אתמר דקב"ה בונה עלמין הוה ומחריבן דאשתארו חרבין גופיהון מנייהו.
ומניעו דברכאן לעילא גרים ונהר יחרב ויבש. והכי אוקמוהו אתחרב בית ראשון והארץ היתה תהו ובהו

— 46 —
אתחרב בית שני וחשך על פני תהום.
ובגין אלין נשמתין דאתבריאו קדם דאתברי עלמא ולית לון גופין. בגין לאתערא רחמי עלייהו הוו מקיימי האי פקודא
א"ל אבא. אם כן ת"ח דאיהו מסטרא דמחשבה דאתמ' ביה ישראל עלה במחשבה ליבראות האי אוריתא איהי בן לתלמיד חכם. אם כן אתתא דיליה אמאי צריכא יבום. דהא לא שוו אפרשותא מארי מתניתין לת"ח משאר בני נשא.
א"ל ברי (איהי) ודאי צריכה יבום לאלין נשמתין דאזלין ערטילאין משית יומי בראשית.
א"ל והא כת' לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' וכי האי אתתא דאיהי קדש קדשין תהא קינא (נ"א תיקא) למאן דלאו איהו ממינה דהא כתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה ולית לה הרכבה אלא ממינה.
א"ל בני גלגולין אינון רזא דהרכבה כגון מאן דמרכיב אילנא דלאו איהו מיניה באילנא אחרא. כגון מאן דמרכיבין אלנין דא בדא אבל עקרא דאם המר ימירנו צריך דיהא קדש בקדש
דאילנא אית מסטרא דמסאבו דאיהו רע. ובגיניה אתמר לא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב. דהאי איהו רזא דצדיק ורע לו רשע וטוב לו.
אבל אם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהי' קדש.
ובדא מרכיבין קדש בקדש ומקבלין דין מן דין. ורזא דמלה מקבילות הללאת. ומין במינו האי איהו צדיק וטוב לו.
וכד ההיא נשמתא דאיהי קדש לא אשכחת מינה. אתמר בה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה.
והכי רזא דקן צפור דאתמר בה שלח תשלח את האם ואזלא מנדדא מן קנה. והן כל אלה *יפעל אל פעמים שלש עם גבר לקבל תלת שלוחים דיונה. וכד אשכחת אתר לשריא תמן אתמר בה ולא יספה שוב אליו עוד. (מאי עוד) למיתי זמנא אחרא בהרכבה (גלגולא)
ובגין דא. שלוח הקן. בכל עופין קדישין איהו. (ולא במסאבין) דאינון נשמתין דאזלין מתתרכין לאתערא רחמי עלייהו.
ומה כתיב בהו *גם צפור מצאה בית. דא גלגולא קדמאה דאיהי נפש ודרור קן לה דא גלגולא תניינא דרוחא. אשר שתה אפרוחיה דא גלגולא תליתאה דנשמתא (בגלגולא דילה את מזבחותיך יי' צבאות).
ובגין דא דא שלח תשלח לקבל נפש ורוח. את האם לרבות נשמתא דאתמ' בה ובפשעיכם שלחה אמכם. את האם. את אתא לרבות גלגולא תליתאה.
ובגין דא מאן דמקבלין אושפיזין דאינון נשמתין יתרין דאינון מרכיבין עלייהו בע"ש. באנפין צהובין (בגופין נהירין) בחדוה בענוגא בהאי עלמא. כד נשמתא ורוחא ונפשא נפיק מן גופיה מהאי עלמא הכי מקבלין לון בעלמא דאתי. ואתמר בהון גם צפור מצאה בית וכו'.
זכאה איהו מאן דמקבל אורחין ברעו שלים כאלו מקבל אפי שכינת' דבמדה דמדד בר נש בה מודדין ליה
אתא רבי אלעזר בריה ונשיק ידוי ואשתטחו ליה כל חבריא ואמרו ליה אילו לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי.
אדהכי הא אליהו קא נחית מעילא בכמ' חיילין דנשמתין. וכמה מלאכיא סוחרניה ושכינתא עלאה עטר' על כלהו. כתר בריש כל צדיק.
בההוא זמנא קלא אתער באילנא דלעילא בנגונא. וכמה עופין דנשמתין שריין תמן בענפוי הה"ד רבה אילנא ותקיף וכו' ויימא הכי
רבי רבי אנת הוא אילנא דרבה ותקיף באורייתא. בענפין דילך דאינון אברין קדישין כמה עופין שריין תמן דנשמתין קדישין כגוונא דלעילא דאתמר ביה ובענפוהי ידורן צפרי שמיא.
וכמה בני נשא לתתא. יתפרנסון מהאי

— 47 —
חבורא דילך כד יתגלי לתתא *בדרא בתראה *בסוף יומיא. ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגו'.
פּתּח אליהו ואמר כד נפיק שבתא ויומין טבין. וישראל אינון תחות ממשלה דסמא"ל ושבעין ממנן ודחקין לישראל קלא נפיק מן שמיא לגביה ויימא הכי יר"א בש"ת ודא בראשית. יהא לך כסופא מן שמיא
ודא (בראשית)
תּקונא שׁביעאה ליום ה
בראשי״ת יר"א בש"ת.
ווי ליה לסמא"ל כד קב"ה ייתי למפרק לשכינתא ולישראל בנהא. ותבע מניה ומע' אומין ומממנן דילהון כל עאקו דעאקו לישראל בגלותא.
בגין דקדם דגלו ישראל גלי ליה קב"ה דהוו עתידין ישראל למהוי תחות שעבודייהו (ס"א למפק מתחות שעבודייהו) ואחזי ליה ולשבעין ממנן דתחות ידיה אגרא דלהון אי הוו אוקרין לישראל בגלותא. הה"ד ויברך יי' את בית המצרי בגלל יוסף.
ואיהו וממנן דיליה לא עבדין להון יקרא אלא עבדין בהון ובשכינתא קלנא דאמרין לון כל יומא איה אלקיך.
ובג"ד קלא נפיק לגביה כל יומא מן שמיא ואמר יר"א בש"ת. יהא לך כסופא מן שכינתא. יר"א שמי"ם. יהא לך כסופא מקב"ה דאיהו שמים הה"ד ואתה תשמע השמים
ודא. (בראשית)
תקונא תמינאה
בּראשית ש' שמי"ם (יר"א שמי"ם) יר"א בי"ת. דיליה דאיהו רא"ש בי"ת. דחיל ליה בביתיה. (דא הוא בראשי"ת).
ואיהו וממנן דיליה לא דחילו מניה וחריבו ביתיה בית ראשון ובית שני.
ובגין דא וחפרה הלבנה דאיהי נחש אשת זנונים. ובושה החמה דאיהי גיהנם. דנחש אשת זנונים חריבת ביתא דשכינתא. וחמה דאיהי גיהנם סם המות אוקידת היכלא.
ובזמנא דקב"ה בני לון כמלקדמין הה"ד בונה ירושלם יי'. בההוא זמנא וחפרה הלבנה ובושה החמה. אימתי. בזמנא דכי מלך יי' צבאות
דבניינא קדמאה אתעביד (ס"א אתבני) על ידא דבר נש ובגין דא שליטו עליהו בגין דאם יי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו.
ובגין דבניינא בתראה יהא על ידא דקב"ה יתקיים ועל דא אמר קרא גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון.
ובההוא זמנא דיתבני בניינא על ידא דקב"ה לעילא ותתא. אתמר בשכינתא עלאה ותתאה והיה אור הלבנה כאור החמה.
וחפרה הלבנה ובושה החמה דאינון נוקבין דסמא"ל. ובגין דלא דחיל סמא"ל מן קב"ה דאיהו שמים. ובת זוגיה לא דחילת משכינתיה דאיהי ארעיה. אתמר בהון כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה הוא סמא"ל ובת זוגיה:

— 48 —
תקונא תּשיעאה ליום ו
בראשית יר"א שב"ת. דאיהי שכינתא. דעלה אתמר *מחלליה מות יומת. דעאלו אויבים בחלל דילה דאיהו קדש קדשים. ואתמר בהון את מקדש יי' טמא חלל ממלכה ושריה. ושפחה עאלת באתר דגבירה. דאיהי נדה שפחה גויה זונה. וסאיבת אתרהא דתמן הוה נייחא דשכינתא. וקלא הוה נחית ואמר ירא שבת. ואיהי לא עבדת כך אלא חלל ממלכה ושריה. וברחת שכינתא מתמן.
בההוא זמנא שחקו על משבתיה ואמרת שפחה. לאו האי כגוונא דעבדת שרי לשפחה דילה הה"ד מפני שרי גברתי אנכי ברחת.
אמר קב"ה. ברתא דרשע חייבא. והא אע"ג דשרי תרכת לה אנא רחימנא עלה ועל בנה. ואתון לא עבדתון הכי אלא גרמתון (נ"א גמלתון) ביש תחות טב. אנא אומינא לאעברא מלכותא חייבא מעלמא. ולא יהא חדוה קדמי עד דיתאבידו מעלמא. ובההוא זמנא יהא חדוה קדמי הה"ד ובאבד רשעים רנה:
תּקוּנא עשיראה
בראשית שי"ר תא"ב. והאי איהו שיר משובח מכל השירים תאב מכל השירים. ועליה אתמר שיר השירים אשר לשלמה. למלך שהשלום שלו. הכי אוקמוהו.
והאי שיר מתי יתער. בזמנא דיתאבדון סמא"ל וממנן דיליה חייביא מן עלמא. ובההוא זמנא (שיר) אז ישיר משה אז שר לא כתיב אלא ישיר והא אוקמוהו.
והאי שיר באז סליק בפומא. (נ"א באן סליק בפומא שיר אל) אבל שיר איהו ודאי חכמת שלמה. בההוא זמנא ותרב חכמת שלמה (דבההוא זמנא ומלאה הארץ דעה את ה' כו')
ומאן סליק לה לאתרה דא משה. ורזא דמלה אז ישיר משה. באן סליק לה בתלשא. האי תגא דתלשא איהי י' ישיר.
ותקום מן ה' דמשה. (נ"א איהי י' שיר ו"ו תקום מן ה"ה דמשה) ושריא על רישא דו' ואתעבידת תגא ז'. וסליק לה עד אתר דאתגזרת מתמן.
כד סלקא לגבי י' עלאה אתקריאת שיר זכר. וכד נחתא לגבי ה' אתקריאת שירה הה"ד אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וגו'. דעלה אתמר אבן מאסו הבונים וגו'
*דאיהי אבנא די מחת לצלמא דע"ז.
בההיא זמנא דאתמחי צלמא דע"ז דיוקנא בישא אתמר בה ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא. הה"ד מלא כל הארץ כבודו.
והכי סליקת עד דלא אשכחין לה אתר ושאלין מלאכין בגינה איה מקום כבודו להעריצו. ולא אשכחין לה שיעורא עד דאמרין ברוך כבוד יי' ממקומו. בגין דסלקא ליה עד אין סוף דאיהו י' רישא דא'
ובאן סליקת. בעמודא דאמצעיתא דאיהו ו' עטרה על רישיה. כד סליקת עטרה על רישיה אתמ' בה *אשת חיל עטר' בעלה וכד נחיתת תחותיה אתקריא' בת זוגיה יחודיה

— 49 —
איהו תגא לעילא תגא דס"ת בגינה אתמר *ודאשתמש בתגא חלף.
ואיהי נקודה דקמץ א' לתתא כגוונא דא . יחודיה. לעילא איהו כגוונא דא * תגא על ספר תורה לתתא כגוונא דא נקודה דאוריתא. ובגינה *אתמר מגיד מראשית אחרית.
כד איהי חיה בינייהו אומרים ממקומו יפן ברחמיו לעמו. כד אסתליקת מנייהו שואלים איה מקום כבודו להעריצו. ובההוא זמנא דסלקא איהי כלהו חיוון תרפינה כנפיהם.
ואימתי סלקא איהי לעילא בעמדם ישראל בעמידה. הה"ד בעמדם תרפינה כנפיהם. דסליקת עד א"ס למשאל מזונא מעלת העלות. וכד נחיתת נחיתת מליא מכל טבין. בההו' זמנ' חיון פתחין גדפייהו לגבה (נ"א לקבלא לה בחדוה) בכמה שירות ותושבחן (נ"א לקבלא לה בחדוה)
ובאן אתר נחתת. באת ו' דאיהי באמצעיתא דא. (נ"א עמודא דאמצעיתא) ביה קראן ליה שמע ישראל. *שי"ר א"ל.
ובההוא זמנא דנחתת מה כתיב בחיוון ואשמע את קול כנפיהם:
קם אליהו ואמר רבי רבי חזור בך. בודאי כד איהי סליקת כלהו חיוון מצפצפין לגבה בכמה שירין ותושבחן ואיהי סלקא על כלהו עד אין סוף הה"ד רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה.
עד דקראן לה ישראל לתתא בק"ש דתיחות לגביהו. ובאן קראן לה בבן זוגה דאיהו ו' ישראל סבא. ואיהו שיר אל. שיר דיליה דאם לא קראן לה ביה לא נחתא עליהו.
ובההוא זמנא דנחיתת *קשרין לה בתפלה דיד לתתא דתהא קשורה עמיה. ורזא דמלה ונפשו *קשורה בנפשו. וקשר דתרוייהו איהו שרק לתתא. ולעיל' שלשל"ת תפלין על רישיה
ברזא דטעמי אתקריית תנועה. מסטרא דנקודה יחודא. וצריך לארכא לה בתנועה (נ"א בתרועה) דאיהו רביע עד אין סוף לעילא. וצריך לנחתא לה בחיר"ק עד אין תכלית לאמלכא לה על תתאין.
ובשור"ק צריך ליחדא לה בבעלה. ובחל"ם איהי תגא על רישיה. ובחיר"ק איהי כרסיא תחותיה. ובשור"ק איהו יחודא לגביה כגוונא דא וְּׁ
וכד איהי לעילא. תגא על רישיה. ואיהי *ברתא (נ"א נחתא) תחות רגלוי. ואיהי ביחודא דיליה בחיקיה. אתעבידת שר"ק קשורא דיליה. וכד בעי לתברא קליפין דאינון צלמים בה אתקרי שב"א (נ"א שבר) תביר. ובה שבר תשבר מצבותיהם.
אבל יחודא דילה בנקודת *שור"ק וּ דאיהו יסוד ח"י עלמין. ח"י ברכאן דצלותא.
בזמנא דאינון ביחודא חדא צריכין ישראל למיקם בצלות' בחשאי ורזא דמלה הביאו לה בחשאי
ובג"ד *בעמדם ישראל בעמידה לאתערא לגבה ח"י ברכאן בחשאי לארקא לה ברכאן. אתמר בחיון בעמדם תרפינה כנפיהם דלא צריך למשמע גדפיהו (נ"א קלא) כגוונא דחנה דאתמר בה וקולה לא ישמע.
והכי צריכין ישראל ליחדא בבת זוגייהו בחשאי בענוה באימה ברתת ובזיע בכסופא כמה דאוקמוהו קדמאין כמי שכפאו שד. דאיהי *שד מן שד"י. דבההוא זמנא אתעבר מתרעא.
ודא רזא דמזוזה דאתמ' בה וכתבתם על מזזות ביתך מזוזת כתיב ז"ז מו"ת.
ואם הוא אשתמע קליה מיד לפתח חטאת רבץ ולא עוד אלא דאיהו זעיר במהמנותא ולא למגנא אוקמוה קדמאין כל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה
בההוא זמנא דמיחד קב"ה בשכינתיה. כלהו חיוון מקבלין דין מן דין ברכאן. וכלהו בקדושה.
ובג"ד תקינו קדושין וברכאן לכלה. ולקבל ברכה וקדושה ויחוד דקב"ה
הכי צריכין ישראל דיהא יחודא דלהון בקדושה וברכה. והכי כל מזונייהו בברכה וקדושה. ולית קדושה בפחות מעשרה דאיהי י'.

— 50 —
ובגין דטבעת איהי י' כגוונא דא *ם בה אתקדשת כלה. וצריך לאעלא לה באצבעא דילה דאיהו דיוקנא דאת ו' ואתעבידת ז'. וצריך תרין סהדין דאינון לקבל ה' ה'. וכד איהי טבעת ברישא דאצבעא ואתעבידת ז' בההוא זמנא צריך לברכא לה בשבע ברכאן דירתא כלה.
בההוא זמנא דמתיחדין ישקני מנשיקות פיהו. מאי נשיקו' פיהו תרין שפוון דיליה ותרין דילה. אינון ארבע גדפין דחיוון דאתמ' בהון וארבע כנפי' לאחת מהן.
וכד אתכלילן תרין אנפין דיליה ותרין דילה. וד' דרועין דתרויהו אתמר בהון וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת מהם.
ואינון ד' אנפין יקו"ק. ארבע גדפין אד'. בחבורא חדא יאקדונק"י
כד מתחברן אתוון אקרי חשמל. חיות אש ממללן זמנין חשות זמנין ממללות. ובגיניהו אתמר גדול העונה אמן יותר מן המברך. בגין דמתחברין חתן וכלה תמניא אתוון כחדא.
אינון ד' חיוון (אינון אד') ואינון אריה שור נשר אדם.
אריה מקבל עליה י' במוחא. ובזמנא דאיהו בימינא דאתמר ביה ופני אריה אל הימין לארבעתם הרוצה להחכים ידרים.
שור לשמאלא לקבל לבא. ה'. הבל דלבא תמן ה' מצפון זהב יאתה. בההוא זמנא דאיהי ה' בלבא הרוצה להעשיר יצפין.
י"ק דחילו ורחימו. אבא ואימא. דרועא ימינא ושמאלא ויעב"ר חסד וגבורה. דסלקין לחושבן ע"ב תיבין ורי"ו אתוון דע"ב שמהן. ודא רזא דויעב"ר עיבור כלל תרוייהו.
ו' דא אוריתא דשריא בפומא. וברוחא דפומא פרחת על נשר. דנשר איהו חוטמא. תרין גדפוי דילה תרין שפוון. ועלה *אתמר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר ודא עמודא דאמצעיתא.
דחכמה ובינה אינון. *נסתרות במוחא ולבא ברחימו ודחילו.
ואוריתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא. (נ"א ובהאי נשר)
וכתר ביה תליין בני חיי ומזוני. דאיהו מזלא דכלהו. ואיהו לא תליא במזלא. ובגין דא אוקמוהו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא. דחסד איהו זכותא.
ה' זעירא דמות אדם בה אשתלים יקו"ק והיא (ה') מלכותא קדישא. *איהי מצוה. עשיית פקודין. דאיהי שריא ברמ"ח אברים
ותורה ומצוה עלייהו אתמר והנגלות לנו. ותורה ומצוה בלא דחילו ורחימו לא יכילת לסלקא ולמיקם קדם י"ק.
איהי כלילא דכלא ועל כלא. אד"ם. יו"ד ק"א וא"ו ק"א דא מחשבה דסליק כלא עד א"ס. במלכותא אשתלים כלא עילא ותתא.
ואיהי כלילא מד' פרשיין דק"ש דאינון רמ"ח תיבין עם אל מלך נאמן. ובגין דלא יעבדון הפסקה תקינו למהדר שליחא דצבורא יי' אלקיכם אמת.
וכד ישראל אמרין שמע ודאי (נ"א מארי) חיוון שמטין גדפייהו. באן אתר בכנפי מצוה דאתמר בהון על ארבע כנפו' כסותך אשר תכסה בה. דאיהו כגוונא דמעיל האפוד. דפעמונים ורמונים אינון לקבל חליין וקשרין. שולי המעיל אינון לקבל כנפי מצוה.
ואינון ה' קשרין לקבל שמע ישראל יי' אלקינו יי'. דאינון לקבל ה' נימין דכנור דדוד דהיה מנגן מאליו. י"ג חליין כחשבן אח"ד. דקלא דנגונא סלקא באחד.
ודא ח"י בין חליין וקשרין. לכל סטר. סלקין ע"ב ודא איהו והוכן בחסד כס"א חס"ד ע"ב. כל מאן דאתעטף בעטופא דמצוה כאלו אתקין כרסייה לקב"ה. ואינון יאקדונק"י.
לכל חד ארבע אנפין וארבע גדפין סלקין ס"ד. ותמניא אתוון יאקדונק"י סלקין ע"ב.
וכנפי מצוה

— 51 —
אולפין רזא. דאינון ח' חוטין לכל סטר. לקבל ארבע אנפין וארבע גדפין דכל חיה. ובחשבן זעיר דחנוך א"ז איהו שד"י. אז ישיר בכל אתר. ואמרו מארי מתניתין כל מאן דפחית לא יפחות משבע וכל מאן דאוסיף לא יוסיף על י"ג
ואינון ז' לקבל ז' ימי בראשית דרמיזין לז' שמהן אבגית"ץ כו' ועלייהו אתמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד דבהון פרחת צלותא לעילא.
ואינון תמן מ"ב לקבל מ"ב *אזכרות דאינון בתפלין דיד ותפלין דרישא ועלייהו אתמר וראו כל עמי הארץ כי שם יי' וכו'.
ואינון תכשיטין *דכלה. תפלין דרישא עטרת זהב ברישא דכלה. ותפלין דיד טבעת דדרועא. הא כלה מתתקנא בתכשיטין דילה. צריך לקרא לחתן דילה. הה"ד שמע ישראל.
והא אינון בחופה צריכין עמא קדישא למיקם בעמידה קדמיהון עם חזן לברכא לון בז' ברכן. ולקדשא החתן לכלה בקדמיתא בקדושין. ובעמדם עמא קדישא וחזן לברכא לון. חיוון קדישין דהוו מנגנין בגדפייהו תרפינה כנפיהן.
ש של תפלין דא אימא עלאה עלה אתמר וראו כל עמי הארץ כי שם יקו"ק נ"ק עליך ויראו ממך.
שי"ן סליק אתווי ש"ס. ה' דיד כהה שס"ה. ורמ"ח פקודין דכלילן ברמ"ח תיבין דק"ש בד' פרשיין הא תרי"ג עלייהו אתמר זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר
*שמ"י עם י"ק שס"ה זכר"י עם ו"ק רמ"ח. וכלא תרי"ג. אוריתא איהי שמא דקב"ה
ועוד *ציצית איהי כרסיא. תפלין קב"ה דנחית על כרסיא דקראן ליה בק"ש הא קב"ה יתיב על כרסיא. צריכין למיקם בגיניה בצלותא דעמידה. תלת חיילין דילה אתיין בזמירות שירות ותושבחות
בההוא זמנא דאיהו על כרסייה מה אמרין (נ"א כתיב ביה) אל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות.
האי תקונא איהו לגבי צדיקי' גמורים דמתקנין כרסיא לקב"ה בציצית ונחתין ליה בתפלין וקיימין קדמוהי בצלותא.
לבינוניים ציצית ותפלין אינון כשור לעול וכחמור למשאוי ובשבת אתמר בהון למען ינוח שורך וחמורך.
לרשעים אינון קשורא לכל מקטרגין דלהון.
דהכי אינון עשרה כתרין תתאין. דהא דא לקבל דא ברא קב"ה. אבל כתרין תתאין אינון קליפין לגבי כתרין עלאין דמתלבשין בהון עשר אתוון (בצלותא) (ס"א בגלותא) למהוי כפויין תחותוי כתרין תתאין
ובזמנא דצדיקיא מתקנין בכנפי מצוה ובתפלין אתכפיין תחותייהו כתרין תתאין (הא מלכא קא אתיא) בההוא זמנא יעול מלכא בהיכליה דאיהו אד' כגוונא דא יאקדונק"י
הא מלכא בהיכליה מאן דבעי למשאל שאלתוי יעול. ובג"ד אד' שפתי תפתח.
בתלת קדמאין יסדר בר נש שבחוי כעבדא דמסדר שבחוי קדם רביה דאלין תלת כתבין כל זכוון. ותלת בתראין חתמין.
ובג"ד צריך בר נש למהוי בהון כעבד' דמקבל פרס מרביה והלך ליה. דתמן איהי בית קבול חותמא דקשורא (נ"א דקשוט) ואיהי מלכותא קדישא
באמצעיות צריך למשאל. דתמן ו־ו'. חד מארי *כתיבה וחד מארי חתימה ואינון ו' עלאה ו' תתאה כלילן י"ב פרקין.
תלת קדמאין רישא ותרין דרועין. תלת בתראין גופא. ותרין שוקין
הא אתפטר ממלכא. בג"ד צריך למיהב (נ"א לאחזרא) תלת פסיען לאחורא. ורזא דמלה ויאסוף רגליו אל המטה:

— 52 —
תּקונא חד סר ליום ז
בראשית בר"א שי"ת. ומאי ניהו. שית היכלין (לקבל שית יומי בראשית) אלקים. אימא עלאה. עלייהו. דאיהי היכלא שביעאה.
וכמה דאימא עלאה אפיקת שית. הכי אימא תתאה אפיקת שית. ומאי ניהו את השמים ואת הארץ. ואינון שית מאנין דאתמר בהון כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ. והיכלין תתאין אינון מאנין להיכלין עלאין.
וכד ישראל הוו מצלאן כל היכלין אלין הוו מתפתחן לגבייהו.
וכען בגלותא אתמר בהון כל השערים ננעלו ושכינתא לבר מהיכלה. וקב"ה לבר מהיכליה. ומלאכיא דממנן על צלותין לבר מהיכליהון. הה"ד הן אראלם צעקו *חוצה. ולא אית לון לצלותין אתר לאעלא.
ודא איהו כל השערים ננעלו. אבל שערי דמעה לא ננעלו
ולית מאן דאפתח לון לאלין שערים עד דייתי מארי דדמעה דאתמר ביה ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה ולית היכלא מתפתחא אלא ביה
ודא איהו ותפתח ותפתח ודאי (נ"א דאיתפתח האי) היכלא לגביה. (הה"ד אד' שפתי תפתח). במאי אתפתח ליה בדמעה הה"ד והנה נער בכה ומיד ותחמל עליו.
ועוד ותפתח כד ישראל פתחין בתיובתא בבכיה. מיד ותחמל עליו. ודא איהו בבכי יבאו. בזכות בכיה (נ"א דמעה) דיליה יתכנשון מן גלותא. (בכ"י ל"ב י' דמעה בת עין י' זעירא)
דאית היכלא דדמעה דלית לה רשו למפתח אלא בדמעה
ואית היכלא דנגונא דלית לה רשו למפתח אלא בנגונא. ובג"ד דוד מתקרב לההוא היכלא בנגונא הה"ד והיה כנגן המנגן.
ואית היכלא דנהורא דלא מתפתח' אלא לבר נש דהוה מתעסק בנהורא דאוריתא.
ואית היכלא דנבואה (נ"א דאהבה) דלא מתפתחא אלא לבר נש דהוה חכם גבור ועשיר
ואית היכלא דיראה דאתקרי היכל היראה דלא מתפתח' אלא למאן דאית ביה דחילו.
ואית היכלא דעניים דלא מתפתחא אלא לעניים דהוו מתעטפים קדם יי' בצלותא (בעטופא דמצוה דציצית ותפלין) ועליהו אתמר תפלה לעני כי יעטוף.
ואית תרעא דצדיקיא דלא מתפתחא אלא לצדיקיא הה"ד זה השער ליי' צדיקים יבואו בו והאי איהו תרעא דצדיק ח"י עלמין דאתמ' ביה ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם
וכען בגלותא אתמר ביה הצדיק אבד. מאי אבד. אבד למטרונית'. ואתמ' ביה ונהר יחרב ויבש יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני.
ובגין דלית ליה מדיליה. עניין צווחין בח"י ברכאן דצלותא לגבי ח"י עלמין. והא אסתלק מתמן נביעו וברכאן (נ"א דכל ברכאן). ולית מאן דיהיב לון ותרעין אחרנין סתימין. ותרעא דצדיק חרבה ויבשה כמה דעני חרב ויבש.
ורזא דמלה יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה
ולית תרעא פתיחא אלא תרעא דדמעה. ומאי איהי. בת עין דדמעה מינה נפקא. ועלה אתמר שמרני כאישון בת עין. ובה והנה נער בכה לגבי קב"ה דירחם עליה בגלותא הה"ד אתה תקום תרחם ציון.
בגין דאיהי *לבת אש דאתחזייא למשה בסנה דכתיב וירא מלאך יי' אליו בלבת אש מתוך הסנה איהי ב"ת מן בראשי"ת ודא בראשית

— 53 —
תּקונא תּריסר
בראשי״ת מאמר קדמאה דכלא כלילא מעשר אמירן. ואיהי ל"ב אלקים דעובדא דבראשי' (ס"א דברי"ת א"ש) ומסטרא דשמאלא אתייהיבת דאיהי גבורה אשא סומקא. ובג"ד בלבת אש. ומשה הוה מסטרא דליואי מסטרא דיליה ממש.
ואמאי אתגליא ליה בסנה. לאחזאה דהות בדוחקא בין הקוצים. ועכ"ד והסנה איננו אכל. בגין שושנים דאינון בנהא דאינון ישראל דהוו עתידין למהוי בגלותא בין ערב רב דאינון קוצים. ודא איהו רזא כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה.
אחזי ליה אגרא דכלה (נ"א דשכינתא) ואיהי לבת אש בין הקוצים דאינון חייביא כד דחקין לשכינתא וישראל אגרא דלהון כלה. נפקא שכינתא כלה מבינייהו וייתי חתן בגינה ודא איהו אגרא דכלה דוחקא. ויפרוק לון מן גלותא בגינה.
ודוחקא דגלותא דערב רב לישראל ממהר לון פורקנא ורפיון דילהון מעכב לון לישראל פורקנא.
בג"ד אתחזי ליה למשה בלבת אש מתוך הסנה מגו כובין.
כד אתקריב תמן למחזי עובדא דא. א"ל הקב"ה אל תקרב הלום של נעליך.
הכא רמז *דאתפשט מן גופא דיליה. דאיהו נעל לגבי גופ' אחרא דאתלבש כד אתקריב
ואית מאן דיימא דאיהו אתתיה וכלא קשוט דא ודא.
וכן אחזי ליה דבי מקדשא דאיהי בנינא דבר נש דעתיד לאתחרבא. ויתבני זמנא אחרא על ידא דקב"ה הה"ד (מעונה אלקי קדם. וכתיב מקדש ה' כוננו ידיך) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. בגין דאתמ' בו ואני אהיה לה נאם יי' חומת אש סביב
אתמר בבי מקדשא בונה ירושלם ה' ואתמ' התם לגבי אדם ויבן יי' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם דא חכמה. ויביאה אל האדם דא עמודא דאמצעיתא דרגא דמשה.
והאי צלע איהו ודאי כלת משה. ועלה אתמר וירא אליו מלאך יי' *בלבת אש. דאיהי בת יחידה דמנה נפיק נהור' דאוריית'
כגוונא דא אתמר ותפתח ותראהו את הילד. ותראהו דא שכינתא דהוה בכי בגינה מיד ותחמול עליו. ודא הוא בבכי יבאו ובתחנונים אובילם. בתחנונים ודאי לקיימא וברחמים גדולים אקבצך
בההוא זמנא כל חיון יתערון בקלא. ועופין מצפצפין בשיר. לקבלא ברתא בחדוה בנגונא. לקבלא קדושין מהחתן. דאינון קדוש קדוש קדוש וכו'. ולית קדושה פחות מעשרה.
וקדושין אינון מסטרא דחכמה דאיהו י' קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה. ראשית ודאי.
ומתברכין בז' ברכאן מסטרא דאימא עלאה דאיהי ברכה. ועלה אתמר להניח ברכה אל ביתך.
ושבע ברכאן אינון *בשחרית ב' לפניה וא' לאחריה. ובערבית ב' לפניה ב' לאחריה.
ואינון שבע ספירן דכלילן בחתן וכלה ודא איהו שמע ישראל וגו'. הא הכא קדושה וברכה ויחוד.
בההוא זמנא אתער דוד בכנור דאיהו מנגן מאליו בעשרה מיני ניגונין. קדמאה באשרי ודא בראשית
תּקונא תּליסר ליום ח
בראשיתּ תמן אשר"י. ודא איהו אשרי האיש. ואיהו אהיה אשר אהי"ה רישא לכל

— 54 —
רישין.
ועלה אתמר ראשך עליך ככרמל. ודא תפלין *דרישא. ודלת ראשך כארגמן דא תפלין דיד. וביה משבחין לבת בהאי אשרי.
הה"ד באשרי כי אשרוני בנות.
מאן זכי לאעלא תמן. אשר לא הלך בעצת רשעים דאיהי עצה בישא מסטרא דעץ הדעת טוב ורע.
ובדרך חטאים לא עמד. מאן דרך חטאים ההיא דאתמר בה כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה וגו'.
ובמושב לצים לא ישב. מאן מושב לצי' דא לילי"ת אימן דערב רב דאיהי מטמא' כנדה במושבה וכן ערב רב מטמאין במושבם לצדיקיא דיתבין בינייהו כנדה.
ומאן דאתדבק בהאי אשרי דאיהו כתרא ורישא דאורייתא אתמר ביה והיה כעץ שתול על פלגי מים. ודא עץ חיים דאתמר ביה ועלהו לא יבול והאי תקונא קדמאה.
תניינא בשׁיר דא חכמה. שר י'. ותלת *יודין אנון י' י' י' ואינון רישא וסופא ואמצעיתא דאת י'. ואינון רמיזין בשמא סתים דאיהו יוד קי ואו קי.
באלין תלת. שבח דוד מלכא לברתא דמלכא. הה"ד שיר למעלות. ל' מעלות אינון ודאי. אינון תלתין דרגין דבהון ברתא סלקא לגבי אבא.
בחמש נימין דכנור דאינון חמש אזכרות דאדכיר חמש זמנין יי' בהאי מזמור. חד עזרי מעם יי'. ב' יי' שמרך. ג' יי' צלך. ד' יי' ישמרך מכל רע. ה' יי' ישמר צאתך ובואך.
ובהון מלכא אמר (נ"א אתא מלכא) לגבי כלה צהלי קולך בת גלים. בת עשרה *גלגלים דסליק בהון יוד קא ואו קא בעשרה מיני נגונין. ובארבע חיון דסליק (נ"א דאינון) יקו"ק. (נ"א יוד קא ואו קא). *בשיר פשוט כפול משולש מרובע דאיהו יקו"ק.
דקולו סלקא כגלי ימא. וגלי ימא דלעילא אינון עשרה גלגלין. ועליהו אתמר ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש בתרין דרועין דברתא. ובהון שית פרקין. ואינון שית דרגין דכרסיא. שש מעלות לכסא.
וכד סליק ו' בהון יתערון לגביה לקבלא ליה שרפים בגדפייהו.
הה"ד שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים וגו' ומאן דסליק על גדפייהו ופרח בהון איהו ו'. כליל שית תיבין דיחודא שמע ישראל. ובגיניה אתמר *כי עוף השמים וגו'.
וכד סלקא ברתא סלקא בתרין דרועוי דאינון חסד וגבורה דבהון שית פרקין דאיהו ו'. ורזא דמלה שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.
כד סלקא האי (נ"א בהאי כ"ע) שיר סלקא בשית תיבין דאינון שמע ישראל וגו' וכד נחתא נחתא בשית דאינון בשכמל"ו.
ונגונא כד סליק סליק בשית. וכד מאיך מאיך בשית. ועלייהו אתמר שוקיו עמודי שש.
ועשרה גלגלין אינון י'. דאינון לקבל עשר אצבעאן דבטשין בנגונא חמש בחמש ואינון ה"ה. דסלקין בי'. בשית דרגין דאיהו ו' ביה סלקין ונחתין.
ואיהו כגוונא דסלם דאתמר ביה והנה סלם מצב ארצה וגו' והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו וכלא יקוק יוד קא ואו קא. יד. ודוד מנגן ביד.
ו' איהו גופא. גדפוי ה"ה רישא דיליה י'. ביה סליק קלא דנגונא.
ועוד ו' איהי מנרתא ה ה שלשה קני מנורה מצדה האחת וגו'. ו' מנורה באמצע. נר על רישיה. י' כד שריא באת ו' אתעביד ז'. ורזא דמלה יאירו שבעת הנרות לקבל מנרתא *דאיהי ו' ושית קני מנרתא דאינון ה ה שית ווי"ן.
ורזא דמלה שבעה ושבעה מוצקות. עד דסלקין לי"ד דאיהו יקוק יוד קא ואו קא. ודא איהו ודוד מנגן ביד.
י"ד לקבל י"ד. וסלקא ה' (זעירא) באת ו' ולבתר סליק ו' בי' שית זמנין עשר עד דסליק לשתין
ואינון אתוון הדבקות בק"ש דבגינייהו אתמר כל המשים ריוח בין הדבקי' מצננים

— 55 —
ליה גהינם
ושלמה עלייהו אמר הנה מטתו שלשמה ששים גבורים סביב לה ואינון נטרין (נ"א נטלין) ערסייה. ולקבלייהו ששים המה מלכות.
אלין דכורין ואלין נוקבין. אלין דק"ש דתקין משה דכורין. אלין דשלמה נוקבין. ואלין בית קבול לאלין דרגין דשלמה אינון בית קבול לדרגין דמשה. וכד מתחברן כלא כאחד שלמ"ה אתהפך למש"ה.
בתיקונין דד' אתוון אתקן (נ"א אתקשר) שיר. ועלייהו אתמר והנה מלאכי אלקים וגו'. סלקין תרין ואינון י"ק ונחתין תרין ואינון ו"ה. וכן גלגלי ימא (נ"א יומא) סלקין בעשר ואינון יוד קא ואו קא וארבע חיוון
כד סלקא ברתא בשיר נשרא נטיל י' בפימא ועל רישהא. ו' בגופ'. ה"ה בגדפהא. אד"ם יוד קא ואו קא רכיב על כלא. ודמות פניהם פני אדם דא סליק על כלא. ופני אריה אל הימין לארבעתם דא יקוק. ופני (נ"א והכי) שור ופני (נ"א והכי) נשר אינון מרכבה לשמא דיקוק. ואדם על כלא.
בזמנא דאיהי סלקא בכל אלין תקונין. איהו משבח לה הה"ד כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה. הא תרין מיני נגונין דשבח דוד מלכא. באשרי. בשיר.
תליתאה בברכה. ודא שכינתא עלאה. ועלה אתמ' ברכי נפשי את יי' מהאי אתייהיבת בבר נש נשמת חיים
דאתמר בה חמשה תקונין
מה הקב"ה זן כל עלמא הכי נשמתא זנת כל גופא. מה הקב"ה רואה ואינו נראה. הכי נשמתא רואה ואינה נראת. מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים הכי נשמתא יושבת בחדרי חדרים. מה הקב"ה מלא כל העולם (נ"א הארץ כבודו) הכי נשמתא מלאה את כל הגוף מה הקב"ה דן את כל העולם. הכי נשמתא דנה את גופא.
ורזא דנשמתא דאיהי שוה לקב"ה. דא בינה מ"י. ועלה אתמר ואל מי תדמיוני ואשוה. אל מי ודאי. והא אוקמו מארי מתניתין חמשה דברים אלין. חמשה ודאי. בגין דאינון מסטרא דה' עלאה.
ואינון כלהו תקונין בלב. כמה דאוקמוהו מארי מתני'. הלב מבין הלב רואה. הלב שומע. הא תלת. ה' איהי ממש (הבל). ורוחא דפימא דסליק בה קלא ואמירה ודבורא דא ו'. ערקין דלבא אינון כחיילין בתר מלכהון.
ורזא דמלה אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. הכי מתנהגין ערקין דלבא לגבי רוחא. (כגוונא דעלאין). הרי לך רוח בלב דנפיק מאזן שמאלא דלבא. ואיהו הוה רוח צפונית דבטש בכנור דדוד. ובהאי רוחא הוה בטש בחמש נימין דכנור דאינון חמש כנפי ריאה.
ובקנה סליק קול ללבא. ואיהו אש אוכלא מאודנא ימינא דלבא דאיהי כלפי כבד. ומניה נפיק דבור הה"ד הלא כה דברי כאש ואי לאו כנפי ריאה דנשבין על לבא. הוה אוקיד כל גופא.
מחשבה בלבא ודא י'.
דה' ה' אנון אמירה ודבורא. ו' קלא כליל כלא.
רביעאה במזמור ודא הוא דרועא ימינא. הה"ד מזמור שירו ליי' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו. ועלה אתמר הושיעה ימינך
ואיהו בגלותא עם שכינתא. ואיהו תמיך לה. ורזא דמלה וזרוע יי' על מי נגלתה
וביה אומאה דפורקנא הה"ד נשבע יי' בימינו ובזרוע עזו. ועוד חי יי' שכבי עד הבקר
ואמאי אתקרי זרוע יי'. בגין דכף *היד ביה י'. (ס"א יו"ד). חמש אצבעאן ה'. קנה דימינא דאיהו דרועא ו'. כתף ביה ה' ודא עמודא דאמצעיתא דאתקשר בימינא לאקמא ביה שכינתא בגלות'
ומשה דאיהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא אתמ' ביה מוליך לימין משה זרוע תפארתו ואיהו בוקע מיא דאורייתא לגבי זרע אברהם דאיהו ימינא למהוי ליה שם עולם.

— 56 —
ואתקשר בה' דאברהם דאיהו חמש' חומשי תורה. ובה אשתלים משה. ומיד דאשתלים אתגליא עליה ימינא. ודא הוא וזרוע יי' על מי נגלתה.
חמשאה בנגון (דאיהי ג"ן. דתליין) בגין דהאי ניגון סליק מניה כמה נגינות עולימן מסטרא דשמאלא. דמתמן רוח צפון הוה נחתא בכנור דוד והוה מנגן מאליו. הה"ד והיה כנגן המנגן וגו'
ומתמן רעמין נפקין הה"ד ורעם גבורותיו מי יתבונן
ומתמן רעה התרעעה הארץ בתרועה מסטרא דמטה כלפי חסד. מוט התמוטטה ארץ בתקיעה פור התפוררה ארץ בשברים.
בההוא זמנא תלת אבהן מתקשרין בגבורה ואתעבידו בה תרועה שברים תקיעה. ובהון רעה התרועעה וגו'. ודא יהא בסוף יומיא. וכל אתין אלין. בארעא דישראל יהון. בגין דתמן חברון דאבהן תמן קבורים.
שתיתאה הללויה הללוהו ודא ה"ו. עליה אתמר ליל שמורי' הוא ליי' ודא איהו עמודא דאמצעיתא.
ורזא דמלה השמיעו הללו ואמרו הושע יי' את עמך את שארית ישראל. לקיים קרא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
ורזא דמלה מ"ה ש"היה ה"וא ש"יהיה. וביה מ"מכון ש"בתו ה"שגיח. בגין דאיהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא.
בההוא זמנא אתקיים רזא דמתניתין דאמר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש דהיינו אלף חמשאה. ושורפין בתחלת שש דאיהו אלף שתיתא'
ובגין דלא יפרישו בין שש דאיהו עמודא דאמצעיתא ובין שבע דאיהי בת זוגיה. צריך לבערא שאור וחמץ דאינון ערב רב. דלא יתחזיין בין שש דאיהו ו' ובין שבע דאתמ' בה שבע ביום הללתיך.
בגין דערב רב אפרישו בין שש לשבע במתן תורה כד"א וירא העם כי בשש משה. ואוקמוהו בשש באלין שית שעתין עבדו ית עגלא ואפרישו בין ו"ק. דאינון שש לשבע. הכי יפריש לון קב"ה בין שש לשבע
דבגינייהו הות מצה פרוסה לחם עני. עני ודאי.
ובההוא זמנ' תהא שלימ' כגוונא דחברתה דאיהי מצה שלימה. הה"ד והיה אור הלבנה כאור החמה.
ואמאי הות מצה פרוסה בגין דאסתלק מנה ו' רגל דילה למהוי ביה כמצוה ומצה פרוסה אשתארת ד'. ובגין דא מצה פרוסה ד'. מצה שלימה ה'.
ובגין דא אמרין הלל גמור והלל שאינו גמור בפסח. לקבל מצה שלימה ומצה פרוסה.
ואמרין מרור על שם ו' דאתפרש מן ה'. ודא גרים לון דוימררו את חייהם איהו מרור ואיהי מרה הה"ד קראן לי מרה כי המר שדי לי. בעבודה קשה בקשיא בחמר בקל וחמר בין אומין דעלמא.
ומאן גרים דא י' מן שדי רשימו דברית דיהיב משה בערב רב.
בגין דא נחית משה מדרגיה. הה"ד לך רד כי שחת עמך. עמך ולא עמי.
ועל ידיה עתידה שכינת' ליחדא עם קב"ה בגין דאיהו אפריש לון. צריך ליחד' לון. לתקנא במה דחאב.
קמו כלהו חבריא ונשקו ליה ואמרו אי לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא דיי.
שביעאה בנצוח דאיהו נצח ישראל. ועליה אתמר וגם נצח ישראל לא ישקר. ועליה אתמר למנצח על אילת השחר. למנצח על השמינית מאן שמינית הוד. ואיהו נצח עליה.
תמינאה בהודאה וביה הוה משבח דוד הודו ליי'. ודא הוד ודאי. למנצח הודו. בהון רמיזין נצח והוד. ואינון נסין.
וביה שבח משה אז הה"ד אז ישיר משה. בגין דאיהו הוד דיהיב למשה אז תקרא וה' יענה
ואיהו (נ"א ואינון) תמניא יומין דמילה. ובתריה ברית דאיהו יסוד צדיק' דעלמא וביה אתגליא

— 57 —
י' דמילה עשיראה לעשר ספירן.
ואיהו הוד תמניא יומי דחנוכה לארבעה ועשרין יומין דאינון בשכמל"ו.
ומיד דעלה זית טרף בפיה שריא כ"ה על ישראל בכ"ה בכסלו ואלין אינון כ"ה אתוון דיחודא דאינון שמע ישראל וגו'. ודא איהו חנוכ"ה. חנ"ו כ"ה.
אבל נצח אתמר ביה ותנח התיבה בחדש השביעי. בגין דנצח ביה רמיז נח צדיק.
וביה והמים גברו מאד. כד לא נטרין ישראל ברית מילה מתגברין אומין דעלמא. (דאינון המים הזדונים) וכד נטרין ליה אתמר בהון והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי. דא י' דמילה דאיהי מלכות. עשיראה לעשר ספירן: (ודא איהו את קשתי נתתי בענן דאיהו ברית)
ויעקב בההיא (נ"א בהאי) ירכא אתמר ביה והוא צולע על ירכו דפרח מניה י' ואשתאר עקב. ורזא דמלה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב.
כד אשתלימ' סוכה בירך דילה אתמר ביעקב ויבא יעקב שלם ויעקב ודאי איהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא מסטרא דלבר. והא משה תמן הוה אלא מסטרא דלגאו הוה. דא מגופא ודא מנשמתא. ובגין דא תרין ירכין דעמודא דאמצעיתא שלים אינון נצח והוד.
ומתי יהיה עמודא דאמצעיתא שלים כד אתחבר בשכינתא. הה"ד ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית הה"ד ויבן יי' אלקים את הצלע.
בההוא זמנא דאתחבר עמה ויבא יעקב שלם. בההוא זמנא תהא סוכה שלימתא. כ"ו ה"ס יאקדונק"י
קם ר"א ואמר אבא אבא אמאי אתמ' ביומא קדמאה דסכות ולקחת' לכם ביום הראשון פרי עץ הדר.
א"ל ברי. מאני קרבא בימינ' נטלין לון ובאלין מאני קרבא אינון ישראל רשימין דנצחין דינא.
מתל למלכא דהוה ליה דינא וקרבא בע' אומין ולא הוו ידעין מאן נצח דינא. ושאלין ליה מאן נצח דינא. אמר תסתכלון באלין דרשימין במאני קרבא בידייהו ותנדעון מאן נצח דינא.
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר. דא אתרוג דאיהי שכינתא לבא. דאיהו עקרא דכל אברין דגופא. דאינון תלת הדסים ולולב ותרי בדי ערבה. לבא באמצעיתא ואברין סחור סחור ליה. ובגין דא אתרוג דא שכינתא.
והכי אוקמוה מארי מתני' אי נטלה בוכנתו (נ"א פטימתו) ואי עלה חזזית על רובו פסול. בגין דאיהו דמי לשכינתא דאתמר בה כלך יפה. רעיתי ומום אין בה
כפת תמרים דא לולב. ועליה אתמר נפרצו עליו פסול בגין דהא איהו מקצץ בנטיעות. (דהא לולב איהו קשורא ויחודא דכלא) מאן דמברך עלה ביומא קדמאה דסכות. בגין דאיהו קשורא ויחודא דכלא. ח"י עלמין דאיהו לקבל ח"י חוליין דשדרה. ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין לולב דומה לשדרה
ורזא דלולב צדיק כתמר יפרח. ודא איהו כי כל בשמים ובארץ. ותרגם אנקלוס דאחיד בשמיא ובארעא
וצריך לנענע' ח"י נענועין בשית סטרין. דאינון חותם (נ"א חתם) (נ"א יצר) מזרח ביק"ו וכו'. שית הויות דאית בהון תמני סרי אתוון. וכלהו רמיזין בספר יצירה בשית סטרין
והכי אוקמוהו מארי מתניתין מוליך ומביא למאן דארבע רוחות העולם דיליה. מעלה ומוריד למאן דשמיא וארעא דיליה.
תלת הדסין גוף ותרין דרועין. ואינון לקבל עינא ותרי וכנפי עינא. תרי בדי ערבות לקבל תרין שוקין ולקבל תרין שפוון.
וכד אינון כלהו אגוד' חדא בלולב דאיהו שדרה. מה כתיב אמרתי אעלה בתמר. א' אתרוג. ע' ערבה. ל' לולב. ה' הדס. כלהו אתעבידו (לקבל) ד' מינין דמרכבתא. הרוכב בהון איהו יקו"ק

— 58 —
וצריך לסדרא בהון בהקפה כגוונא דמזבח. ולמאן. לגן דאתנטעו אלין נטיעין ביה
ורזא דמלה *נקבה תסובב גבר. נקבה נ' מן גן. גבר ג' מן גן. ג"ן הוא כליל תלת וחמשין סדרין דאורייתא דבכתב. וז' יומין דסוכות הא שתין. לקבל שתין מסכתות
שמיני עצרת חג בפני עצמו. ביה נביעו דאורייתא לאשקאה אילנא דאיהו נטוע בגן ושרשוי וענפוי איהו כגוונא דחוג הארץ דכל חגין מתחגגין בה.
תשיעאה ברנה ודא איהו רננו צדיקים ביי'. ודא דרגא דצדיק ח"י עלמין. מתמן רנה. וביה פורקנא הה"ד צמח צדיק ומתחתיו יצמח. מתחתיו ודאי ההיא דאיהי עשירית לכלא.
וצדיק נטיל משמאלא. ועמודא דאמצעיתא מימינא. הה"ד מימינו אש דת למו
(אלף קא יוד קא. יוד קא ואו קא. יוד קי ויו קי. יוד קי ואו קי. אלף קא ואו קא. יוד קק וו קק. אלף דלת נון יוד).
בההוא זמנא דיהון תרין. שמהן כחדא יתער ברתא דמלכא בשיר השירים ומשלי וקהלת דאינון שלשת אלפים משל תלת *יודין דאינון תלת טפין דמוחא דנחתין מן י'. (נ"א ו') ולאן אתמשכו. לגבי צדיק דאיהו קשת הברית ומה דהוה קטן אתעביד גדול.
ורזא דמלה שופר הולך פזר גדול מתי יהא זריק חץ בדיוקנא דא ֡
פתח רבי שמעון ואמר עלאין אתתקנו ואזדרזו במאני קרבא לגבי חויא דאיהו מקננא בטורין רברבין. ואיהו קטיל לאדם קדמאה ולכל דרין דהוו אבתריה.
ובג"ד כרוזא נפיק בכל יומא מאן דקטיל ההוא חויא דאיהו מקננא בטורין רברבין יהבין ליה ברתא דמלכא דאיהי צלותא דיתיב על מגדלא דאתמר בה מגדל עז שם יי' בו ירוץ צדיק ונשגב.
אדהכי הא רעיא מהימנא קא אתי בכמה עאנין ותורין ואמרין וחוטרא בידיה. סליק עיניה למגדלא ואתא (נ"א וחמא) חד בר נש עולימא צדיק שמיה דהוה יתיב על מגדלא. קשתא בידוי והוה זריק חצים לגבי חויא. ודא איהו פזר ֡ גדול.
וחויא לא הוה חשיב לון.
וקשתא איהו לישנא דפומא. אגוזא דקשתא פימא. חוט השני (דא שפה) (נ"א דשפה) חוט של קשת (נ"א חסד) דביה הוה צדיק זריק חצין דאינון מלולין דצלותא לגבי חויא.
וחויא לא הוה חשיב לון.
ולאו בגין חלישו דצדיק ח"י עלמין אלא בגין חלישו דההוא דזריק לון דאיהו צדיק דלתתא מניה (נ"א צדיק בר מיניה) כד לאו איהו שלים ובג"ד לא חשיב לון
עד דאתא רעיא מהימנא ונטיל חץ חד וזריק לגביה דא בתר דא בצלותיה עד יפלח חץ כבדו דחויא.
דאיהו סמא"ל אל אחר דתמן יסודיה ועקריה. ובגין דא הכבד כועס. במאי כועס במרה דאיהי דבוקה ביה. ודא סם המות נוקבא דיליה. זנבא דיליה. יותרת הכבד יותרת אתקריאת דבתר דעבידת נאופין יהיבת שיורין לבעלה.
וזנבא איהי שפחה (נ"א שליחא) דיליה במרה כעיס. ובזנבא קטיל. מרה איהי פרצוף דיליה. יותרת זנב דיליה.
כגוונא דאדם דעביד ליה פרצוף ולבתר זנב. דהאי. אדם רע אתקרי. ודא כגוונא דדא דא אדם דאתנטיל מאילנא דחיי. ודא אדם דאתנטיל מאילנא דמותא.
לבתר דיפלח חץ כבדו. זרע יורה כחץ לגבי כלה. יו"ד זרע דאתמשך מניה. ודא ז'. ואתמר בה לשלח לי למטרה. ודא בת עין בית קבול לזרע דאיהו ז' ודאי.
מאי מטרה דא ירח ֪ בן יומו סיהרא קדישא מטרה איהי ודאי לבת עין נקודה זעירא מלגיו. לגבה הוא שלח חצים ברחימו דעינין
מטרה ודאי שכינתא דאיהי אגינת על ישראל מחויא בישא סמא"ל. ולמאן

— 59 —
דאיהי אגינת עליה אתמר ביה לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם. באברתו יסך לך. דא אבר מן החי צדיק.
ותחת כנפיו תחסה אינון ה"ה. דאת ז' ו' איהו אברתו כלול י"ו. גופא דיליה ו'. רישא דיליה י'. גדפוי ה"ה ובגין דא ותחת כנפיו תחסה
צנה וסוחרה אמתו. צנה וסוחרה שכינתא עלאה ותתאה. אמתו דא עמודא דאמצעיתא. רישא דיליה חכמה עלאה. צדיק איהו בצלמו כדמותו.
זכאה איהו מאן דנטיר ברית מילה. ואורייתא דאיהו עמודא דאמצעיתא. דתרוייהו מגינין עליה. חד בעלמא דא וחד בעלמא דאתי:
תקונא ארביסר
בראשית עלה אתמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו.
ת"ח חכמה עלאה עלה אתמר קדש לי כל בכר דכל בכורים על שמה אתקריאו. ושכינתא מתמן אתקריא' בכורה. חכמה ודאי עלה אתמר ראשית כל בכורי כל.
וברא בוכרא דילה קדמאה דכלא דא ו' עמוד' דאמצעי' בכורי אדמתך תרי סמכי קשוט. מאי אדמתך שכינת' תתאה. ואנון כל בכורי כל. מסטרא דצדיק דאיהו כל.
ושכינתא איהי ארעא דביה גדלין וצמחין אלנין. דעלה אתמר צמח צדיק דאיהו עץ פרי
אילנא רבא ותקיף עמודא דאמצעיתא. עשבין ודשאין דאינון ת"ח מתמן צמחין כגן בגין דאיהי אורייתא דבע"פ.
ומאן אשקי ורוי (נ"א ורבי) בה אלנין ועשבין ודשאין מעין גנים דאיהי חכמה ראשית כל בכורי כל. ומאין נפקא מעינא דמיא מבית יי' הה"ד ומעין יצא מבית יי'.
ובגין דא ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי' אלקיך. וכן ראשית דעאני ואמרי הה"ד וראשית גז צאנך תתן לו. וסמיך ליה לראשי' בכורי אדמתך כו' לא תבשל גדי בחלב אמו. מאי האי לגבי האי.
קם רבי שמעון על רגלוי פתח בקלא סגיא ואמר אליהו אליהו נחית הכא ברשותא דמארך ואנהיר עינייהו דאלין סבין בהאי מלה. דלא יתון למיכל בשר בחלב
אדהכי הא אליהו קא נחית ולא אתעכב אמר. בוסינא קדישא. והא רזא דא ודאי איהו רזא דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. כד בוכרא דאיהו ישראל עמודא דאמצעיתא לא אתיין ליה לבית יי'. חלב אתערב בבשרא וגרמין לאתערבא שור בחמור. ודא איהו כלאים מין דלאו במיניה.
אמר ר' שמעון אליהו אליהו והא שור איהו מסטרא דדכיו וחמור מסטר' דמסאבו דא איהו כלאים טב וביש. אבל חלב איהו מסטרא דדכיו ובשרא מסטרא דדכיו.
אמר ליה ודאי הכי הוא. אבל האי רזא אשתמודע בקרא דא. תוצא הארץ נפש חיה למינה דאע"ג דאינון מסטרא דדכיו. כלהו אינון דכר ונוקבא. ואינון זוגין. ומאן דנטיל ממה דלאו איהו מיניה ההוא בר דאתרכיב מתרוייהו. עליה אתמר לא תבשל גדי בחלב אמו.
אמר בוצינא קדישא בודאי כען איהו מלה בדוכתהא ודא איהו ברירא דמלה. ודא איהו מלאתך ודמעך לא תאחר כמד"א שמא יקדמנו אחר ברחמי.
חובא דא דערב בר נש טפה בוכרא בזווגא נדה שפחה גויה זונה. דא גרים דנטיל אחר בת זוגיה. ואיהו מדה לקבל מדה

— 60 —
ובגין דא ראשית בכורי אדמתך תביא בית יי' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו. דההוא בר איהו ערבוביא דנפיק כלאים מאתתא דלאו מיניה דאיהי כנגדו.
ובגין דא זכה עזר. בת זוגיה דאיהי עזר ליה באורייתא בפקודא בדחילו וברחימו עזר לו בעלמא דין ובעלמא דאתי.
ואם לאו אחרא דלאו איהו מיניה איהי כנגדו לאובדא ליה מתרין עלמין. וכל דא גרים ליה בגין דלא נטיר טפה קדמאה לבת זוגיה
ועם כל דא אם חזר בתיובתא עליה אתמר ושב ורפא לו. ויהיב לו בת זוגיה דאתמר בה רפאות תהי לשרך. ואיהי דיוקנא דאורייתא דאיהי אסוותא ואיהי חיים
הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה. ואתתיה איהי בדיוקנהא. הה"ד ראה חיים עם אשה אשר אהבת. אורייתא איהי טוב הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם. אתתיה איהי בדיוקנהא הה"ד מצא אשה מצא טוב.
סוף סוף עשר מלין אתמר בהאי ועשר בהאי. והא אוקמוה חבריא:
תקונא חמיסר ליום ח
בראשיתּ דא ישראל. הה"ד קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה. ראשית בלא ערבוביא אחרא. ובגין דאיהו קדש לא הוה ליה הרכבה ממינא אחרא.
ובגין דאיהו קדש. איבא צריך ביה נטירו לגבי בת זוגיה דאיהי ה' ובגין דא ראשית תבואת ה'. לית ביה פגימו. הה"ד ויעקב איש תם לית ביה פסולת. (צריך למהוי נטיר) איבא דא למלכא אתחזי ובגין דא כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם יי'
דדא איהו עץ החיים דאיבא דיליה סם חיים בת זוגיה נטירא ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי. עלה אתמר ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. גם לרבות בת זוגיה סם חיים דיליה. ואיהו נטיר ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי. ומאן דבעי לנטלא בת זוגיה כגון אוריה דאקדים לדוד אתמר ביה כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם יי'
דבת זוגיה דצדיק איהו מצה שמורה לגבי מצה שלימה עשירה
ומאן גרים דא למהוי בת זוגיה מצה שמורה לגבה בגין דנטר טיפה דיליה ומאן דפגים טיפה דיליה איתקרי בת זוגו מצה פרוסה. לחם עני.
ורזא דמלה כל מאן דמזלזל בנהמא או בפירורין דנהמא דאינון טפין בכזית (ס"א דאית בהון כזית) עניות קא רדיף אבתריה. אלא צריך לנטרא טפין דיליה דלא יזריק לון באתר דלא אצטריך.
ובגין דא אוקמוהו מארי מתני' אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. ואוקירו דלהון לנטרא טפה קדמאה דלא יעביד בה פסולת.
דפסולת דאברהם ויצחק גרים לאומה דעשו וישמעאל. דאשתעבדון בבניהון בגלותא ונסיונא דלהון באשא וסכינא שזיב לון משרפה והרג דלהון.
יעקב בגין דלא הוה ביה פסולת אתמר בזרעיה בגלותא וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אתמר הכא בטח בדד ואתמר התם במפקנו דגלותא יי' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.
לא אתערבון בבנוי ערבוביא דגיורים ובגין דא אין מקבלים גרים לימות המשיח. דעלייהו דזרע יעקב אתמר גפן ממצרים תסיע מה גפן לא מקבלא הרכבה ממין אחרא כן זרעיה הוו נטרין אות ברית ולא מקבלין הרכבה ממין אחרא.
וכל מאן דנטיר אות ברית זכי למלכו

— 61 —
כגוונא דיוסף.
וישראל בגין דנטרין ברית זכו למלכותא ואתמר בהון כל ישראל בני מלכים. ומשה בגין דנטר אות ברית אתמר ביה ויהי בישורון מלך. זכאה איהו מאן דנטר ברית:
תּקונא שיתסר
בראשיתּ דא חלה הה"ד ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. והא אוקמוהו דאדם חלתו של עולם הוה. ומ"ל דחלה איהו ראשית. דקרא אוכח הה"ד ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה (ליי')
מאי חלה. אלא *שבעה מינין אינון. חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש דהוא דבש תמרים.
חטה אילנא איהו דאכיל מניה אדם קדמאה. ואיהו לא אפיק מתמן חלה. ובגין דא לא חל ביה ה' ושריא ביה ח"ט וגרים ליה מותא.
וחלה איהי שכינת' כלילא משבעה מינין אילין ובה חב אדם קדמאה. טפה דא י'. עסה צריך לאפקא מינה חלה ומיד חל על ההיא טפה ויהיב ליה זרע כליל מתרוייהו דאיהו ו'. ורזא דמלה ה"א לכם זרע.
ובגין דא חלה ודאי איהי פקודא דאתמני לאתתא. דבגינה מת אדם דאיהו חלתו של עולם.
צריכה איהי לאפרשא חלה ולאפקא לה מעסתה דאיהי טפה דילה להחזירה על אדם.
איהי אטפת (נ"א דעכה) שרגא דיליה דאתמר ביה נר יי' נשמת אדם. צריכה לאוקדא ליה בליל שבת באתערו דשלהובין דאשא דרחימו לגבי בעלה. ורזא דמלה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.
ואתערו דחמימותא דליל שבת מאתתיה צריכה ברחימו ודחילו. ודא איהו אשה כי תזריע וילדה זכר.
איהי שפיכת דמים דאדם. אזדריקת דמה. ועל (כל) דא צריכה לנטרא ליה מדם נדה.
ובגין דא על תלת מלין אלין נשים זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר.
ע"כ רזא דחטה דמתמן חלה. חט"ה איהו רזא דעשרין ותרין אתוון דאורייתא:
תּקונא שיבסר ליום ט
בראשיתּ עלה אתמר ראשית מעשר דגנך (נ"א תבואתך) ודא מלכות דאיהו מעשר. ואיהי עשירית לעשר ספירות. ובגינה מעשרין.
ומוץ ותבן דאינון לבושין דחטה בהאי עלמא פטורין ממעשר. ומאן דבעי לאפקא מעשר מחטה בעי לנקייה מן מוץ ותבן דאינון ח"ט ואשתארת איהי ה' נקיה. בההוא זמנא יהא זריק בה טפה דאיהי י' (וד).
וכגוונ' דא בזווגא דבר נש צריך לנקא' טפה מחט"א דאיהו יצר הרע. למהוי זרעא נקיה בה'. הה"ד הא לכם זרע.
אבל בעלמא דאתי חטה איהי נקיה. איהי ולבושה. ואיהי עשרין ותרין אתוון דאורית'.
ובג"ד בהמוציא בעל הבית צריך לדקדק בה'. למהוי איהי נקיה בלא פסולת.
ותרין עשורין אינון דאמר קרא עשר תעשר אמאי. אלא בגין לקשרא לה בתרין דרועין דאינון כהן לוי דאינון מעשר ראשון ללוי. מעשר מן המעשר לכהן.
דכל ספירן סלקין לעשר (בשכינתא) עד דסלקין למאה ואיהי אתעבידת תרומה לכלהו מאה ובגין דא שיעור

— 62 —
תרומה תרי ממאה. לקבל תרין לוחין דאורייתא. דאיהי תורה דאתייהיבת בארבעין יומין. ודא איהו תור"ה מ'.
ובה אתעבידו ספירן כלהו עשרונים. תלת אבהן תלת עשרונים. תרי נביאי קשוט אינון עשרון עשרון:
בס' כ"י כתוב כאן תקונא כ"ג וכ"ד ואח"כ התיקון י"ח.
תּקונא תּמני סרי
בראשית (ברא אלקים) בר"א שי"ת. אינון שית דרגין דנבואה דאתמ' בהון שוקיו עמודי שש.
וכמה דאינון שית לתתא הכי אינון שית לעילא. ואינון שית סלקין לשתין. באן אתר בי'סו'ד ח"י עלמין.
אשתאר י"ד מן י'סו'ד דא שכינתא תתאה כלילא מארבע סרי פרקין דיד. דאינון בחמש אצבעאן. ואינון יקו"ק יוד קא ואו קא. ארבע סרי אתוון דקב"ה דכלילן בה. ודא איהו וביד הנביאים אדמה.
ס"ו מן יסוד אנון לקבל שית דרגין דכרסיא דאתמ' ביה שש מעלות לכסא. ואת ו' סליק בי' דאיהי עטרה דברית לשתין שית זמנין עשר. וסלקין לשתין לקבל שתין גלגלין דסחרין לכרסיא. וכרסיא תמן שכינתא דאיהי דמיון ומראה דכלא.
דמיון הא דאתמר וביד הנביאים אדמה ועלה אתמ' ותמונת יי' יביט.
על שם דכל פרצופין דנביאי בה אינון רשימין. אתקרי דמיון
ועל שם דכל נהורין דלעילא מינה בה אתחזיין אתקריא' מראה. הה"ד יי' במראה אליו אתודע.
בסתימו דעיינין אתקריאת מראה בחלום ורזא דמלה אני ישנה ולבי ער ובפתיחו דעיינין איהו מראה בהקיץ.
ותרין ממנן תמן. חד סגרו"ן וחד פתחו"ן. ומטטרו"ן דאתקרי בשם תרוייהו ממנא על תרין מפתחין אלין.
מסטרא דעמודא דאמצעית' איהי שכינתא מראה בהקיץ. ומשה בסטריה. דכתיב ביה פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת יי' יביט.
מסטרא דצדיק דאיהו אור הגנוז לצדיקים לעלמא דאתי (נ"א לעתיד לבא) אתקריאת מראה בחלום. והוא דאתחזיא בה
מסטרא דגופא איהו יקוק עמודא דאמצעיתא דאתנטיל מתרין סטרין.
ואיהו רכיב על ארבע חיוון דאינון פני אדם פני אריה פני שור פני נשר. יוד קא ואו קא אתקרי מלגאו דגופא. ואיהו אדם לשבת על הכסא.
למאן דאיהו אדם אתחזיא ליה בדמות אדם. למאן דאיהו כשאר חיוון אתחזיא ליה בדמות חיון דכרסיא. לכל חד כפום חיליה.
ואל יתהלל המתהלל השכל ליה אלא בשכינתיה. דלא יכיל לאשגא ליה שום נביא וחוזה אלא בשכינתא.
ואית אדם לעילא מאדם מסטרא דחכמה. כ"ח מ"ה ודאי ואתמר ביה חכם עדיף מנביא.
קם רבי שמעון וכלהו חבריא ואמר
רעיא מהימנא רבן דכל נביאיא קום אתער משנתך דאנת איהו בכל נביאיא כגוונ' דשמשא דסיהרא וככביא מניה נהרין. ולית לון נהורא מסטרא אחרא. ובזמנא דאנת תתכנישת מעלמא אתמר בהון יחשכו ככבי נשפו.
קום אנהיר נהורין (נ"א נהורך)
ולא עוד אלא בזמנא דאנת אתכניש מן עלמא ביתא דנבואה דאתמר בה לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. איהי סתימא.
קום אפתח לה דאיהי ביתא עלאה גניזא דכל גניזין דלעילא סתימין (נ"א חתימין) דמלכא עלאה תמן ואנת הוית כבן בית בן דההוא ביתא.
*בית ב' אימא

— 63 —
עלאה. י' חכמה אבא. ת' תפארת. בן בית דלעילא. ואנת הוית בדיוקניה
דבההיא (נ"א דלהאי) בית לא הוה רשו לנביא וחוזה לאעלא תמן אלא ברשו
ואנת הוית עאל בלא רשו. כברא דמלכא דלית תמן תרעא סתימא ליה.
ולא עוד אלא דנביאיא אחרנין לא הוו עאלין למחמי למלכא אלא בשעתין ידיעאן וביומין ידיעאן כגוונא דאשכחנא באהרן דהוה עלאה מכלהו דאתמר ביה ואל יבא בכל עת אל הקדש אלא בזאת יבא אהרן אל הקדש. כ"ש אחרנין. ואנת בכל שעתא ושעתא ובכל יומא דאנת בעי הוית עייל למחזי למלכא.
ולא עוד אלא כל נביאיא הוו חזיין (נ"א משיגין) נבואה דלהון באברין דמלכא. כל חד וחד באבר ידיעא ולא יתיר. מנהון ברישא דמלכא. מנהון בנימין דרישא דאנון ככביא ומזלי דלית לון חושבנא. מנהון בעיינין מנהון באודנין. מנהון באנפין. מנהון בחוטמא. מנהון בפימא. מנהון בצואר. מנהון בידים. מנהון בקומה דאיהו גופא. מנהון בשוקין. מנהון באות ברית. מנהון בלבושין דמלכא דלא הוה לון רשו לאסתכלא יתיר.
אבל משה בכל אבר ובכל אתר הוה משיג נבואה דיליה. ובכל אבר ואבר איהי הוה נחתא לגביה. מה דלא הוה הכי לשאר כל נביאיא.
דכל חד סליק לאבר דיליה דנשמתיה הוה אצילות מההוא אבר. וההוא אבר הוה ליה אבוי.
וברתא דמלכא איהי היכלא דכל אבר ואבר. מצוה דכל אבר ואבר.
אד' איהו כחשבן היכ"ל. ובגין דא (נ"א ובגינהא) אתמר אד' שפתי תפתח
יקו"ק איהו בכל אבר ואבר. אד' היכל (יקו"ק בכל אבר ואבר) ואיהי נבואה דכל אבר ואבר. מראה דכל אבר ואבר אתקרי
וכל אבר ואבר אית ליה (נ"א אתקרי) ספירה ידיעא.
היכלא דכלהו שכינתא תתאה אד'. וכמה ממנן נטורי תרעין אינון להיכלא דלא יעלון תמן נביאיא אלא ברשו.
קום ר"מ קום אפתח היכל' דהא כמה מארי דנבואה אינון דפקין לתרעין דהיכלא ואמרין אד' שפתי תפתח ואיהי סתימ' לגבייהו עד דאנת תיתי תמן איהי לא אתפתחת.
למלכא דהוו צריכין ליה עבדוי ואפרכסוי וממנן ושלטני ארעא למחזי עמיה. כל חד כפום צרכוי. וכל חד כפום שלטנותיה. וכל חד כפום עסקוי. מה עבד מלכא. שוי כלא בידא דמטרוניתא ואמר כל מאן דבעי למשאל שאלתוי ייתי למטרוניתא דאיהי בית דילי. בית י' (נ"א בת י'). היכל דילי והאי איהו אל יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אם בזאת.
בההוא זמנא דפקין כלהו לפתחא (נ"א לתרעא) דתמן סגרו"ן דסגיר. ותמן פתחו"ן דפתח. מיד ייתי רעיא מהימנא ויימא אד' שפתי תפתח.
קמ"ץ. פת"ח. דא סגיר. ודא פתח. תרין תרעין (נ"א שפוון) (נ"א שב"א). שערי צדק. עלייהו אתמר פתחו לי שערי צדק.
מלגאו איהי *סגולת'. סגול איהו בעלה. ואיהי סגולת' עטרה על רישיה חלם עליה אתמר אבוא בם אודה יק *אבו"א איהו עשר דאיהי נקודת חל"ם וביה

— 64 —
אודה יק דאיהו כתר על כלהו.
זֵה דא צֵרי ואינון תרי סמכי קשוט צדיקי' יבאו בו דא צדיק דאיהו אות ברית בתרויהו. איהו חיר"ק תחות צר"י. ואיהו שורק קשורא דתרויהו. (שור"ק באת ו' קשורא דדכר ונוקבא).
ובג"ד אודך כי עניתני ותהי לי לישועה. דא שכינתא דאיהי מסטרא דצדיק שורק לגבי בעלה. קשורה דיליה.
ואיהי חר"ק תחות צר"י תרי סמכי קשוט. ואיהו סגו"ל תחות תרין דרועין. ואיהי חל"ם לעילא בכתר.
ובגין דא אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. כלהו אמרין מאת יי' היתה זאת היא נפלאת בעינינו בזמנא דאיהי לראש פנה אתקריאת רישא. ועלה אתמר ראשך עליך ככרמל.
כד סליקת לגבי מלכא כמה מלאכין וכמה נשמתין סלקין עמה דאנון נימין דילה דתליין מינה כענבין באתכלא.
וכמה מלאכין ונשמתין נהרין קדמהא דאתקריאו עיני יי' ועלייהו אתמר כי עיניו על דרכי איש.
וכמה פקודין סלקין קדמהא דאתקריאת בכלהו מצות יי' ברה מאירת עינים.
וכמה מלאכין סלקין עמה דאתקריאו אזני יי' דממנן על קלין דצלותין ועל שיחת בני האדם למשמע צלותין.
וכמה מלאכין סלקין עמה דאתקריאו פני יי' דאתמר בהון ודמות פניהם פני אדם וגו' נהרין בכמה גוונין.
וכמה מלאכין סלקין עמה דאתקריאו רוחין ואשין דאתמר בהון עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט (ס"א אינון) דממנאן על ריחא ותננא דקרבנין ואינון מארי דחוטמא.
וכמה מארי דקלין ודבורין דפימא סלקין עמה דאתמר בהון כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר.
וכמה מארי דצוארי סלקין עמה דתמן קנה ושט דממנן על קרבנין וצלותין (ס"א דצלותין) דאתמר בהון את קרבני לחמי לאשי ואלין אתקריאו אשי"ם.
וכמה מלאכין סלקין עמה דאתקריאו מארי דידין דאתמר בהון וידי אדם מתחת כנפיהם.
וכמה מארי דגופא סלקין עמה דאתמר בהון וגויתו כתרשיש.
וכמה מארי דברית סלקין עמה דאתמר בהון כמראה הקשת ואינון מארי דאותות.
וכמה מארי דרגלין סלקין עמה דאתמר בהון ורגליהם רגל ישרה.
וכד איהו בהיכלהא כלהו נביאיא סלקין תמן ודפקין לתרעא ואמרין אד' שפתי תפתח.
תלת קדמאין דצלותא אינון מסדרין שאלתין על נפשא לאעלא בהון קדם עלת העלות דתמן חיי נפשא
אמצעיות ממנן על שאלתין למשאל בעותהון על צרכי גופא.
תלת בתראין מקבלין תיובתא דכל שאלתין מן מלכא.
ולעילא מכלהו *יד כותבת. ולתתא מכלהו יד חותמת. הה"ד וביד כל אדם יחתום
יד כותבת אורייתא דבכתב דאיהי לימינא. יד חותמת אורייתא דבע"פ דאיהי לשמאלא.
אוריית' דבכתב דאיהי לימינא עליה אתמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה ודא עמודא דאמצעיתא דאיהו אורייתא דאתייהיב מימינא דתמן חכמה.
*אורייתא דבע"פ דתמן שכינתא תתאה פה אתקריאת מסטרא דצדיק. דהכי סליק פ"ה לחושבן מיל"ה דאיהו כל פה
ובגין דא וביד כל אדם יחתום ואיהי לשמאלא דתמן איהי אימא עלאה דאתמר בה חתמנו לחיים. וצדיק על שמה אתקרי ספר חיים

— 65 —
כמה דאמרי' ובספר חיים וגו'.
הא אתפתחת היכלא.
הא קא אתיין נביאייא מארי דרגלין דקא דפקין לתרעא ואמרין לההוא דסגיר היכלא סגרו"ן ואתקרי אד' שמיה כשם רביה. אמרין ליה אד' שפתי תפתח. אפתח תרעין דהיכלא.
בההוא זמנא עאלין נטורי תרעא למלכא ואמרי ליה
רבון עלמין הא מארי דרגלין דפקין לתרעא דאינון שלוחי מצוה דקיימין בעמידה דצלותא קדמך.
בההוא זמנא יהב לון רשו לאעלא.
מטרוניתא דאיהי מצוה דמלכא אפטרופוס' דכל פקודין אוליפת זכו קדם מלכא בגינייהו. ויימא ליה
רבון עלמא הא אלין דקיימין קדמך בצלותין צריך למיהב לון שאלתין דלהון.
בההוא זמנא קלא נפיק לגבי מארי דרגלין ואמר בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך. מליל עמי מה שאלתך באמצעיות דצלותין וינתן לך בבתראין
מטרוניתא קבלת שאלתוי.
וצריך למיתב תלת פסיעאן לאחורא דלא יתחזר כתפוי לגבי מלכא.
אלין נפקין וסגרו"ן סגר תרעא אבתרייהו
הא מארי דאותות קא דפקין לפתחא ואמרין אד' שפתי תפתח. תפתח דא פתחו"ן
ואלין אינון מארי דח"י ברכאן דצלותא מסטר' דח"י עלמין דמיחדין לקב"ה ושכינתי' תמן. דצדיק תשיעאה איהו מעילא לתתא ומתתא לעילא.
תשע נקודין תשע טעמי ועלייהו אתמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים ודא צדיק דביה כל נקודין. להאיר על הארץ דא שכינתא דאיהי כלילא מכל אתוון.
מיד מארי שאלתין דפקין לתרעא.
כמה נטורי תרעא עאלין קדם מלכא ויימרון רבון עלמא הא מארי צדיקי' מארי דצלותין דמברכין לך בח"י ברכאן בעון לאעלא קמך.
מיד מני למפתח לון ולמהב שאלתוי.
ואלין אינון מארי דאותות מסטרא דאלין דאתמר בהון והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים.
ואלין אנון דסגדין על ברכהון בח"י עלמין (כל) בח"י ברכאן לגבי שכינתא.
אלין נפקין
הא מארי דקומה דפקין לפתחא דאינון כרעין וסגדין למלכא בצלותין. כמה דאמרו כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם
כורע לגבי אד' בצדיק דאתמר ביה והמלך שלמה ברוך וזוקף לגבי יקו"ק. לחברא לון תרוייהו כגוונא דא יאקדונק"י.
ועל כלהו אוליפת שכינתא זכו.
ואינון כד סלקין לעילא נשמתהון כמה חיוון מקבלין לון על גדפייהו וסלקין לון עד תרעא דהיכלא דמלכא.
מיד דאלין דפקין לפתחא אולפין זכו קדם מלכא בגינייהו ומני מלכא למפתח לון. ואלין אינון דממללין קדם מלכא בחשאי ושאלין מניה בעותהון בחשאי. יחידים קדם מלכא. ומלכא יהיב לון שאלתין דלהון.
מיד הא מטרוניתא אחידת בהון ואוליפת זכו בגינייהו קדם דיפקון מן היכלא ואמרת
רבון עלמין אלין אינון דהוו מכסיין לי בעטופא דמצוה דציצית בחמש קשרין ותלת עשר חוליין לכל סטר ובתלתין ותרין ענפי מצוה.
מיד מני קב"ה למלאכין דמרכבתא דלעילא לנטלא לון בגדפייהו ולפרחא בהון מאתר לאתר ולכסאה עליהון מכל מזיקין ומלאכי חבלה.
הא אלין נפקין והא אחרנין דפקין לתרעא.
מיד עאלין נטורי תרעין ואמרין
רבון עלמא הא מארי ידין דקשרין תפלה של יד על דרועייהו שמאלא בצלותא ותפלין על רישא קא עאלין.
ואלין אינון דיהבין דורונא לך בימינא. דאיהי צדקה צ' תשעים אמנים. ד' ארבע קדושות. ק׳ מאה ברכאן. ה' חמשה חומשי אורייתא.
ומיד מני לון למפתח לון.
בההוא

— 66 —
זמנא וידי אדם נפקין. דאינון גדולה גבורה. ומקבלין דורונא דלהון.
הה"ד וידי אדם מתחת כנפיהם. מאי אדם ההוא דאתמר ביה כתפארת אדם.
ומקבלין מנייהו דורונ' ויהבין ליה למלכא. ואם דורונא לאו איהו כדקא יאות לכלבא אתמסר ודחיין שאלתוי (ס"א לון) לבר.
דאית דלא פתחין לון תרעין ואתמר בהון בחוץ תעמד. וממלל מלכא בהון מלבר ויהיב לון שאלתוי מלבר ואזלין לון.
דלאו כלהו עאלין לבי מלכא. אלא אלין מארי דביתא דאתמר בהון ילדים אשר אין בהם כל מום לא בצלותהון ולא בנשמתהון. וטובי מראה בכל עובדיהון. ומשכילים בכל חכמה ושפירן למחזי. דעלייהו אתמר הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה.
ויודעי דעת ומביני מדע דידעין בחכמה ובתבונה ודעת. דאין דורשין במעשה בראשית אלא אם הוא חכם בחכמה. ומבין בבינה. ויודע בדעת.
ואשר כח בהם דא שכינתא עלאה דאיהי כח אתוון דעובדא דבראשית לעמוד בכלהו בעמידה דצלותא.
אלין יעלון להיכלא דמלכא דאינון צדיקים גמורים.
בינוניים יהיב לון שאלתין דלהון מלבר ולא עאלין לגאו.
רשיעייא אדחיין מתמן ולא יהיב לון שאלתין דלהון אלא עלייהו אתמר מי בקש זאת מידכם רמס חצרי.
ואלין אינון רשיעייא דהוו מבזין למלכא בצלותהון דמנחן למשמע צלותא ופסקין לה על שיחה בטלה
אלין נפקין.
הא אחרנין עאלין. אינון מארי דצואר דהוו מברכין לקב"ה על מאכלין ומשתיין דקרבנין דאמרין בכל יומא צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי דהוו מקרבין לקב"ה ושכינתיה בכמה קרבנין דצלותין ואלין אינון דמהניין בענג שבת ומברכין לקב"ה. קב"ה יהיב לון שאלתין דלהון. ולאחרנין דהוו אכלין בלא צלותא אתדחיין מתמן ויהבין לון בידא דכמה מלאכי חבלה דאינון מזיקין.
הא אלין נפקין
הא מארי דקלין ודבורין בזמירות ותושבחות והודאות דצלותא דפקין ומארי דקלין דקראן לקב"ה בק"ש שמע ישראל תרין זמנין ערב ובקר.
אדהכי הא מארי דרגלין קא דפקין לפתחא מארי דעמידה דצלותא דאתמ' בהון ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך
המלך סתם דא קב"ה היכל המלך דא אדנ"י דאתמ' ביה אד' שפתי תפתח. אד' סליק לחושבן היכ"ל ואיתמר וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ
זכאה איהו מאן דזכי לאעלאה להיכליה דקב"ה למחזי למלכא ומטרוניתא
זכאה פימא (דאיהי היכל יקו"ק) דשריא ביה צלותא דאיהי אד' דאמרין לה אד' שפתי תפתח. וזכאין שפוון דאינון תרעין דהיכלא כגוונא דאלין דאתמר בהון פתחו לי שערי צדק.
דכד פומיה פתח בצלותא בשכינתא. ויי' יענה מיד. הה"ד אז תקרא ויי' יענה. א"ז תמניא אתוון יקו"ק אקי"ק. ויי' יענה הוא ובית דינו ודא יקו"ק אד' יאקדונק"י
לקבל תמניא אתוון אלין. אינון (אתוון) (ס"א חיוון) דחשמל. דאינון חיוון דאשא פעם חשות ופעם ממללות. בצלותא מיושב ממללות בצלותא דמעומד חשות.
(נ"א כאן שייך וכד בר נש מצלי שבדף לד)
ות"ח אם בר נש סליק במחשבתיה בצלותא דיליה לשכינתא. או בכל פקודא ופקודא דעביד. (נ"א ות"ח בצלות' דסליקת שכינתא או בכל פקודא דסליקת שכינתא) מיד דדפיק לפתחא דהיכלא דמלכא נביא או חוזה או חכם או צדיק או חסיד מיד דקרא לה לתרעא. אם שכינ' סליקת תמן יקוק יענה מיד. ולא אמתין לעבד או ממנא דאפתח ליה. אלא איהו ממש אפתח ליה מחביבו ורחימו דאית ליה לגבה כחתן לגבי כלה.
ואם שכינתא לא סליקת בההוא צלותא או פקודא. לא חשיב ליה קב"ה למפתח ליה היכליה ואפילו ע"י שלוחא.

— 67 —
ולאו איהו כדאי למיעאל להיכלא דמלכא. ועליה אתמר בחוץ תעמוד. ומלבר יהבין ליה בעותיה ע"י שליחא או ממנא.
ואי לא סליק צלותיה כדקא יאות דחיין ליה לבר וסגרין תרעין באנפוי. ועליה אתמר אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני
והכי כד קראן ישראל כל חד וחד לקב"ה בק"ש או בצלות' או בכל פקודא אם שכינתא לאו איהי תמן לא נחית תמן.
הה"ד בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ותרגם אנקלוס בכל אתר דאשרי שכינתי תמן וגו'
דכד ב"נ סליק שכינתא בפקודין דיליה לגבי קב"ה. קב"ה נחית עליה בגינה. ובג"ד אמר הנביא אל יתהלל וגו' כי אם בזאת. והא אוקמוהו.
(והכי כד בר נש סליק שכינתא בצלותא דיליה לגבי קב"ה. קב"ה נחית לקבל צלותיה ושכינתיה אקדימת) (נ"א והכי כד בר נש נחית לקב"ה בצלותיה לגבי שכינתא מיד שכינתא אקדימת) לאפתחא ליה הה"ד ויהי *הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת.
ודא איהו רזא דאוקמוה מארי מתני' אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהו' מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף וטורפין לו צלותיה באנפוי.
ובג"ד ויהי הוא טרם כלה לדבר ולמללא בצלותיה בשם יקו"ק. מיד שכינתא נפקת לגביה (ס"א לקבליה). ובגיניה *נחתת שכינ' לרגלוי הה"ד צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.
וכד שכינתא איהי עומדת על ישראל וישראל אינון רגלין דקמת עליהו בגלותא. קב"ה משבח לה בהון מה יפו פעמיך בנעלים וגו'.
ועוד מה יפו פעמיך כד ישראל הוו מקיימין שלש פעמים בשנה.
ועוד מה יפו פעמיך בנעלים בזמנא דעמדו ישראל על טורא דסיני דעלייהו אתמר ועמדו רגליו ביום ההוא.
ועוד מה יפו פעמיך בנעלים כד קיימין בר"ה ביומא דדינא בצלותא. קב"ה בגינייהו עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים.
בזמנא דאינון קיימין בשכינתא בגלותא וסבלין עלייהו כמה דינין וכמה יסורין דאמרין כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה
וכד בר נש מצלי צריך בקדמית' לנחתא קב"ה דאיהו יקו"ק בק"ש.
וליה אמרין שמע ישראל בכל שבתות וימין טבין בגין *דיומין דחול תרעא דהיכלא פנימאה איהי סתימא הה"ד כה אמר יי' אלקים שער החצר הפנימי' הפנה קדים יהיה סגור *ששת ימי המעשה.
ואמאי בגין דמטטרון שליט עלייהו. וביום השבת דייתי בעלה יפתח וכן ביום החדש יפתח.
ובגין דא כד נחית בר נש יקו"ק בק"ש צריך לנחתא ליה באד' דאיהו בפימיה. ובגין דא אד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך
דתלת צלותין אינון בשבת. ורביעאה צלותא דמוסף צלותא דערבית אתה קדשת ודא שכינתא תתאה דאיהי מסטרא דשמאלא דתמן ליואי דאתמר בהון וקדשת את הלוים
צלותא דשחרית ישמח משה במתנת חלקו ודא נשמת כל חי דאיהי אימא עילאה עלה אתמר אם תשכבון בין שפתים אל תקרי אם אלא אם דעלה אתמר וישכב במקום ההוא באתר דיש כ"ב אתוון דאוריתא שכיבת תמן.
זכאה איהי פימא דאורייתא דההיא שעתא שכיבת תמן.
צלותא תליתאה אתה אחד ושמך אחד דא יקו"ק עמודא דאמצעי' דאחיד בתרוייהו
ואינון נשמה יתירה ורוח יתירה ונפש יתירה. נפש יתירה בערב שבת אתה קדשת *נשמה יתירה נשמת כל חי דאתמר בה ישמח משה במתנת חלקו. רוח יתירה אתה אחד ושמך אחד.
זכאה איהו מאן דאפתח פימוי בתלת צלותין לקבלא

— 68 —
לון בשבת.
תפלת מוסף דא צדיק דכליל כלהו צלותין וביה אמרין בצלותא דמוסף כתר יתנו לך יי' אלקינו.
וכתר איהו כתר עליון. יי' אלקינו אבא ואימא. קק"ק תלת אבהן. יי' צבאות ברית מילה ותרין ירכי קשוט. מלא כל הארץ כבודו דא שכינתא.
זכאין שפוון דאינון תרעין דהיכלא לקבלא בהון צלותין אלין. ובגין דא אד' שפתי תפתח.
פתחו לי שערי צדק. דכד בר נש אפתח פימוי בצלותא בשכינתיה מיד אז תקרא ויי' יענה הוא ובית דינו. א"ז תמניא אתוון דאינון יקו"ק אקי"ק. אבא ואימא. ויי' יענה מיד. הוא ובית דינו יקו"ק אד'.
כד אינון באבא ובאימא לימינא ושמאלא כל חד איהו שם בפני עצמו. וכד אינון בכתר עליון אינון ביחודא חדא כגוונא דא יאקקויק"ק. בחסד וגבורה אינון יקו"ק אקי"ק ענפין מתפרדין לימינא ושמאלא. בעמודא דאמצעיתא אינון תרוייהו ביחודא חדא והכי אינון ענפין מתפרדין בנצח והוד יקו"ק לימינא אקי"ק לשמאלא. בצדיק מתיחדים.
הא הכא רזא דאילנ' דאתפשטן ענפוי מעילא ומתייחדין בשרשוי לתתא ודא עץ החיים.
עץ הדעת טוב דלית ביה רע מתתא לעילא כגוונא דא. אד' שכינתא תתאה יקו"ק עמודא דאמצעיתא. ואינון בתרין ירכין ענפין מתפרדין לימינא ושמאלא והכי בתרין דרועין מתפרדין ענפין לימינא ולשמאלא. בצדיק אינון ביחודא חדא יאקדונק"י. ודא רזא דחשמל חיוון דאשא ממללן.
כל הכורע כורע בברוך דאיהי יאקדונק"י. וכל הזוקף זוקף בשם בתרין שמהן ודא יקו"ק אקי"ק.
ובהון הוה משבח שכינתא בשיר השירי' מתתא לעילא הה"ד מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן. שררך אגן הסהר שני שדיך צוארך ראשך הא הכא מתתא לעילא
והיא משבחת לקב"ה מעילא לתתא ראשו כתם פז עיניו לחייו שפתותיו ידיו שוקיו זכאה איהו מאן דסליק צלותא בכל אתר ואתר (נ"א בכל אבר ואבר) בתקונא דא
(נ"א חזור לעיל ת"ח אם בר נש סליק)
ת"ח יקו"ק אד' איהו קב"ה ושכינתיה בתרין שוקין יקו"ק לימינא אד' לשמאלא. ואינון אספקלריאה המאירה ואספקלריאה שאינה מאירה. בצדיק תרוייהו חד יאקדונק"י.
והכי בתרין דרועין יקו"ק לימינא אד' לשמאלא. בעמודא דאמצעיתא יאקדונק"י תרוייהו ביחודא חדא בסוד אמ"ן.
ובגין דא גדול העונה אמן יותר מן המברך. הא איהו מתתא לעילא
מעילא לתתא יקו"ק אקי"ק תרוייהו חד בכתר עליון. כגוונא דא יאקקויק"ק.
בחכמה ובינה יקו"ק אקי"ק. בתרין דרועין יקו"ק אקי"ק. בעמודא דאמצעיתא תרוייהו כחדא. בנצח והוד יקו"ק אקי"ק דא לימינא ודא לשמאלא. בצדיק תרוייהו ביחודא כחדא
וכן במלכו' תרוייהו ביחודא חדא כגוונא דא יקו"ק אד'. ובה מתחברין יקו"ק אקי"ק ובג"ד איהי קרית ארבע חבורא דארבע שמהן דאינון בארבע פרשיין דתפלין דיד ובארבע בתי דתפלין דרישא.
וכד נביא הוה סליק לעילא ודפיק לתרעא אי הוה סליק בשכינתא הוה פתח ליה מיד והוה אמר ליה בן אדם עמד על רגליך ואדבר אתך
דאנת הוא דהוית סביל לשכינתא בצלותא בעמידה. עמוד על רגליך דאתמר בהון וכף רגליהם ככף רגל עגל עגולים כנקודים דאינון מנהיגים לאתוון. ומסטרא *דאתוון אינון מרובעין הה"ד על ארבעת רבעיהם בלכתם ילכו.
ועוד על ארבעת רבעיהם אינון

— 69 —
ארבע קדושות דאומ' בר נש בכל יומא.
ועוד עמוד על רגליך בקדמאין.
ומה שאלתך עד חצי המלכות באמצעיות.
ותעש בבתראין. דתמן איהו בר נש כעבד המקבל פרס מרבו והולך לו
אלין נפקין דיהיב לון מלכא בעותהון הא אחרנין קא דפקי לתרעא מארי דברית מילה ואמרי אד' שפתי תפתח.
זכאין אינון ישראל דאינון רגלין דשכינת' דקמת עלייהו בצלותא בעמידה. דאיהי ודאי עלייהו תפלה מעומד וקמת עלייהו בגלותא.
ובמאי קמת עלייהו בגין דנחתין לגבה יקוק דעליה אתמר כל הזוקף זוקף בשם. דביה צריך בר נש לזקפא לשכינתא.
ואלין דלא זקפין לה בשם יקו"ק בצלותהון או בפקודין דאוריתא (נ"א דלהון). איהי צווחת עלייהו נתנני יי' בידי לא אוכל קום.
דסמיכו דילה איהו בתרין דרועין דאינון חסד וגבורה. ועמידה דילה בתרין שוקין דאינון נצח והוד.
וזקיפו דילה בגופא דאיהו עמודא דאמצעיתא יקוק שמיה. ובג"ד כל הזוקף זוקף בשם. ויחודא דילה בצדיק.
ובגין אלין דלא יכילת למיקם בהון בצלותא ולית לה סמיכו ולא זקיפו בהון בגלותא אתעציבת בהון.
ורזא דמלה בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו. ובגיניה ויתעצב אל לבו. (ואמאי אל לבו אם דא בן כסיל איהו תוגת אמו)
ואמאי כולי האי לאמיה ולא לאבוהי. אלא דא רזא עלאה
איהו פקודין דעשה אינון מימינא דתמן חכמה כמה דאוקמוהו מארי מתני' הרוצה להחכים ידרים.
ופקודין דלא תעשה אינון משמאלא דתמן אימא עלאה. דבהון אד' ש'מעה אד' ס'לחה אד' ה'קשיבה ועשה אל תאחר ביום הכפורים.
וכד לא חזרין בתיובתא אינון דעברין על לא תעשה דאינון משמאלא אתמר עליהו ובן כסיל תוגת אמו. בגין דתמן אימא לשמאלא. ולבא איהו לשמאלא (ורזא דמלה) ובג"ד ויתעצב אל לבו.
ותרין הויות אינון לימינא ולשמאלא כגוונא דא יקקו יוקק.
י' לימינא וביה יי' בחכמה יסד ארץ אב עם ברתא. ה' עלאה עם ברא דאיהו ו' תפלין על רישיה הה"ד ובזרע עזו אלו תפלין דרישא דבכל אתר דאת ה' על ו' איהי אימא.
ודא רזא דקרבן עול' ויורד דסליק ה' לגבי י' ונחית ה' לגבי ו'. ואם לאו האי הויה יקקו דאתרמיז בהאי קרא כי אם בזאת י"תהלל ה"מתהלל ה"שכל ו"ידוע אותי לא הוו ידעין בני נשא קרבן עולה ויורד
(דכד לא הוה ב"נ קריב את ה' עם י' ה' עם ו'. ומאן עולה ויורד. מאן הוה ידע מאי ניהי ה' דאיהי ברתא (נ"א אימא) דאית ליה לסלקא לה לגבי אבא וה' דאיהי אימא (נ"א ברתא) לנחתא לה לגבי ברא)
(נ"א וכד חזא בר נש דאם ה' איהי עם י' וה' עם ו' מאי עולה ויורד מאן הוה ידע מאי ניהי ה' דאיהי אימא דאית לה לסלקא לה לגבי אבא או ה' דאיהי ברתא לנחתא לה לגבי ברא)
אלא בגין האי הויה דאיהי יקק"ו דה' דאיהי על ו' איהי אימא עלאה ובה אשתמע ה' תתאה דאיהי תחות י' דאיהי ברתא
ודא רזא דקרבנא דצריך לסלקא ה' לגבי י' ולנחתא ה' לגבי ו'
יוקק י' איהו לימינא חכמה. ו' תורה שבכתב מימינו אש דת למו והאי איהו דאמרין מוח הבן דאתמשך ממוח האב.
ה' עלאה לשמאלא ומתמן אתיהיבת אוריתא שבע"פ דאיהי ה' תתאה.
זכאין אינון ישראל דידעין רזין עלאין בהויות דבהון סלקין צלותין בהבלים דפומהון. ונחתין אינון חיילין בהון כדקא יאות.
דכד ב"נ סליק שכינתיה בצלותיה. קב"ה נחית עליה הה"ד בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך.
זכאין אינון ישראל דאינון רגלין לשכינת' למיקם עמה בין בריוח בין בעאקו.
דכד אנון בדינא

— 70 —
ביומא דדינא דאיהי ר"ה איהי קמת עמהון לדינא דקיימין לה בצלותהון. דעלייהו אתמר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך.
דבכל אתר דקיימין ישראל בכל פקודא ופקודא לשכינתא. איהי קיימת בגינייהו בכל דוחקא וצערא בין בארחא בין בישובא בין בימא. ודא איהו בהתהלכך במדברא תנחה אותך. הה"ד צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. בשכבך בישובא תשמור עליך. והקיצות למחת (ס"א למיזל) בימא היא תשיחך.
ועוד בהתהלכך בהאי עלמא תנחה אותך בשכבך בקבר תשמור עליך והקיצות בת"ה היא תשיחך
הא אלין נפקין והא אחרנין קא דפקין לפתחא ואינון מארי רגלין. מסטרא דרגלין דקב"ה דאתמר בהון ועמדו רגליו ביום ההוא ועלייהו אתמר כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף.
אלין נפקין הא אחרנין עאלין מסטרא דאלין דאתמר בהון ורגליהם רגל ישרה. רגלין בעגולא אינון רגל ישרה. ואית רגלין אחרנין מרובעין דאופנים דאתמר בהון על ארבעת רבעיהם בלכתם ילכו. דבהון והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק. ואנון רגלין בעגולא אינון כנקודין. לאתוון *דאינון רגלין ברבועא.
ונביא דאיהו מסטרא דלהון תמן הוה סליק רוחיה ומתמן הוה שמע כל מה דהוה ליה למשמע הה"ד ויאמר אלי בן אדם עמד על רגליך ואדבר אותך
ועוד ותבא בי רוח כאשר דבר אלי. ותעמדני על רגלי ואשמע את מדבר אלי. ותשאני רוח ואשמע אחרי וגו'. בגין דדרגין אינון מסטרא דשכינתא דאתמר בה וראית את אחורי. אמר ואשמע אחרי.
מאי קול רעש גדול. דאית רעש ואית רעש. אית רעש דאתמר ביה לא ברעש יי' דלא ייתי תמן קב"ה. ואית רעש דייתי תמן.
אלא רע"ש בהפוכא ער"ש כמה דאתמר יי' יסעדנו על ערש דוי ודא איהו כל משכבו הפכת בחליו דאתהפך רע"ש לער"ש. ומאי ניהו ערש אלא איהו עש"ר בהפוך אתוון. ודא שכינתא דאיהי כללא דעשר ספירן דעלה אתמר אין קדושה בפחות מעשרה
דאיהי שריא לרישא דחולה. ובגינה יי' יסעדנו. ובמאי על ערש דוי על שכינתיה ודאי.
ואם שכינתא לאו תמן. רוח סערה תמן דאסעיר גופיה דבר נש דכתיב ביה והאניה חשבה להשבר דאיהי גופא דספינה
כד לית שכינתא סמיכת לה. רוח סערה מהפך לה ותבר לה. ובזמנא דשכינתא סמיכת לה מיד קלא נפיק בן אדם עמד על רגליך וקאים ממרעא דיליה ונפיק מדינא שלים בגופיה שלים בממוניה.
הא אלין נפקין הא אחרנין דפקין לפתחא ואמרין אד' שפתי תפתח ואינון דסמיכין לשכינתא בכמה רגלין דמועדים ויומין טבין וכד אלין עאלין קב"ה משבח לה בהון מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב
דאלין אינון דאתמר בהון שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך.
(ואפיקנא פעמיך מן פעמים. ונעלים אלין נעילת הפסח ונעילת עצרת ונעילת חג.
חמוקי ירכיך אלין אינון)
(נ"א ואפיקנא נעליך מן רגלים אמר קב"ה כמה אנת שפירא באלין נעלים דאינון נעילת פסח ונעילת עצרת ונעילת חג.
חמוקי ירכיך אלין אינון מסטרא דתרי ירכי קשוט דאתמ' בהון שוקיו עמודי שש ואינון שית דרגין דנבואה)
מסטרא דאת ו' דאיהו צדיק עמוד דסמיך לון. ואיהו שית לקבל שש מעלות לכסא וסליק באת י' לששים. כגוונא דששים ושית גלגלים דסחרין לכורסיא. ואינון ס"ו מן יסו"ד. והא אוקמוה אשתאר י"ד. ביה וביד הנביאים אדמה ודא שכינתא יד חותמת מסטרא דצדיק. יד *כותבת מסטרא

— 71 —
דעמודא דאמצעיתא. איהי תמונת כל ובגין דא וביד הנביאים אדמה.
הא אלין נפקין הא אחרנין קא דפקין. לפתחא ואמרין אד' שפתי תפתח ואינון מארי דאות דאיהו ח"י עלמין דמצלין בח"י ברכאן דצלותין. דמקרבין בהון קרבנא לקב"ה דחשיבא לקבל שבעה פרים ושבעה אלים. ולקבל שתי תורים או שני בני יונה. דמסט' דהאי אות אמר למשה וזה לך האות
ואיהו כליל תרי עשר מזלות. ושבעה ככבי לכת. מסטרא דקדושה דאיהי בת שבע. ומסטרא דוו' דאיהו ו' עלאה ו' תתאה. ועלייהו אתמ' ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהם.
ה"א אינון שית ככבי לכת. ה' ככבא שביעאה. ו"ו תרין עשר מזלות. דכל מזל אתקרי אות. ואיהו ממנא על כל *שעתא דתרין עשר שעתין.
כל נביא אית ליה מזליה ושעתיה. וכפום ההוא מזל וכפום פעולה דיליה הכי אתגלייא ליה אות. מן וא"ו דתרין עשר מזלות ממנן על תרין עשר שעתין ועל תרין עשר ירחין. ואלין מזלות מתמן הוו ירתין תרין עשר שבטין נשמתין דלהון.
ואית מסטרא אחרא תרין עשר דאתמר בהון שנים עשר נשיאים לאמתם. דאינון אתקריאו טל"ה שו"ר תאומי"ם סרט"ן וגו'. דא כגוונא דדא עבד קב"ה.
שית מזלות אינון מעילא לתתא מחסד ועד יסוד. ושית מתתא לעילא מיסוד ועד חסד. מסטרא דמלכות אתקריאו שבעה ככבי לכת משכינתא עד חסד. וכפום פעולה דההיא ספירה הכי אתגלייא אות.
אות מסטרא דחסד איהו רחמי. אות מסטרא דגבורה איהו דינא ואחזי על קטולא דחייביא ושפיכו דדמא. ואחזי בצדיקייא דם דבעירן למיכל בחדוה וענג דמאכלין בחתן וכלה. ובשפיכו דדמא דקרבנין הה"ד וזבחת עליו את עלתיך וכו'. ועלייהו אתמר איזהו מקומן של זבחים שחיטתן בצפון.
ועוד אחזי בצדיקייא דם ברית דאתמר בה ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי.
מסטרא דעמודא דאמצעית' איהו אות תלוי ארוך. אם זכוון עובדין דעלמא מטה כלפי חסד ואם לאו כלפי דינא. והכי אינון תלת אחרנין כגוונ' דא
ולחכימיא ברמיזא.
הא אלין נפקין הא אחרנין דפקין לפתחא מסט' דקשת דאיהו אוף הכי אות ברית. דאתמ' ביה כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מרא' הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד יי' וארא' ואפל על פני ואשמע קול מדבר. ואמאי הוא נפיל על אנפוי בגין דאסיר לאסתכלא בקשת.
אמר ר' אלעזר אבא ואמאי אסיר לאסתכלא בקשת.
א"ל ר"ש ברי בגין אינון קליפין דמתלבשין ביה ודאינון ביה דאינון רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ודא איהו דחזא יחזקאל ע"ה
דאמר וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון דא קו תהו קליפא ירוקא דאגוזא קו ירוק. ענן גדול קליפה תניינא חוורא דאגוזא ודא בהו. ואש מתלקחת קליפה תליתאה דאגוזא ודא חשך ונגה לו סביב דא קליפה ד' דאגוזא דאיהי אתאחדא במוחא. ומתוכם כעין החשמל דא מוחא דאגוזא ודא יאקדונק"י.
וברי עד דאלין קליפין דאגוזא מתעברין ומתתברין בתקיעה ושברים ותרועה. דבהון שברים שבר תשבר מצבותיהם דאינון קליפין דאגוזא. ובתרועה תרועם בשבט ברזל. ובתקיעה והוקע אותם לה'.
דאלין גרמו דותקע כף ירך יעקב בגיד הנשה דאיהו צדיק.
ואתפרש מינה שכינ' ואיהי בגלותא. ואתדבק באתרהא קליפה (אחרא) דערלה דאפריד בין צדיק ושכינתא. על כן לא

— 72 —
יאכלו בני ישראל את גיד הנשה עד דאתעברת האי קליפה מתמן.
וברי כל זמנא דאלין קליפין לא מתעברין מקשת. לא יהא קשת בגוונוי נהירין.
וסימנא דא יהא בידך עד דתחזי קשתא בגוונוי נהירין לא תצפי לרגלי דמשיחא. ומיד דיהא נהיר בגוונין נהירין. מיד וראיתיה לזכר ברית עולם.
ומיד אתגלייא ההוא דאתמ' ביה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. לקיימא ביה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
בההוא זמנא אתגלייא מ"ה ש"היה ה"וא שיהיה.
הא אלין נפקין. אחרנין דפקין לפתחא ואמרין אד' שפתי תפתח ואינון מארי דקומה.
מסטרא דאימ' עלאה אתקריאת שכינתא בטן הה"ד מבטן מי יצא הקרח. כעין הקרח הנורא
גוף דילה עמודא דאמצעיתא' בטן עליה אתמר בטנך ערמת חטים. שררך אגן הסהר אל יחסר המזג וגו'
שררך דא ציון דאיהו טבור עלמא נקודה דמינה הושתת העולם לארבע סטרין דאינון מזרח ומערב צפון ודרום.
ולקבלייהו רישא למזרח. גופא למערב. דרועין לדרום רגלין לצפון.
אות ברית נקודה באמצעיתא כגוונא דטבור. אגן הסהר
דא נקודה דסיהרא כגוונא דא כּ. והיה ראשית נקודה באת בּ.
בת קול איהי ודאי. כללא דנקודין ואתוון.
ואיהי פתוחה כלפי צדיקיא וחסידיא וחכימיא מארי דאוריתא.
ופתיחה לגבי נביאייא ולגבי נטרי ברית וכל אינון דתליין בספירן דאינון שמא קדישא דקב"ה.
ואיהי סתימא מסטרא אחרא כלפי רשיעייא דבזמנא דאתיין לאסתכלא בה חזרת אנפין לאחורא מנייהו כגוונא דא .
ובגין דיעקב דאיהו דיוקניה חקוקה בסיהרא תמן. אתמר ביה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל יי' אלקיו עמו ותרועת מלך בו.
ועל אינון דזרעא דיעקב אתמר וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב. אתמר הכא בדד ואתמר התם באתר אחרא יי' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.
דא יהא ביומוי דמלכא משיחא דלא יהא פסולת בישראל אלא יי' בדד ינחנו.
ומאן פסולת. אינון גרים. ובגין דא אוקמו מארי מתני' דאין מקבלים גרים לימות המשיח.
ובההוא זמנא מתפשטא סיהרא מאלין קליפין חשוכין ומתחדשא בלבושין שפירין. והאי איהו חדושא דסיהרא. הה"ד ותסר בגדי אלמנותה מעליה ואתמר בה תתחדש כנשר נעורייכי
ומיד דאיהי מתחדשא מיד אתקיים קרא דנבואה בישראל ואת רוחי אתן בקרבכם וגומ' ונתתי בכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם וכו' ונבאו בניכם ובנותיכם.
הא אלין נפקין הא מארי דקומה קא דפקין לפתחא דאיהו קומה דגופא דמלכא דאתמר ביה וגוייתו כתרשיש. והאי איהו דאתקרי שמים דביה אתפתחון חמש נהורין הה"ד נפתחו השמים ואראה מראות אלקים.
ואינון חמש נהורין דאינון ה' ספרי דאורייתא. בגין דאיהו ו' וביה אתפתחן חמש נהורין דאת ה' דסלקין לחמשין תרעין דחירו.
ובזמנא דאלין דפקין לפתחא ואמרין אד' שפתי תפתח אתפתחת לון תרעא דהיכלא בכמה נהורין מרקמן נהרין מכל גוונין דעלמא.
ובזמנא דאלין עאלין להיכלא. שכינתא אוליפת זכו עלייהו ואמרת
רבון עלמא הא אלין מארי דקומה דקא סגדין בצלותא לגבך ארבע זמנין. בתלת קדמאין תרי. ובתלת בתראין תרי. לקבל ארבע אתוון דילך. וזקפין ארבע זקיפות בהו. לארבע אתוון דילי דאינון אד'. לסלקא ארבע דאינון

— 73 —
אד' בארבע דאינון יקו"ק.
וצריך למכרע בכלהו בח"י חוליין דאינון לקבל תמני סרי ברכאן דכלילן בח"י עלמין.
ודא איהו דתקינו מארי מתניתי' עד דיתפקקו כל חוליות שבשדרה.
ושדרה איהו לולב אם נפרצו עליו פסול.
כגוונא דא צריך דלא יפסיק בתמני סרי ברכאן דצלותא דאינון לקבל ח"י נענועין דלולב כמה דאוקמוהו מארי מתניתין אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק
בגין דח"י עלמין איהו דאחיד בין יקו"ק אד'. כגוונא דא יאקדונק"י דסליק לחשבן אמ"ן. ובגין דא אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק כשהוא כורע בברוך. ומה דאתמר אבל עקרב פוסק בגין דהא אוקמוהו וחי בהם ולא שימות בהם.
ועוד כל הכורע כורע בברוך הא אוקמוהו דצריך לכלול ביה עשר ספירן. דאינון יוד קא ואו קא. דאינון כ' מן ברוך כתר. ר' ראשית חכמה. ב' תרין ההין שכינתא עלאה ותתאה. ו' שית ספירן. הא עשר.
ובגיניה אתמר וברוך אל עליון וגו'. ויתן לו מעשר מכל.
יוסף בגין דזכה לצדיק חי עלמין דביה צריך למסגד בכל ספירן לגבי שכינתא. זכה להאי חלמא הה"ד והנה השמש והירח וגו'.
ונביא דסליק להאי דרגא. שמשא וסיהרא וככביא ומזלי כלהו יהבין ביה נביאו בנשמתיה. ורוח דנבואה לאתנבאה מכלהו.
והאי איהו. משתחוים לי דמכלהו נחית ליה נבואה ומכלהו אתכלילת נשמתיה. והאי איהו אגרא דאלין מארי דקומה.
הא אלין נפקין הא אחרנין דפקין לפתחא ואינון מארי דרועין ואמרין אד' שפתי תפתח.
מיד עאלין נטורי תרעין ואמרין רבון עלמא הא מארי דדרועין קא דפקין לפתחא.
קלא נפיק ויימא הא אינון מארי דדרועין בקשורא דתפלין ובעטיפו דמצוה דאתמר בהון וישימו על שכם שניהם. כגוונא דשם ויפת דאתמר בהון ויקח שם ויפת את השמלה וגו' וערות אביהם לא ראו.
ערוה איהי מסט' דחם ודא איהו יצר הרע דמחמם גופיה לדבר ערוה (נ"א עבירה) וגלי ערין בעלמ' דאיהו מסטרא דנחש הקדמוני דאתמר ביה ארור אתה מכל. הבהמה. ובגין דהאי איהו מסטרוי אמר ארור כנען וגו'.
ועוד אלין אינון מארי מתנן. דעבדין גמילות חסדים עם שכינ' דאיהי עניא דאנון פתוח תפתח נתון תתן הענק תעניק כו' עשרה אינון. והא אוקמוהו חבריא מארי מתניתין.
ואלין אינון ידי נדיבים מסטרא דאבהן דאתמ' בהון נדיבי עמים וגו'.
ידין פתיחן בותרנותא לגבי עניין דאינון צדיק וצדק דגמלין עמהון בגלותא גמילות חסדים. באורייתא דאתייהיבת מימינא ומשמאלא.
הה"ד יומם יצוה יי' חסדו ובלילה שירה עמי. אורייתא דבכתב ואורייתא דבע"פ. דמתרוייהו אתיהיבו הה"ד מימינו אש דת למו.
ועוד רבון עלמא קבל דורונא דלהון דאיהי מתנה טובה דסלקא עלייהו. דאתמר בה מתנה טובה יש לי בבית גנזי שבת שמה. אלין אינון דהוו עבדין צדקה עמה דאיהי צ' תשעין אמנים. ד' ארבע קדושות. ק' מאה ברכאן. ה' חמשה חומשי תורה
מיד וידי אדם דאינון חסד וגבורה הוו נפקין מאדם דאיהו עמודא דאמצעיתא לקבלא דורונא דלהון ויהבין ליה למלכא
דאלין דלא עבדין גמילות חסדים עם שכינתיה בגלותא ואינון קמצנין לגבה דורונא דלהון לכלבא אתמסר.
ודורונא דשכינתא צריך למעבד בגינה מההוא חביב דאית ליה.

— 74 —
כמה דאוקמוהו מארי מתניתין ואהבת את יי' וגו' בההוא דאיהו חביב עלך.
בההוא זמנא כמה חיוון פתחין ידייהו דאתמר בהון וידי אדם מתחת כנפיהם. יהבי דורונא לנשמתא דההוא בר נש מכמה מתנן טבין מכמה דרגין דנבואה.
ועל כלהו יהיבת ליה שכינתא מתנן דאתמר בה *ישמח משה במתנת חלקו בגין דמתת אלקים היא.
וההוא דאתמר ביה *פותח את ידיך וכו' יהיב ליה כמה מתנן טבין ופרנסה לנשמתיה ולגופיה.
וכלהו דעאלין כד נפקין מבי מלכא יהבין תלת פסיען לאחורא דלא חזרין כתפייהו לגבי קב"ה
דלית דורונא חביבא קדם קב"ה כדורונא דשכינתא
זכאין אינון דרועין דסלקין לה לגביה תפלין על ידייהו ועל רישייהו
זכאין אינון רגלין וגופא וידין וכל אבר ואבר דביה סליק דורונא לקב"ה
דלית דורונ' חביבא קדם קב"ה כדורונ' דשכינתא
זכאה איהו אבר דעביד ביה מצוה לקב"ה דבגינה נחית קב"ה לשרייא בכל אבר דיליה ועל האי בר נש מכריזין לעילא הבו יקר לדיוקנא דמלכא:
(כאן חסר והוא בתקונים זהר חדש דף כה ע"ג)
בריש הורמנו דמלכא. בוצינא דקרדינותא לא חוור ולא סומק ולא ירוק ולא אוכם כלל.
והאי בוצינא איהי קו המדה דאיהו אתלבש באוירא.
וכד איהי באוירא. איהי סתימא ולא אתחזייא כלל.
וכד אתפשטת לאתגליא נפיק מהאי אוירא נקודה חדא. ומה דאשתאר איהו אור. והאי איהו אור קדמאה דעובדא דבראשית. הה"ד ויאמר אלקים יהי אור. יהי י' אויר. ורזא דא לחכימי לבא אתמסר.
והאי נקודה בתר דאתפשט מהאי אור. אתלבשת בגוונין ארבע בהיכלא עלאה. ומאי איהי (נ"א ניהי). בּ. ועלה אתמר בחכמה יבנה בית.
ורזא דהאי נקודה איהי מדיד חמש גוונין. ועלייהו אתמר מי מדד בשעלו מים ודא אָ. ושמים בזרת תכן ודא אִ. וכל בשליש עפר הארץ ודא אְ (נ"א אׂ ) ושקל בפלס הרים ודא אֵ. וגבעות במאזנים ודא אֻ
דא סליק באוירא. ודא אזיל לצפונא ודא לדרומא הה"ד הולך אל דרום וסובב אל צפון. תרין אחרנין סובב סובב לגבי מזרח ומערב דאינון כלהו נקודי כגלי ימא. דא סליק ודא נחית
ואינון כחוטא חוורא דעינא דאיהו אסחר עינא. וכחוטא ירוקא ואוכמא וסומקא ותכלא.
אלין גלגלין כלהו סחרין לההוא נקודה ואיהי מדה לכלהו. איהי בארבע וסלקא בעשר. ורזא דמלה יקוק יוד קא ואו קא. אלין אינון ארבע גוונין דסלקין בעשר.
ואנון כלהו להביות אשיות ועליהון אתמ' כי ה' אלקיך אש אכלה הוא.
שבע אינון מהאי עשר ואינון לקבל שבעה רקיעין. ואינון שבע ספיראן. ובין כל חד וחד ת"ק שנין.
והכי פותיא דכל רקיעא ורקיעא ת"ק שנין עד דסלקין כלא למדה ידיעא. דאיהי נקודה חדא לחשבן ידיעא
והכי איהו רזא דחושבנא כגוונא דא.
תשע נקודין אינון לכל סטר דאתכלילן בנקודה דחלל דילה. ובגינה אתמר מחלליה מות יומת כו'
קם ההוא סבא וא"ל רבי רבי באומאה עלך בהאי נקודה טמירא עלאה. נחית (נ"א חות) הכא לגלאה רזא טמירא. ולא ליקרא דילי עבידנא אלא ליקרא דשכינתא לאחזאה יקרא דהאי נקודא טמירא גניזא דאתמר בה ונעלמה מעיני כל חי. ועלה אתמר נתיב לא ידעו עיט וגו'.
אדהכי הא ר' סליק לעילא באוירא לנטלא רשו מההיא נקודה דאיהי גניזא תמן.
והא קא נחית בעמודא דאשא דאיהי הבל דפומא. דביה חיוון רצין ושבין. הה"ד והחיות רצוא ושוב וגו'.
ואמר בראשית תמן ב"ת

— 75 —
תקונא תשׁסרי ליום י'
בראשיתּ תמן ב"ת. והאי בת נקודה סתימא באוירא. עלה אתמר שמרני כאישון בת עין. איהי ודאי גניזא באור ובה אתעביד אויר.
ובגינה אתמר וירא מלאך יי' אליו בלבת אש מתוך הסנה. חמש זמנין אדכיר סנה. וחמש זמנין אור אינון לקבלייהו בעובדא דבראשית. ואינון יהי אור. ויהי אור. את האור כי טוב. ויבדל אלקים בין האור. ויקרא אלקים לאור.
ואינון *חמש תקונין דמדה דאינון לקבליהו אָ אֵ אֹ אִ אֻ.
ועלייהו אתמר מי מדד בשעלו מים דא חסד. ושמים בזרת תכן מאי *זרת דא גבורה וכל בשליש דא עמודא דאמצעית' דאיהו תליתאי. ושקל בפלס הרים דא נצח. וגבעות במאזנים דא הוד.
ואינון ברזא דאת ה' דהאי נקודה מדיד בהון ה' נקודין. דאיהי י' דנפיק מגו אוירא דכיא דאיהו כתר עלאה: ובגין דאלין חמש מדידין אינון ברזא דה' עלאה. איהו אזיל בהון חמש מאה שנין בין כל חד וחד.
ורזא דמלה *עץ החיים מהלך חמש מאות שנה ובין כל חד וחד חמש מאות שנה. ובעובי דכל חד וחד חמש מאות שנה דכלהו סלקין במתקלא דחמש חמש לכל סטרא.
ורזא דמלה ועשית בריחם עצי שטים. חמשה לקרשי צלע המשכן האחד. וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה. לירכתים אינון ירכי קשוט. ימה. מאי ימה דא שכינתא עלאה. ההוא דאתמר ביה ודמות על ראשי החיה רקיע.
ואיהו דאוקמוהו אין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא נימא. והאי נימא עליה אתמר אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. ובה קב"ה מדקדק עם צדיקייא אפילו כחוט השערה. והאי חוט איהו חוט דסחיר לאות ברית מילה. וברית איהי נימא.
ווי לון מאן דאפריש אות ברית בין מים למים. ומנע זרעא מניה דאחזר עלמא לתהו ובהו ורזא דמלה לא תהו בראה לשבת יצרה ודאי.
מים עליונים אורייתא דבכתב. מים תחתונים אורייתא דבע"פ. נימא דאיהו בין תרוייהו דא יסוד. דאיהו רזא דאוריי' ואיהו יסודא ועקרא דתרוייהו.
ומאן דמנע רזא דעקרא דתרי תורות כאלו אהדר עלמא לתהו ובהו. ואלין אינון דאמרין דלא אורייתא אלא כפשטה ולית בה רזא אחרא.
ואינון דו פרצופין איהו ג"ן סדרים דאתמר בה גן נעול אחותי כלה. גן נעול מסטרא דם' סתומה
ו' איהו נעול בשית יומי דשבוע. הה"ד יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח
ובשבת בגין דלא תהא כנועל דלת בפני לווין דאתמר בהו לוו עלי ואני פורע איהי פתיחא לגבייהו דאינון נשמתין יתירין. ובאלין דלא מלווין לה ולא אוסיפין לשבתות ולימים טובים איהי סתימא להון ובגין דא כל המוסיף מוסיפין ליה. ודא *תוספת נשמתא יתירא. ואיהי תוספת רוחא דקדושה וכל הגורע גורעין ליה ההיא נשמה יתירה ואשתאר עני. ואם הוא חכם אסתלק מניה חכמתיה. ואם הוא עשיר בממונא אסתלק מניה ואשתאר עני יבש כמה דאיהו

— 76 —
מנע מלעילא נשמתא יתירה דאיהו נשמת כל חי ואשתאר יום השבת עני ושכינתא יבשה. הכי אתמנע ברכאן מניה. ואיהו מדה כנגד מדה.
וכל מאן דאוסיף בשבת. אז וכגנה זרועיה תצמיח. אוף הכי נמי אצמיח טוב' דיליה.
ומאן זרועיה דשכינת' לעילא. אינון נשמות יתירות דזרעין מניה. ויחדון לון לישראל לתתא מזיו כבודה
ובזמנא דההיא ם' סתימא אתפתחת. לא אתפתחת אלא בפיוסא כד"א פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל.
והאי פיוסא לגבי ו' דאיהו מפתחא דסתים לה ובגין דא פתחי לי ביומא קדמאה. למאן. לאת י' דאיהי נקודה דקמץ. כד אתפתחת אתפתחת בפתח דאיהו ו'. כד סתים סתים בקמ"ץ ואיהו י"ו. טפה וזרע דאתמשך מניה.
ובג"ד פתחי לי ביומא קדמאה לאת י' דאיהי נקודה דקמץ. אחותי ביומא תניינא. רעיתי ביומא תליתאה דאיהו רעיא מהימנא יונתי ביומא רביעאה. תמתי ביומא חמשאה תם עונך בת ציון. שראשי ביומא שתיתאה דאתמר וישתחו ישראל על ראש המטה דאיהו יום הששי. נמלא טל ביומא שביעאה דא טפה י' ודאי. ודא נקודה דאת ב'.
ובגין דא זווגא דת"ח משבת לשבת לירתא ההיא טפה דאיהי חכמה ט"ל תורה לבנייהו. ולאו למגנא אוקמוהו ז"ל כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו
גל נעול גל איהו כמו גלגל איהו רמיז דביה מעין חתום דאיהי י'. ומיד השקו הצאן דאינון אברין קדישין דאתמר בהון ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם כלהו רועים ומשה על כלהון דכתיב וישב על הבאר וכתי' תפלה למשה איש האלקים וכו'.
איהו שולטנותיה בשבעה רקיעין. צדיק איהי רקיע דפליג בין מיא למיא בין ים עלאה דאיהי אימא עלאה. ובין ים תתאה דאיהי אימא תתאה.
ועליה אתמר אין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא נימא כמה דאוקמוהו מארי מתני'. והאי נימא איהו צדיק. ולאו למגנא אוקמוהו קדמאין דקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה.
ולית נימא ונימא דשערה דעתיקא קדישא דלא נפקא ממבועא עלאה. והאי נימא איהי ו' מבועא דיליה י' דסלקא באוירא עד אין סוף ונחתא עד אין תכלית.
ואיהי עשר ובגינה אתמר עשר אמות ארך הקרש. אמו"ת אינון מאו"ת בהפוכא. ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד דא רזא דשעור קומה דאיהו אזיל על ק"ו המדה מאי ק"ו דא את ו'. דאיהו מדה לכל שעורא דגופא.
איהו מדה בין עינא לעינא ועלה אתמר אצבע אלקים היא. איהו שיעורא דאורכא דחוטמא. ואיהי שעורא דכל אצבעא ואצבעא ושעורא בין אצבעא לאצבעא ו' (נ"א י')
י' איהי מדה דשפה. ומדה דכל עינא ועינא בעגולא ומדה דפן ופן דאנפין. ומדה דקמץ סתים.
וכד אתפתח קמץ אתפתח בחמש אצבעין ברזא דה'. דבהון האי ק"ו אזיל ה' מאה שנין.
וכד (ס"א ו' כד) נחית לתתא לגבי צדיק אתקרי שיעור. וכד סליק לעילא לגבי אימא עלאה אתקרי קומה.
ורזא דמלה וימדו בעמר דא שכינתא עלאה דאיהי עמר לגלגלת דאיהי גלגלתא דרישא
*ושכינתא תתאה איהי ספירת העמר. דבה מני שבע יומין דאינון ז' שבתות דאית בהון מ"ב יומין דשיתא דכל שבוע. ושבע

— 77 —
שבתות
הא מ"ט (נ"א דמטטרו"ן) דאינון מ"ט אנפין טהור. שמע ישראל יי' אלקינו יי' אחד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
דבהון אתדכיאת שכינתא תתאה לגבי בעלה במקוה דילה (האי) דאיהו מקוה ישראל יי'.
ואיהו שיעור קומה. דהכי אינון אתוון דמקוה קומה. ואינון ם סתימא ברזא דא
דט' נקודין לכל סטר בנקודה דאמצעיתא אשתלימו לארבעים סאין איהו שעורא דמקוה דביה אתדכיא' אתתא לבעלה.
וקדם דאתדכיא' צריך למנאה ז' יומין דדכיו לאשלמא בהון מ"ט פנים דכיו דאורייתא.
ובהון אתחברת אוריתא דבכתב ואורייתא דבע"פ ביומא דשבועות דאינון דו פרצופין דאדם. וחבורא דתרוייהו רחם דאיהו רמ"ח פקודין דעשה.
ורזא דמלה קדש לי כל בכור פטר כל רחם. בהאי חבורא דשבועות מתקרבין כל פקודין דעשה כעצמי' בבטן המלאה
ובההוא זמנא כל אינון אברין מקבלין ע"י צנורין דא מן דא. הה"ד מקבילות הללאות אשה אל אחתה (נ"א אחת אל אחת)
וכד אינון מקבלין. כל ספיראן מקבלין דא מן דא ומלאכין לתתא מקבלין דין מן דין. כד"א ומקבלין דין מן דין. וכל חד וחד יהיב רשו לחבריה לאעלא בתחומא דחבריה כד"א ונותנין רשות זה לזה.
ומאן גרים דא. ישראל. כד מקבלין דא מן דא בין באורייתא בין בממונא. גרמין לקבלא לעילא דא מן דא. ולאשפעא דא לדא. וכלא על ידי צנורין הה"ד תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וגו'
ומאי אמרי דא לדא אבע מימיך: קול שני ריעים אני שומע.
ואינון לקבלייהו תרין שפוון דאתקרון אפיקי מים. ומאן נינהו נצח והוד דאתקרון שקתות המים. ותרוייהו אתשקיין על ידא דצנורא דאיהו עמודא דאמצעיתא דכליל כלא. ואיהו ברית דכלילן ביה כל אברין דגופא.
כל צנורין אינון אתשקיין מן את ו' דאיהו נהר דנגיד ונפיק מעדן. ואיהו צנור דנפיק ממעינא דמיא דאיהו י'. ומניה אתפשטא ה' דאיהי ים עלאה.
ות"ח תשע נקודין אינון מן קמ"ץ עד שור"ק. וכלהו אתקריאו צנורין ומבועין לאתוון דאינון כלילין בקרקע. דאיהי שכינתא תתאה. דאתקריאת ג"ן כלילא מתלת וחמשין סדרין דאורייתא.
ועלה אתמר גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום. חתום ודאי בגין דאיהי בתולה ואיש לא ידעה.
ואיהי חכמת שלמה דעלה אתמר ותרב חכמת שלמה אתרביאת מכל שקיו דכל ספירה וספירה. על ידא דההוא צנורא דאיהו ו'. עד דמטיאת לההוא מבועא עלאה דאיהי י' עלאה חכמת כל בני קדם. ובההוא זמנא אתעבידת איהי תגא ברישא דאת ו'.
ות"ח שכינתא תתאה כד איהי אתשקיא מן נקודין. אתקרי חר"ק חל"ם שור"ק. למאן. לההוא צנור דאיהו ו' דכליל שית צנורין דכלהון משית אתוון. דאינון אבגית"ץ כו'. שית צנורין אינון דתליין מניה ואיהו כליל שית אחרנין. וכלהו סלקין למ"ב. אתקריאת חר"ק חל"ם שור"ק דההוא צנור כגוונא דא וִֹּ.
והכי אתקריאת לגבי י'. והכי לגבי ה'. ורזא דמלה אני ראשון ואני אחרון כו'.
ולזמנין איהי עטרה על רישא דאת ו' כגוונא דא . ורזא דמלה נוטה שמים כיריעה. ודא רזא דרישא דאת א.
ולזמנין נחית תחותוי כגוונא דא קמץ.
כד סלקא על רישא אתקריאת תגא זרק"א. בההוא זמנא אתמר בה *אשת חיל עטרת בעלה ואתקריאת חל"ם וכד נחתת תחותיה אתקריאת חיר"ק. ואיהי

— 78 —
לח"ם. דהכי איהו חל"ם בהפוך אתוון לח"ם. ודא איהו לחם אבירים אכל איש. דאתמר ביה יי' איש מלחמה.
מסטרא דחכמה אתקריאת חל"ם. ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקרי שור"ק. כד"א ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת ההוא דאתמ' ביה תתן אמת ליעקב.
מסטרא דיליה אתקריאת חר"ק. ובהפוך אתוון חק"ר. ובגינה אתמר החקר אלק תמצא. ואיהי קרח הנורא דאיהו שמא תליתאה דצלותא דאתמר ביה האל הגדול הגבור והנורא. הנורא איהו עמודא דאמצעיתא
ושור"ק איהו טמיר וגניז מסטרא דצדיק. דאיהו ברית. אור גנוז. דאיהו ר"ז כחושבן אור.
כמה דאוקמוהו מארי מתניתין אור זרוע לצדיק. ודא הוא אור הגנוז לצדיקיא.
דחמש אור דלעילא מניה כלהון אינון באתגלייא. ומאי ניהו. תלת אור סגו"ל ותרין אור שב"א. כד סלקא על גדפייהו דתרין נקודין דאינון שב"א אתעבידת שור"ק.
ורזא דמלה סמכוני באשישות. וכד נחתת איהי תחות צר"י. אתעבידת סגו"ל. ועליהו אתמר רפדוני בתפוחים.
ומאי ניהו אלין אשישות. אינון תרי אשות דאינון איש ואשה אשא חוורא ואשא סומקא דתמן אב ואם. דאינון י"ק. ואינון אנפי דינא ואנפוי דרחמי.
אמאי בעאת לאסתמכא תמן. בגין דאינון תרין גוונין דשושנה. חוור וסומק. רחמי ודינא. דאינון חסד וגבורה.
ותמן ריחא דשושנה. ודא איהו עמודא דאמצעיתא. ובגין דארחת ביה. אמרת סמכוני באשישות.
וביה אתעבידת סגו"ל כד נחתא רפדוני בתפוחים אלין אינון תרי סמכי קשוט דאינון חוור וסומק. ובגין דארחת באת ו' דאיהי בברית. אמרת רפדוני בתפוחים.
וכד אתחברת ביה אתעבידת סגו"ל. מה דהוו צר"י אתעביד צייר. הה"ד וייצר יי' אלקים את האדם עפר מן האדמה וגומר.
ויצמח יי' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וגו' דא צדיק איהו עץ פרי עושה פרי למינו. ובהאי אתר. איהו רחימו דילה בחבורא ויחודא דבעלה ובגין דא אמרת כי חולת אהבה אני.
וכד ישראל חאבין בברית מילה אתפסיק נביעו דנקודין מאתוון דכלילן בשכינתא תתאה. ואשתארת (בהון) יבשה. בההוא זמנא מה כתיב בשור"ק חיר"ק. שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו.
קמ"ץ פת"ח. דא סגיר ודא פתח. אלין תרין. אינון דסגרין ופתחין מבועין דאינון נקודין לגבי אתוון.
ואת ו' כד איהו נטוי על רישי אתוון חיוון (נ"א אתוון) עלאין אתקרי רפ"ה. וכד איהו במציעו דאתוון אתקרי דג"ש.
אתוון אלין אינון חיוון דאתמר בהון והחיות רצוא ושוב *רצוא בדג"ש ושוב ברפ"ה
כתרין דאתוון דאינון תליין במחשבה דאינון כגוונא (נ"א הני טעמי תליין במחשבה אתוון בעובדא דתמן נקודין תליין בדבור אתוון בעובדא ז' זיינין אינון כגוונא דא ש כן איהי ז' שביעאה לא צריכין תגין כגוונ') דתגין
נקודין תליין בדבורא. אתוון תליין בעובדא.
שבע זיינין אינון כגוונא דא
יו איהו ז'. לא צריכין תגין דאינון אתוון אתקרון תגין כגוונא דא
תגין תליין במחשבה דלבא ומוחא. נקודין בדבורא דפומא. אתוון בעובדא דאברין
ולאלין (נ"א ומאלין) נקודין וטעמי ואתוון עביד ההוא סתים וגניז כרסייא טמירא עלאה. ועליה אתמר אתה יי' לעולם תשב כו' מאי אתה ההוא דאתמר ביה יי' אלקי אתה ארוממך.
בההוא דאתמר ביה רום ידיהו נשא. ובגיניה אתמר למי נושאין כפים לרום השמים הדא הוא דכתיב רום ידיהו נשא. ומאי ניהו. יו"ד ק"א וא"ו ק"א דאיהו חכמה כ"ח מ"ה. ועליה אתמר

— 79 —
כ"ח מ"עשיו ה"גיד לעמו
והאי איהו כ"ח פרקין דידין דמלכא עלאה. דאינון כוז"ו במוכס"ז כוז"ו כנויין דיחודא עלאה דאיהו יקו"ק אלקינ"ו יקו"ק. ובגין דאסתלק האי חילא מישראל אתמר בהון וילכו בלא כח לפני רודף.
יו"ד ק"א וא"ו ק"א אינון עשר אצבעאן דאתמר בהון ידיו גלילי זהב. דבהון כ"ח פרקין דאינון כ"ח אתוון דעובדא דבראשית.
ובגין דא יי' אלקי אתה. ומאי אתה. ההוא דאתמר ביה נכון כסאך מאז מעולם אתה.
ומאי נכון. דא נאמן יושב. ונאמן עומד באמצע הה"ד כתפארת אדם לשבת בית. ומאי מאז. אלא ההוא דאתמר ביה אז תקרא ויי' יענה. ומאי א"ז אלין ח' אתוון דאינון יאקדונק"י דסלקין לחושבן אמ"ן.
ודא איהו העונה אמן בכל כחו בההוא כ"ח. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין העונה אמן בכל כחו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה.
ובגיניה אתמר נכון כסאך מאז מעולם אתה. וביה אתה יי' לעולם תשב. אתה. ההוא דאתמר ביה אבינו מלכנו אבינו אתה. ומאי ניהו. אבינו אב הרחמן.
ואיהו כליל כל אתוון דאורייתא. ומאי ניהו אוריתא דבכתב. עמודא דאמצעיתא. ועליה אתמר ברוך אתה.
וכד ישראל קיימין בעמידה דצלותא. איהו יתיב על כרסייא. ובגיניה אתמר בההוא זמנא אתה יי' לעולם תשב כסאך לדור ודור. ומאי ניהו לדור ודור. אלא ההוא דאתמר ביה דור הולך ודור בא והארץ לעולם עמדת.
ולית דור פחות מששים רבוא. ומאי ניהו משה דשקיל לשתין רבוא כישראל. ודרגא דיליה אספקלריאה דנהרא
(נ"א שייך אחר זה ותוסף ללדת שבדף*)
בזאת יבא אהרן אל הקדש.
ת"ח אין אדם מפיק רצונו מיי' אלא בזאת. דעלה אתמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיי'.
ודא היא עת לעשות ליי'. וכמה עתות יש. ועלייהו אתמר ואל יבא בכל עת. ושלמה אמר עת לשחוק וכו' דאינון כ"ח עת.
וע"ד קב"ה אמר ואל יבא בכל עת אל הקדש דאיהו קדש ישראל ליי'.
וכד שכינת' דאתקריא' זאת עם ישראל כד"א ואף גם זאת בהיותם כו'. מאי אינון אמרין לה. אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך. בכמה תחנונים וצלותין בציצית ובתפלין בשבתות וביומין טבין דעלייהו אתמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. אות ברית מילה אות דשבת וימין טבין ואות דתפלין.
עלה אתמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא ומצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיי'.
ויעקב בריך לבנוי בזאת הה"ד וזאת אשר דבר להם אביהם.
ודוד בזאת הפיק רצונו מיי' כשנלחם עם אויביו כד"א אם תחנה עלי מחנה וכו' בזאת אני בוטח.
והנביא כשראה את ישראל בגלות לא ראה להם מנוחה אלא בעבור זאת (ופורקנא דישראל לא ייתי אלא בזאת) הה"ד זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל.
ויהודה לא אתבריך אלא בזאת. הה"ד וזאת ליהודה.
ומשה לא בריך ית ישראל אלא בזאת. וזאת הברכה.
ומי שלא שת לבו גם לזאת עליה כתי' איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת.
וכיון שהאדם בה יפיק רצונו ובה משיג השם שזהו סוד על זאת יתפלל כל חסיד על זאת ודאי לשם ה' שהוא על זאת
למה תקנו בשחרית למדה ידועה. וכן במנחה למדה ידועה. וכן בערבית למדה ידועה וכן בשבת למדה ידועה. וכן בי"ט למדה ידועה. וכן בעשרת ימי תשובה למדה ידועה.
אלא מה שאמ' על זאת הוא מורה שהויה הוא על כל ספירה

— 80 —
וספירה. כמ"ש דוד לך ה' הגדולה והגבורה וגו'
ואין לך פעולה בתחתונים אלא ע"י מלכות שנאמר בה ומלכותו בכל משלה
אבל בזמן שצריך קב"ה להצדיק לצדיק ולעשו' עמו צדקה שהיא מלכות עם התחתונים נכללים בו כל הספירות ונקראין צדיקי' על שמו ה' נקרא על שמו צדיק. שנאמר צדיק יי' בכל דרכיו. ומרחם על בריותיו בצדק'
אין צדקה אלא תפלה צ' אמנים. ד' קדושות. ק' ברכות ה חמשה חומשי תורה
וזהו צדקה תרומם גוי ועליו נאמר לאברהם ויחשבה לו צדקה: וכשהוא רוצה בה נאמר בה וילבש צדקה כשריין
מצד ה היא צדקה ומצד י היא כובע על ראש צדיק אות ברית עטרה בראש כל צדיק. ומצד ו נאמר בה ארוכה מארץ מדה. מצד ה עליונה ורחבה מני ים.
וכשרוצה הקב"ה להמשיך נבואה כל הספירות כלולים בהם ונקראי' נביאים
ומלכות היא דמיון כלם. שנאמר וביד הנביאים אדמה כמ"ש הנביא ודברתי על הנביאים וגו' שהיא כמו האספקלריאה שכל הפנים נראין בה. כן כל הספירות מראין בה כחם ודמיונם וצורתם לכל נביא כפי השגתו למעלה
וכמו כן למטה היא מתלבשת בכסא הכבוד ובכל המלאכים והאופנים חיות הקדש ובכל הרקיעים והכסאות שבהם והמלאכים התלוים מהם
שיש מלאכים גבוהים עליהם שנאמר כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם.
וכן בכל כוכב ומזל. כמ"ש ומלכותו בכל משלה. וזהו וביד הנביאים אדמה.
ולכל א' נדמה כפי כחו שהיא נשמתו והבן אמן בכל כחו
יהוה הוא בכתר שהיה קודם שנברא העולם הוא ושמו לבד בכתר. כשברא העולם במדת ראשית ירד עליו ולא היה חסר מלמעלה וכן בכל ספירה כמדליק נר מנר ואינו חסר מן הראשונה ולא מחברתה עד אין סוף ואין תכלית.
ומי שמכיר אותו בזאת כמו שמכיר אותו בעליונים ובתחתונים בעבור שהיא כלולה מהעליוני' ואיהי יחוד וקשר כלם והיא מתלבשת בתחתונים
ועל זה אמר הנביא אל יתהלל המתהלל כי אם בזאת.
היא אתקריאת נבואה מסטרא דנביאיא. חכמה מסטרא דחכימייא דכל ספירן אתקריאו חכמים.
וכ"ח *אתוון אינון לכל עובדא דבראשית וכלהון אינון בין לכתיבה בין לכל מלה דיתעביד בידין. דעובדא דכ"ח פרקין אינון בעשר אצבען.
ודא איהו רזא מהכח אל הפועל. וכלא בחכמה. ורזא דמלה כלם בחכמה עשית.
אית חכמ"ה מסטרא דאתוון. ואית חכמה מסטרא *דנקודין. דאתוון אינון בת קול. ובהון רזא דדבורא לדרשא ולכל מלה דתלייא בדרשא.
תגין אינון למחשבה. ואינון ברזא דהאי קרא ולחשוב מחשבות כו'. וכלהון תליין בשכינת' תתאה. ואיהי כללא דכלהו
וברזא דא תשכח טעמי ונקודין ואתוון. והכי בכל את ואת.
ורזא דמלה תלת תגין לעילא כמו זיינין דספר תורה בה רשימין (ס"א רמיזין) כתרין ונקודין ואתוון והכי בכל את ואת.
ש שבת הגדול בינה. שבת הקטן מלכות. ב' תרין דרועין גדולה גבורה. ת'. תפארת. ביה שקיל שבת לכל אורייתא. תלת כתרין דש ג' ספירן עלאין. וכלהו כלילן בתיובתא. דאיהי שכינתא עלאה. ועלה אתמר תפלת כל פה.
והא עמודא דאמצעיתא אתקרי תפלת כל פה אלא (כל) איהו ב"ן י"ק מן בינ"ה. ואיהו עמודא דאמצעיתא. איהו ממוצע בתלת אתוון דאינון יק"ו דאתכלילן בבינה ואיהו ממוצע כגופא בין תרין דרועין. ואיהו

— 81 —
אות בצדיק דאיהו כליל בא"ת. דאיהי שכינתא תתאה כלילא מא' ועד ת'.
ואיהו כליל תלת ברכאן דצלותא קדמאין ותלת בתראין. ואיהו כליל תרין ו"ו דאתמר בהון על שתי קצותיו וחבר. דאינון (נ"א ואינון) י"ב ברכאן דצלותא. דאתקריאו אמצעיות. וכלהו ח"י ברכאן דאתכלילן בה. דאינון תלת ווי"ן. (נ"א דאתמר בהון יו"ד ק"א וא"ו קא) דאיהו דו פרצופין.
ודא איהו שעור קומה דאתמר ביה עשר אמות ארך הקרש. במאי סלקת לעשר באת י'.
קם סבא חד פתח ואמר ודאי ה' אית בה תלת ווי"ן דאינון ח"י ברכאן: כגוונא דא . דאתמר בהון וברכות לראש צדיק.
מאי ראש צדיק דא עמודא דאמצעיתא. דביה שריין ח"י ברכאן דה' עלאה ומניה אתמשיכו לה' זעירא על ידא דצדיק
ובגין דא גוף וברית חשבינן חד.
ו' דאיהו במציעות ה"ה איהו שעור קומה ואיהו אמה. וסליק (נ"א דסליק) באת י' לעשר אמות דאתמר ביה עשר אמות ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד דא ו' י' דאיהו ברזא דז'. דכל תגין ביה אתקריאו.
שתי כתפת חברת דא כתף עלאה וכתף תתאה דאינון ימינא ושמאלא ואינון ה"ה. אל שני קצותיו אינון ו"ו ובהון אתעביד ה"ה בחבורא. ובגין דא אל שני קצותיו וחבר
בכל אתר אמה איהו ו'. ובגין דא איהי בת ששה טפחים וחצי האמה דא י': דתרין יודי"ן אינון שעורא דאמה. ואת י' שעורא דילה ג' טפחים ודא ג'.
ועשר אמות דא איהו שעורא דגופא דבר נש לקבל עשרה דברים דאתמר בכוס של ברכה ולא אשתאר בזמנא דא אלא ארבע (ס"א דאסתלק ו' ואשתאר ד' מן דו פרצופין. ושעורא דכלא ו' באת י' סליק לעשר) כמה דאוקמוה.
וכלהו רמיזי בגופא כגוונא דא. בדרועא ימינא תרין אמין מן פרקא לפרקא. וכן בדרועא שמאלא תרין. הא ארבע. וכן בתרין שוקין ד' הא ח'. ובגופא תרין. הא עשר. דא איהו עשר אמות ארך הקרש. הקש"ר איהו בהפוך אתוון. בין קשר לקשר.
וחמשה בריחי' לקרשי צלע המשכן הא' אינון חמש אצבען דיד ימין. וחמשה בריחי' לקרשי צלע המשכן השנית ה' אצבעאן דיד שמאלא
ואינון ה' אצבעאן כלהו מדה לבריחים: ואינון מי מדד בשעלו מים וגומר. והא אוקמוהו *ואינון אָ אֵ אֹ אִ אֻ חמש נקודין אלין דאנון קמ"ץ צר"י חל"ם חיר"ק שר"ק אינון ברזא דאלקים דהכי סליק *בחשבן. ורזא דאלקי"ם מלא י"ק. ודא איהי (נ"א יהו) בינה ודאי. והכי ברזא ה' אלפין כלילן בה' תתאה.
ואלין אתוון אינון תלת נשמה רוח ונפש.
ה' זעירא גופא. בית קבול דכלהו. פתילה (ס"א פתיל ה') דאתאחדן ביה תלת גוונין דשרגא דאיהו נר יי' נשמת אדם.
זית מזתים דא צדיק דאתמר ביה שמן זית זך. כתית. דכתיש כתישא באינון אתין (ס"א זתין) דאינון אברי גופא. ודא ברית מילה לגבי שכינתא דאתקריאת גד.
ורזא דמלה. והמן כזרע גד הוא. בההוא יו"ד אתעבידת *גיד ואמא אתקריאת גד. בגין דאיהי כלילא מז' ספיראן דסלקין לחושבן ג"ד.
ואמאי אתקריאת מן בגין דכלא לא ידעו מה הוא. דנחית לון קב"ה מן דאיהו כזרע גד חוור. ועינו כעין הבדלח דאיהו חוור מסטרא דימינא. וטעמו כצפיחית בדבש מסטרא דשמאלא. מה הוא כליל מעשר אתוון דאינון

— 82 —
יו"ד ק"א וא"ו ק"א. ודא מנא דאורייתא וסליק לחשבן מ"ה. ולא ידעו מ"ה הוא.
וערב רב שאילו בשרא ויהיב לון. ומה כתיב הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יי' כו'.
והאי בשר הא אוקמוהו מארי מתני' בבשר היורד מן השמים. דא מנא דאכלו ערב רב. ועכ"ד אמרו עלה אין דבר טמא (ס"א רע) יורד מן השמים.
ורזא דהאי בשר מאי ניהו. אלא כד"א *בשגם הוא בשר.
ורזא דא לחכימי לבא אתמס' והאי בש"ר בהפוכא שב"ר. ועליה אתמר שבר רעבון בתיכם. אם זכו בשר קדש דאתמר ביה ומבשרי אחזה אלוה.
ואם לא נטרין בהאי בש"ר אות ברי"ת. אתהפך לון בשב"ר.
(ס"א מצתאי)
ות"ח כל שמא דאיהי מן תרין אתוון כגון כי *ביה יי' צור עולמים. תליא מן חכמה. ומן תלת אתוון תליין מן בינה. ומן ארבע תלין מן שכינתא תתאה. ומן חמש תליין בחמש ספירן. ומן שית תליין מן צדיק. ומן שבע ותשעה ביה.
מן עשר בשכינתא תתאה. דאיהי עשירית האיפה סלת. ובה מעשרין. ובגין דאיהי כלילא מעשר אתמר בה אין שכינה שורה בפחות מעשרה.
(כאן חסר)
זרק"א האי תגא איהי י' וחוטא דילה ו'. והא אוקמוהו כורכין את שמע עם ואהבת את. ולא הוו מפסיקין. בגין. דאת י' איהי אבנא מרגליתא קדיש' יקרא
קירטא איהי שפה כלילא מחמש תקונין דאינון אחה"ע בומ"ף וגו' ודא ה' זעירא.
חמש אבנין דקירטא דא ה' עלאה דאינון שמע ישראל יי' אלקינו יי'
אתעבידו ה אבנין אחד כריכו דכולהו ו' דאיהו כליל שית תיבין דיחודא דאינון שמע ישראל יי' אלקינו יי' אחד.
ובההוא כריכו צריך לסחרא קירטא ולארכא בה. האי אבנא כלילא מחמש (נ"א מעשר) עד דסליק לה עד אין סוף. ורזא דמלה למען יאריך ימים על ממלכתו
כד האי אבנא בעאת למעבד דינא בעמלק או בסטרין אחרנין וכן בחייבין. נטלא מגבורה ואתכלילן בה כל ספיראן ואתקריאו בה כלהו גבורות וכד בעאת למעבד חנא וחסדא בעלמא נטלא מחסד וכלהו ספירן אתכלילן בה ואתקריאו חסדים. וכד בעאת לרחמא על עלמא נטלא מעמודא דאמצעיתא וכלהו ספירן אתכלילן בה ואתקריאו רחמי. והאי י' איהי בכל סטרא.
א"כ במאי אשתמודעת כד נטלא מאבהן אלא בנקודה. כד איהי נקידא מסטרא דקמ"ץ נטלא מחסד. וכד איהי נקידא מסט' דשב"א נטלא (ס"א ינקא) מגבורה. וכד נקידא מחל"ם איהו מסטרא דעמודא דאמצעיתא דתלת נקודין אלין אינון מיא ואשא ורוחא
(כאן חסר והוא בתקז"ח דף כד ע"ג)
ויאמר אי הבל אחיך
ת"ח תרין אתוון אלין דאסתלקו מניה דבהון חב. גרמו ליה מיתה. א' אמון מופלא ומכוסה. י' מחשבה.
א"ל רבי אלעזר אבא והא כמה מחשבין אינון שכינתא תתאה אתקרי מחשבה. חכמה עלאה אתקרי מחשבה. ולעילא לעילא מחשבה. ולעילא מכלהו מחשבה דלית לעילא מנה והיא סתימא דכל סתימין עלאה דכל עלאין.
אי תימא דסליק מחשבתיה דאדם תמן. לא דהא אתמר ביה ואירא כי עירום אנכי ואחבא. דהאי ערום אחזי דאתפשט מלבושיה. ובגין דא אתמר באבא ואחבא. ובברא ויסתר משה.
א"ל ברי. בכלא חאב. במחשבה דאיהי לבושא למחשבה סתימא. ובמחשבה סתימא.
ודא הוה מיתה דיליה דאסתלק מחשבה סתימא דכל סתימין מניה דאיהו ח"י החיים. דבאתר דאיהו תמן לית מיתה תמן. וחאב במחשבה סתימא ואשתאר

— 83 —
ערום מינה מכל מה דלעילא מן אימא עלאה דאיהי תשובה חאב ואסתלקו מניה
ואי לאו דקמת עמיה תשובה וגלת עמיה. הוה אתאביד מכל וכל. ובגין דא אם עונות תשמר יק יי' מי יעמוד מי יעמוד ודאי.
ובגין דא ובפשעיכם שלחה אמכם ההיא דאתמר בה. שלח תשלח את האם את לאסגאה שכינתא תתאה עמה.
אימא עלאה קמת באדם. ואימא תתאה בהבל. דחובא דאדם רב הוה מדהבל. ובגין דא ברי. א"י מן אקיק איהו א"י דחב ביה (הבל. ואסתלקו ואשתארת) (נ"א קין ואסתלק ואשתארו) ה"ה.
ובגין דא. א"י הבל אחיך. ואיהו א"י מן אד' ואשתאר ד"ן מן אד' חובא דאדם גרם דאסתלק י"ו מן יקו"ק. ואשתאר ה"ה
א"ל אבא והא י"ו הוה ליה למהוי ו"י.
א"ל ברי. ודאי. דא רזא דחב במחשבה עלאה. דאסתלק י' מן א ואשתארת ו"י. בגין דאסתלק מתמן עלת העלות דאיהו מחשבה סתימא באת י' מן א. דלית יחודא (ס"א מחשבה) בר מניה.
והכא רזא דלא אתגלייא עד השתא.
ודא איהו. כי ידע שמ"י יקראני ואענהו.
ש"ם י' דלית לעילא מניה כלל אלא ההוא דברא כלא. ולית מאן דברא ליה. דאית בורא דאתברי כגון מיא דאיהו ברא לעשבים. וגדל לון. ואיהו אתברי אבל האי ברא ולא אתברי. איהו דלית אלק לעילא מניה.
א"ל אבא מאי אוי. הוי.
א"ל ברי האי איהו כד אסתלק א מן אקי"ק עם י"ו מן יקו"ק אתעביד או"י.
א"ל אי הכי. האי א דתמן ו"י. לעילא מן א' מן אקי"ק איהי ומכל שמהן.
א"ל ברי. אית א' דאיהי בדיוקנא דא. יו"ד. י' לעילא ו' באמצע ד' לתתא. ודא א' מן אקי"ק. א' מן אד'
אבל האי א. סופה כתחלת'. ותחלת' כסופה. ובה אמר עלת העלות אני ראשון ואני אחרון. ובאת ו' דאמצעיתא ומבלעדי אין אלקים.
א"ל הא ודאי אתגליא לי מה דלא ידענא עד השתא ולא עתיד לאתגליא עד יומין דייתי מלכא משיחא.
א"ל אי הכי אשתמודע דאית אדם קדמון לכל קדומים ואית אדם אחרא.
א"ל ברי הכי הוא ודאי. אדם דברא ליה עלת העלות בדיוקנא דיליה סתים וגניז האי גרם דאסתלק עלת העלות.
אדם תניינא חאב במחשבה. ואדם תליתאה חאב במעשה. דתלת אדם אינון. אדם דבריאה. אדם דיצירה. אדם דעשיה. דלאו כל חובין שוין.
א"ל ברי עכ"ד הוה ה' קיימא קמיה דאדם.
בתר דאתו ערב רב ועבדו ית עגלא גרמו דאסתלק' ה' לגבי ו"י ואתעביד הו"י. ומאן גרם דא הוי גוי חוטא.
ואשתארת ה' בתראה יחידה הה"ד איכה ישבה בדד. דבקדמיתא ותלכנה שתיהן. ה"ה.
לבתר אסתלק' ה' עלאה. אשתאר' ה' תתאה בתראה יחידה. דאתערבו טוב עם רע מה דאפריש קב"ה הה"ד ויבדל אלקים בין האור ובין החשך.
גרמו דגלת שכינתא ואתערבת בין אומין דעלמא. (ס"א בין אומין דעלמא ובנהא עמה) ומנטרא לון (ס"א לנטרא לה) בגלותא.
בההוא זמנא נחית קב"ה בכל אתווי דאסתלקו בגלותא הה"ד אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן כו':

— 84 —
תקונא עשרין וחד ועשרין ליום יא
בראשיתּ ברא אלקים.
אלקים. מ״י אל״ה. עליה אתמר שאו מרו׳ עיניכם וראו מי ברא אל״ה.
בראשיתּ. נחתו תמן תרין סבין. ואמרין אתעסקנא במה דהויתון ואנן לא הוינן (נ״א ולא הוינן) ודא ב׳ תרין ראשית
הא סבא עלאה קא נחית בינייהו. אמר הא אנן חד. ותלת הוינן. וכען אנן חד. אלקי״ם. ודאי מ״י ברא אלה. מ״י ברא באלין תלת. ואיהי רביעאה ושביעאה (ס״א וחמשאה) (וס״א ותשיעאה)
*בראשית אינון שית סבין. ומאן נינהו את השמים ואת הארץ. הא אנן שבעה. ותלת גניזין עלייהו. באלין ז׳ סבין ובת שבת יחידה לקבליהו שבעה ובגין דא הא אנן שבעה שבועות
חד עולימא הוה מזנב אבתרייהו.
ואלין סבין אערעו בבוצינא קדישא וחברוי. אמרו ליה ר׳ ר׳ אנת וחברך אשכחתון חד עולימא דאיהו בארחא מזנב אבתרייכו.
א״ל אערענא במשריין סגיאין דהוו קא אתיין מקרבא דחויא. ואנון משריין דמלאכין דנחתין מזרזן לקבלא צלותין מסטרא דנ׳ אתוון דמיחדין ישראל בכל יומא. דבהון וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים.
דמלאכין דנחתין לאגחא קרבא דקא ממנן על צלותין. כלהו הוה נחתין (ס״א סלקין) בתוקפא דגבורה כד נצחין לחויא וכמה חילין דיליה דקא רדפין אבתרייהו בכמה חובין דישראל.
ואינון מארי צלותין ומסתכלין בשם יהוה דאיהי בינה דנחתא עלייהו בתוקפא דגבורה
כלהו נפלין מקיומיהו ואתקיים בהו סוס ורכבו רמה בים דא ים נ׳ שערי בינה נ׳ אתוון דק״ש.
א״ל ולחבריא הוה לכו לעיינא לאסתכלא בתר ההוא דמזנב בתר צלותין דאינון חלשין. ולית לון רשו לסלקא עם אחרנין ולפרחא עמהון לעילא. ובגין אינון צלותין חלשין אתמר ויזנב בך כל הנחשלים אחריך דנער קטן נוהג בם.
דאלין עשר סלקין ביוד קא ואו קי וכל חד אית ליה צלותיה. ואם חסר חד מנייהו אפי׳ בתראה. דלא סליק צלותא דיליה עמיה בגין דאיהו עניא ולית ליה רשו לסלקא צלותיה עם אחרנין. כלהו צלותין מתעכבן לסלקא עד דההיא צלותא דעניא סליקת.
ובגין דא תפלה לעני כי יעטוף. דכלהו מתעטפין בגינה עד דאיהי סלקא עמהון דלית פרודא בה מנייהו.
וצלותא דעני איהו שכינתא.
מאן עני דא צדיק.
והאי צלותא אתקריאת עקב לגבי צלותין אחרנין. ובגינה אתמ׳ אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אע״ג דסחיר לה להאי נקודה דאיהי קוצא דאת ד׳ בכמה חובין לאולפא קטיגור׳ על בנוי דשכינתא. לא יפסיק לההיא נקדה.
דאם יפסיק. בגיניה אסתלק קוצא מן ד׳ מן אחד ואשתאר אחר דאיהו נחש כרוך בעקבו. דבגין חויא לא יפסיק ולא אסתלק קוצא דאת ד׳ מן אחד.
אבל בגין עקרב אסתלק ואיהו פוסק וברח מניה. הה״ד ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצא.
אדהכי הא עולימא דקא אזדמן לגבייהו מחמר אחר בעירן. אמר לון מהו ויעזב בגדו בידה
אלא עקרב איהי עקר ב׳ דעקרת ביתא דשכינתא.
ודא איהו בגדו דחויא דע״ז. כד חויא אתיא לאתחברא עם גוף אדם ישן דאמרת שכבה עמי חצופה זונה. אתמר באות ברית וינס ויצא החוצה
(כ״י נ״א ובגין דא אפי׳ נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אע״ג דסתיר לה לההיא נקודה דאת ד׳ לא יפסיק דאי יפסיק בגיניה אסתלק קוצא מן ד׳ דאחד ואשתאר אחר דאיהו נחש כרוך בגין דחויא לא יפסיק ולא אסתלק ואיהו פוסק וברחת מניה אבל עקרב יפסיק כמה דעבד יוסף צדיקא הה״ד וינח בגדו אצלה וינס וכו׳
אדהכי הא עולימא קא אזדמן לגבייהו מחמר בתר בעירן א״ל מאי וינח בגדו אצלה כו׳ אלא עקרב עקר ב׳ דעקר ביתא דשכינתא כד בעיא לאתחברא עם צדיקייא צריך לאפסקא מניה ולא יתהני מיניה ואפי׳

— 85 —
ממשכא דיליה לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב הה״ד וינח בגדו אצלה משכא דיצר הרע ודא בגדו דחוייא ע״ז כד איהו קא אתייא לאתחברא עם צדיקייא ואמרה שכבה עמי חצופה זונה איתמר באות ברית וינס ויצא החוצה).
א״ל מאן אנת.
א״ל אנא איהו ברא דנונא חדא דשט בימא רברבא ובלע כל נונין דימא ואפיק להון חיים לבר ולזמנין איהו נפיק ביבשתא לקיימ׳ ביה וידגו לרוב בקר׳ הארץ תווהו.
אמרו ליה בתר דלית רעותך לגלאה מאן אנת וברא דמאן אנת. מאן איהו (נ״א מאי איהו) אתר דדוכתך.
אמר לון אתר דדוכתי איהו מגדלא חדא דפרח באוירא. תווהו.
א״ל לא תימא לן מדי (ס״א מלי). מאי איהו אבוך.
אמר לון אבא דילי איהו חד נונא רברבא דכד צחי אפתח פומיה ובלע מיא דימא. ועד שבעין (ס״א שבעה) שנין לא הדר ימא לתוקפיה. ורזא דמלה יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו. ואיהו בלע כל כך מן ימא ואתון לא אשתאבתון מניה אלא כד חד דאיהו כ״ד ספרי דאוריתא. איך לא אשתמודעתון ביה.
בההוא זמנא אדכר ר׳ אלעזר ואמר ודאי אנת איהו ברא דרב המנונא סבא.
חדו ביה ואמרו. בודאי אי אנת הוית בהאי עלמ׳ הוינן קא נחתין מסוסוון דילן והוינן אנן מחמרין בתר בעירך.
אמר לון. ההוא חויא דאתון מגיחין קרבא ביה. איך אשתזבתון מניה דאיהו בלע וקטיל. ולא עוד אלא דאיהו קטיל לאדם קדמאה ולכל דרין דקא אתיין אבתריה.
וברתא איהי על מגדלא דפרח באוירא. ומכריזין בכל יומא ברקיעא דכל מאן דקטיל להאי חויא דיהבין ליה לאנתו בת מלך פנימאה ממשבצות זהב לבושה.
והאי זהב איהו ז׳ ימי בראשית. ה׳ חמש אור. ב׳ איהי ב׳ מן בראשית עלה אתמר יפה כלבנה. תורה שבע״פ קראן לה במתיבתא.
ובג״ד כרוזא כריז.
כמה גברין כמה מארי תריסין אתכנשו בבי מדרשא לאגח׳ קרבא עם חויא בגינ׳. וכמה תריסין אתעבידו פסקות בגינה דברתא דמלכ׳.
ויפן כה וכה וירא כי אין איש בהון דקטיל לחויא עד דייתי ההוא דאתמר ביה ויפן כה וכה ויך את המצרי. ובג״ד אתמר עד כי יבא שילה. שיל״ה מש״ה. דאיהי מורשה דיליה. ובג״ד בגיניה אתמר ביה עד כי יבא שיל״ה דיליה (נ״א דילה) ודאי.
איהו קטיל לחויא
ול״ו יקה״ת עמי״ם. בגין דאיהו בן יצהר בן קה״ת בן עמר״ם בן עמא רמא דאתמר ביה ובני רחביה רבו למעלה
וקטיל לחויא וחיליה בימא וביבשתא וברקיעא.
וכמה מארי קרבין אגחו עמיה קרבא על ימא. כד״א שם אניות יהלכון בימא דאורייתא. דאינון אניות עיינין דמסתכלין באורייתא. וכמה אניות מנייהו אתברו ונפלו בימא עד דייתי מורשה דילה וקרע ימא דאורייתא וסוס ורוכבו רמה בים דאיהו חויא ובת זוגיה דאיהי סוסיא דיליה.
ואיהו אעבר עלה לישראל דלא טבעין בה הה״ד ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים.
בקדמיתא בימא בההוא חמר. בפורקנא בתרייתא כלא בימא דאורייתא.
מטה דיליה דקרע ביה ימא דא קולמוס בגין דעליה אתגלייא זרוע יי׳ דאתמר ביה וזרוע יי׳ על מי נגלתה.
בההוא זמנא דאתעבר ההוא חויא בישא מן ימא שליט חויא קדישא.
ובההוא זמנא (שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות) אזלין אניות בהבטחה בימא דלא טבעין. דהא רוח סערה אתעבר שלטנותיה מן ימא דאורייתא. ובההוא זמנא שם רמש ואין מספר וגו׳ שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו ויהי חדי עמהון.
הה״ד שיתו לבכם לחילה וגו׳ לחולה כתיב. וכלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו (דאינון עתותי דאוריית׳ כמו שאמרו חז״ל קבעת עתים לתורה). דאיהו עתו דצדיק. תתן להם ילקוטון דא מנא דאתמר ביה ששת ימים תלקטוהו וגו׳. מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו כליל שית סטרין.
לויתן לעילא דא צדיק דאיהו כדג

— 86 —
קטן על כיף ימא.
נחש בריח דא ההוא דאתמר ביה הבריח התיכון בתוך הקרשים. ודא עמודא דאמצעיתא דאתקרי תיכון בגין דאיהו עמודא דאמצעיתא. תרין גדפוי ימינא ושמאלא דמתמן אוריתא אתיהיבת. תרין קשקשוי תרין סמכי קשוט.
שכינתא עלאה איהי ימא. שכינתא תתאה איהי דרך אניה בלב ים. דאיהו ל״ב אלקים דעובדא דבראשית.
שם רמש ואין מספר כד״א ועלמות אין מספר וכו׳. ואינון הלכות פסוקות דאינון בתולות אחריה רעותיה דשכינתא.
חיות קטנות אלין אתוון דאד׳ עם גדולות אינון אתוון דיקו״ק. דאינון מרכבות דקב״ה ושכינתיה.
אתו כלהו חבריא לנשקא ליה פרח ולא חזו ליה ולא מידי.
פתח רבי אלעזר ואמר אבא. והא שבע ימים אינון וים עלאה איהו על כלהו ועלייהו אתמר כי שפע ימים ינקו. למאן אינון יונקים.
א״ל ברי שבעה בשבעה אינון מוצקות. והכי אינון רקיעים שבעה בשבעה. והכי אינון טורין שבעה בשבעה. והכי אינון ארעין שבעה בשבעה. ישובין שבעה בשבעה. וראשין דלהון תרין. ורזא דמלה שנים שנים שבעה שבעה. וכלהו זכר ונקבה. ולעילא חד גניז וטמיר. והכי אינון שבע כרסיין שבעה בשבעה. שבע היכלין שבעה בשבעה. והכי ממנן אינון שבעה ושבעה.
לויתן דימא דא צדיק. רישא דאיהו עמודא דאמצעית׳ מטי עד ימא שביעא דאיהי רישא דכלהו ותרין גדפוי ותרין קשקשין בארבע ימים שעורייהו.
שעור דזנבא דחויא מטי עד ימא שביעאה בתראה דאיהו כלילא שבע ימים. דעליה אתמר שבע ביום הללתיך.
אמר רבי שמעון ברי. הא מארי תריסין קא נחתין מלעילא מלובשין שריין. קשתותיהון קשתי אש. ורומחיהון אשא וסייפיהון להבה.
כלהו מארי עיינין. בודאי הא מארי תריסין בבי מדרשא. ואלין בהון יתערון לאגחא קרבא לעילא.
ולא עוד אלא דהא נונא רברבא קא אתיא. רב המנונא סבא ודאי. בכמה נונין חיילין קדישין דתלמידי חכמים דמתרבין בימא.
כען צריך לפרשא לון רשת למיהוי ברשות דילן. ולמארי תריסין מאני קרבא
כען צריך לאתקנא בקירטא באבנין דקירטא. בקשתא בגירין דקשתא. ברומחא בסייפא. החזק מגן וצנה.
דאית מארי תריסין דאינון מגיחין בסוסוון. ואית אחרנין דאינון רגלין דעלייהו אתמר במפקנותא דגלותא דמצראי כשש מאות אלף רגלי וגו׳.
קם ר׳ שמעון פתח ואמר שמעו הרים את ריב יי׳. מאן ריב. דא שכינתא דאיהי ריב יי׳. דאיהי רבי. רב. בגין בנהא איהי ריב ברבי ורבן ורבא.
ריב ודאי בכלהו תנאים ואמוראים. דאיהי מריבת בהון בשית סדרי משנה בגין בעלה דאיהו עמודא דאמצעיתא כליל שית סדרין. ועלייהו אתמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. תרי שלמי חד בעמודא דאמצעיתא וחד בצדיק. דעלייהו אתמר שלום שלום לרחוק ולקרוב.
דבגלותא אתמר בעמודא דאמצעיתא מרחוק יי׳ נראה לי. צדיק קרוב לה. ובגיניה אתמר טוב שכן קרוב מאח רחוק.
ובגין דא שמעו הרים אלין אבהן. את ריב יי׳ דא שכינתא דאיהי ריב עם אבהן בגין דמרחקין לה מבעלה דאינון אתקריאו אמוראים. והאיתני׳ מוסדי ארץ אלין אינון תנאים. ואלין תנאי״ם איתני״ם בהפוך

— 87 —
אתוון. ואינון נצח והוד (צדיקים) איתני עולם. והא אית״ן בהפוך אתוון תני״א דמסייע ליה בגלותא. ועלה אתמר איתן מושבך ושים בסלע קנך.
והאי סלע (אתמר בה דלא נפיק אלא טפין טפין דמיא דאוריתא באלין פסקות ובגין ויך משה את הסלע במטהו פעמים דא גרים ד) לא נפיק מינה אלא טפין טפין זעיר שם זעיר שם.
וכמת מחלוקות על אלין טפין ומאן גרים דא המורים. דאתמר בהון כל המור׳ הלכה בפני רבו חייב מיתה. ובגין דא שמעו נא המורים. ובגינייהו ויך משה את הסלע במטהו פעמים
דאם לא דמחא בה לא הוו טרחין ישראל ותנאין ואמוראין באורייתא דבע״פ דאיהי סלע. אלא אתמר בו ודברתם אל הסלע ונתן מימיו. בלא טורח. ויהיה מתקיים בהון ולא ילמדו עוד וגו׳ והוה נפיק מיא בלא קשיא ומחלוק׳ ופסק
בגין דשכינתא דאתמר בה הלא כה דברי כאש נאם יי׳ הוה שריא בפומיהון דישראל. דאיהי אוריתא דבע״פ דאיהי סלע ע״ל ס׳ דאינון שתין מסכתות דהכי איהו סל״ע על ס׳.
דשכינתא הוה נח על טנרא. דבכל אתר דבעי קב״ה למעבד נס שכינתא אקדמת לההוא אתר. וכיון דשכינתא הוה תמן לא הוה ליה למחאה בסלע. דקלנא הוות לשכינתא דהות תמן דלא הוה ליה חילא למיהב מיא. ודא איהו על אשר לא קדשתם אותי. יען לא האמנתם בי להקדישני.
ובגין דא אסתלק שכינתא מן הסלע. דאיהי י׳ מן מיטטרו״ן. ואשתאר מטטרו״ן יבשה.
ורזא דמלה יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וגו׳. אחד איהי מלכות. ותראה היבשה דא סלע מטטרו״ן. דבגיניה אתמר ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה.
מאי בשר ההוא דאתמר ביה *בשגם הוא בשר. ועד דנחית לה. לא עלה הסלע ולא יהיב מימוי
ובתר דאסתלק האי מבועא מתמן. שליט׳ מרה באתרהא הה״ד ויבאו מרתה.
ורזא דמלה וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו׳ דא קושיא. בחמר. דא קל וחמר. והא אוקמוהו.
והכי הוו ישראל. עד דאחזי לון עץ. הה״ד ויורהו יי׳ עץ וישלך אל המים וימתקו המים ודא עץ החיים דאתרבי על ההוא מבועא דאיהי שכינתא. י׳ מבועא דאשקי לאילנא דאיהו ו׳.
והאי עץ *מהלך חמש מאות שנה דאינון ה׳ וימתקו המים דא ה׳ בתראה. דאתמר בה קראן לי מרה.
דשכינתא תתאה איהי מעין גנים דלית ליה פסק. טפה דאתמשכא מן מוחא וכמה טפין אתמשכאן מניה דאינון בתולות אחריה רעותיה.
קרקפתא איהי סלע. ומבועא מלגאו דא מוחא. על אלין טפין אתמר אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם וגו׳ את אויבים בשער דאיהו תרעא דצדיק אות ברית קדש דעלה אתמר זה השער ליי׳ צדיקים יבאו בו.
ועוד שמעו הרים את ריב יי׳ אלין תלת יודי״ן. והאיתנים מוסדי ארץ אלין תלת ווי״ן דכלהו אתרמיזו בויסע ויבא ויט.
קום אלעזר ונטיל קירטא דאיהי שכינת׳ (ואקיף לה תגא) וזריק מנה איהי אבן טפה קדישא. דעלה אתמר ואד יעלה מן הארץ. (ובגין דא)

— 88 —
אסתלקת עזקא מן א׳ מן זרק״א לקבלא עלה אבן יקרה דאיהי טפה. ומיד והשקה את כל פני האדמה.
כד סליקת סליקת באימא דאיהי א׳ מן אד׳ אקי״ק.
ועל מאן סליקת. על עמודא דאמצעית׳ דאיהי ו׳ דאיהי כריכא ביה כעזקא באצבעא.
וסליקת בד׳ מן אד׳ דאינון תרין דרועין ותרין שוקין. עד דסליק לאת י׳ דאיהי אבא חכמה י׳ עלאה. בגין דמתמן אתנטילת הה״ד יי׳ בחכמה יסד ארץ.
ונטילת נביעו ושקיו מניה לעילא. בקוצא דיליה לעילא ובאמצעיתא ובקוצא דיליה לתתא.
וכד נחיתת נחיתת כלילא *מתלת טפין. בההוא זמנא אתמר בה הול״ך סגולת״א: ואתקריאת יי״י בתלת *יודי״ן.
י׳ עלאה איהי על רישא *דא דאיהי כתר עליון על כל עלאין ולבתר נחיתת באמצעיתא ונטלא מתמן (בעמודא דאמצעיתא) (נ״א באמצע) ולבתר נחיתת לתתא באתרהא י׳ דאיהי לתתא מן א.
קם עולימא בתר טולא אמר. רבי רבי. הא טפה קא נחתא. טול קשת בידך דאיהו כגוונא דאצבעא ועזקא ביה. טול ליה ודרך (ס״א וזרקה) ליה לגבה דקבילת לה עליה.
דהא כד סליקת מתתא לעילא על רישא דאת ו׳. איהו כרומחא ו׳. אתארכת ביה כשרביטא דככבא
וכד סליקת לעילא שריא עלה י׳ ואתעבידת ז׳. ודאי תגא על רישא דס״ת.
כיון דנחתת. צריך למדרך קשת לגבה דאיהו צדיק. ומניה נחיתת ואזדריקת באתרהא.
וחרבא דאיהי (דהאי) טפה איהי חתיכת לה לתלת טפין. בגין דאזילת סגולתא
דכד נחיתת עלה הוה י׳. ולבתר חתיכת לה לתלת. למהוי תגא ועטרה ברישא דתלת אבהן. דתהא כתר *תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. ודא רזא ד תלת תגין עלה.
דרישא דחרבא איהי י׳. גופא דחרבא ו׳. תרין פפיות דילה ה״ה. נרתקא דילה אד׳.
(וחרבא יקו״ק).
וכד איהי יקוק בר משכינתי׳ איהו דין דחתיך מכל סטרא. כד עאל בנרתקה אתעביד רחמי ולא חתיך דינין. ורזא דחרבא בנרתקה יאקדונק״י הכי ודאי.
ובזמנא דיקו״ק בר משכינתיה אתמר ביה כי יי׳ אלקיך אש אכלה הוא. דנטיל מגבורה לאוקדא עלמא. י׳ אתעביד גחלת. ו׳ שלהובא דגחלת. ה״ה. חד חמש גוונין. תניינא חמש נהורין דנהרין בהון.
ובזמנא דה׳ עלאה אסתלקת מה׳ תתאה איהי אמרה אל תראוני שאני שחרחרת. ובזמנא דאיהי נהרא בגוונהא אתמר בה וראיתיה לזכר ברית עולם.
קמו תנאים ואמוראים דלעילא. ואמרו רבי רבי כמה תקיפא קירטא דילך די סליקת לה עד אין סוף ונחיתת לה עד אין תכלית
פתח כמלקדמין ואמר שמעו הרים את ריב יי׳.
אמר לון. אבהן אבהן טורין רברבין שמעו. דהאי אבן דאתגזרת מאלין טורין דלכון. דאיהי כתרא ברישא דכלהו. והאיתנים דאיהי כתרא על כלהו איהי סליקת ריב עלייכו בגין בעלה.
דאיהי מבועא סתימא כסלע. עד דייתי בעלה לא יהבא מימוי. דהא לישנין אינון כפטישין דמחאן בההוא סלע ולית חד מנייהו דאפיק מינה נביעו בר מבעלה דידע לאמשכא לה:
פתּח רבי שמעון ואמר זכאה איהו מאן דמצלי וידע לסלקא רעותיה לעילא. דהא פימוי אפיק שמהן ואצבעוי כתבין רזין.
וכד סלקין שמהן

— 89 —
מפימוי. כמה עופין פתחין גדפייהו לעילא לקבלא לון. וכמה חיוון דמרכבתא כלהו מזדמנין לגבייהו לנטלא לון.
כ״ש אם שכינתא שריא בצלותיה ואסתלק׳ לקב״ה. ורזא דמלה אם תשכבון בין שפתים. אל תקרי אם אלא אֵם.
זכאה איהו מאן דסליק לה בצלותיה דמצלי בשפווי. לעילא לגבי בעלה
בצלות׳ דשחרית סלקא בשמא דאתקרי א״ל האל הגדול ודאי
בצלותא דמנחה סליקת בשמא דאתקרי אלקי״ם.
בצלותא דערבית סליקת בשמא דאתקרי יקו״ק.
ורזא דמלה אל אלקים יי׳ דבר ויקרא ארץ
ואמרו מארי מתניתין דצריך בר נש בצלותיה לשהות שעה אחת קדם דמצלי. ושעה אחת לבתר דמצלי.
ורזא דמלה דישהא בצלותיה שעתא חדא. בגין דאתמר והאיש משתאה לה מחריש ההוא דאתמר ביה יי׳ איש מלחמה
ולבתר דשהא ליה בר נש וצלי אם שגורה תפלתו בפיו ודאי אתקבל צלותיה.
ורזא דמלה בר נש צריך למשהא ואתתא לאקדמא כד״א אשה כי תזריע וילדה זכר.
(ורזא דמלה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ועוד שבשפלנו זכר לנו ורזא דמלה שבשפלותו של אדם זכור יזכרנו לטובה).
ועוד אם שגורה תפלתו בפיו איהו רזא ויהי הוא טרם כלה לדבר *והנה רבקה יוצאת. ורזא דמלה והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברי׳ ואני אשמע.
זכאה איהו מאן דלא מעכב מטרוניתא לסלקא למלכא. דכל מאן דאיהו צלותיה שגורה בפימוי בלא עכובא ההוא ממהר מטרוניתא למלכא.
ווי לון לבני נשא דאינון אטימין לבא ועיינין. דלא משתדלין למנדע ביקרא דמאריהון. לרצויי ליה בשכינתיה. בכמה תחנונים ופיוסים. לנחתא ליה לגבי שכינתא.
כ״ש לאתערא ביה רחימו לגבה. כמה דתקינו הבוחר בעמו ישראל באהבה.
וכד קיימין קדמיה צריך למיקם קדמיה בדחילו.
זכאין אינון ישראל דידעין לפייסא למאריהון כדקא יאות. ולחברא בפימייהו בצלותהון תרין שמהן אלין דאינון יאקדונק״י.
דבההוא זמנא א״ז תקרא ויי׳ יענה. ויי׳ הוא ובית דינו. ודא שכינת׳ (נ״א ודא חכמתא עלאה ושכינ׳) (נ״א חכמה) עלאה ותתאה.
ודא איהו רזא אם תשכבון בין שפתים. דאיהי קרבנא דקב״ה דודאי שכינתא איהי קרבנא דיליה. ובגין דא תקינו צלותא בקרבנא.
היא העולה. העולה ודאי.
זכאה איהו מאן דסליק לה לגביה כדקא יאות. דאיהו שאיל בגינה מי זאת עולה. עולה ודאי. מן המדבר מן המדבר ודאי. דפימוי חשיב קב״ה כטורא דסיני. ובג״ד מי זאת עולה מן המדבר וגו׳ מקטרת מר דא צלותא דשחרית דתקון אברהם דהוא מר.
ועוד מקוטרת מר. צרור המר דודי לי ודא נצח דסליק לה בימינא. הה״ד נעימות בימינך נצח ולבונה דא הוד דסליק לה בגבורה. מכל אבקת רוכל. דא צדיק דסליק לה בעמודא דאמצעיתא.
ואם לא סלקא שכינתא בצלותיה קרבנא לקב״ה הא כלבא קא נחית למיכל קרבנא דיליה. ווי ליה טב ליה דלא אתברי בעלמא. ועליה אתמר גם בלא דעת נפש לא טוב.
וכד סלקא שכינתא בצלותיה כמה חיוון ומרכבתא וגלגלי דכורסייא כלהו יתערון לגבה בנגונא בחדוה. וכלהו גדפייהו פתיחן לקבלא לה. והא אוקמוהו ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה
וכד סלקא סלקא כיונה. וכד נחתת נחתת כנשרא דאיהי מטרוניתא דלא דחילת מכל עופין דעלמא.
ונחתא בכמה מזונין לבנהא. הה״ד כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף

— 90 —
מאן גוזליו אלין אינון ישראל דאינון כגוזלייא מצפצפין לה בכמה צפצופין דצלותא ונחתת לגבייהו. לכל חד נחתא ליה מזונא כדקא יאות ליה. למאן נחתא מזונא דאוריתא דאיהו מזונא דנשמתא. למאן נחתא מזונא דגופא. לכל חד כפום רעותי׳
ד״א אֵם תשכבון דא אימא עלאה דאיהי צלותא דשבת. דצריכין שפוון לקבלא לה בע״ש דאיהי נשמת כל חי איהי נחתא על ראש צדיק דאיהו יום השביעי:
לשון למודים קרינן ליה. ואיהי שריא עליה בין תרין שפוון דאינון נצח והוד.
ושבת איהי פה (נ״א פתח) דאתפתח׳ בע״ש לקבלא לה בהאי צלותא דשבת.
דהא צלותא דשבת אתקריאת קבלה. ומינה מקבלין כל ספיראן דין מן דין. ובה צלותא דבר נש מקובלת קדם יי׳.
ואיהי צלותא דעשר׳ ימי תשובה. ואיהי ה׳ עלאה דתקינו בה חמש צלותין ביומא דכפורי.
אבל שבת איהי שכינתא תתאה כלילא מתלת אבהן דאינון תלת ענפין דש׳ דשב״ת
ב״ת יחידה. איהי נקודה בחלל דילה. ואיהי חג דכל (נ״א דכליל כל) יומין טבין. עלה אתמר היושב על חוג הארץ.
אבל נשמתא יתירא בשבת וביומין טבין ובכל מוספין איהי אימא עלאה תוספת רוח הקדש.
צלותא דשית יומין דחול תלת זמנין בכל יומא איהי שכינתא תתאה. כללא דתמני סרי צלותין תלת זמנין ביומא סלקין בו׳ יומין ח״י ועל שמיה אתקרי תפלת כל פ״ה.
ביומין דחול אייתי לה מזונא ע״י שליח אבל בשבת ויומין טבין אייתי לה מזונא ע״י דקב״ה. ווי לאתתא דאתפרנסת ע״י שליחא
והא אוקמוהו ביונה דאמר והנה עלה זית טרף בפיה: ואמאי עלה זית אלא אמרת יונה רבון עלמין תהא מזונא דילי מסורה בידך ותהא מרירא כזית ולא תהא מתוק׳ ומסורה ביד שליח. ושליח בהאי אתר דא מטטרו״ן.
ועוד שכינתא אתקריאת צלותא דפסחא מסטרא דימינא. צלותא דר״ה מסטרא דשמאלא. צלותא דשבועות מסטרא דאמצעיתא. יקו״ק איהי בכל אתר לקבלא לה. (ולתקוני מאני קרבא).
ד״א שׁמעוּ הרים את ריב יי׳. מאן ריב יי׳ ומאן הרים ריב ה׳ דא שכינתא. הרים אלין אבהן. ריב איהי קטטה ומחלקת לקב״ה על בנהא דאינון בגלותא.
ובזמנא דלאו אינון בגלותא איהי ריב לגביה על אינון מסכנין דאזלין מתתרכין מאתריהו בגין דירחם עליהו
וקרא אוכח הה״ד או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. תרי שלמי חד עם שכינתא דאיהי ריב לגביה על מסכנא.
ומאן איהו מסכנא דעבדת ריב בגיניה דא מסכנא דאיהו מסטרא דצדיק וכ״ש כד צדיק דאיהו חרב ויבש בח״י ברכאן דצלותא וצווחין לגבי קב״ה. ואתמר לגבייהו אז יקראנני ולא אענה.
וכמה דשכינתא תתאה איהי ריב על צדיק דאיהו ח״י עלמין חרב ויבש (חרב מבי מקדשא. ויבש מנסכים ועולות) הכי איהו ריב שכינתא עלאה בגיניה עם קב״ה.
ועלייהו אתמר דברי ריבות בשערך ובזמנא דתרוייהו אינון ריבות בגיניה עם קב״ה. קב״ה צווח לגבי ישראל לתתא או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. תרי שלומים לקבל תרי ריבות.
וקשיא איהי לה מכלא אפרשותא דקב״ה מינה. ודא איהו מחלוקת לש״ש.
וכד *נפילת נפילת לרגלוי הה״ד ותגל מרגלותיו ותשכב. ואתנפלת קדמיה בנפילת אפים בגין צדיק דאיהו ח״י עלמין עני בגלותא
וצדיק כד איהו לבר מאתריה אתמר ביה נשקו בר פן יאנף. ושכינתא כד איהי לבר מאתרהא אתקריאת ברייתא
איהו בר ואיהי ברייתא

— 91 —
דשבת דאתוסף לעני דאיהו צדיק יום השבת ודאי. דלית ליה מדיליה אלא נשמת׳ יתירה *דאתוסף לגביה בגין שכינתא אתקרי איהו מוסף שבת.
ובההוא זמנא אתקריאת איהי תוספתא מסטרא דיום שבת כמה תוספות נחתין עמה לתלמידי חכמי׳ דאתקריאו נשמות יתירות הה״ד נשמת כל חי תברך את שמך יי׳ אלקינו כו׳
ואלין (אינון) דמתוספאן לעמא קדישא בערב שבת ירתין לון ת״ח ביומין דחול. ובהון אתעביד חול קדש. ואלין אינון תוספות דקא נחתין מתוספת׳ דודאי שכינתא איהי תקונא דגופא דקב״ה.
איהי בריתא כד אתמ׳ בה ותגל מרגלותיו
ואיהי תוספתא מסטרא דח״י עלמין דאיהו מוסף שבת.
ואיהי משנה מסטר׳ דגופא משנה תורה ודאי.
ואיהי התקפא מסטרא דדרועא ימינא דמלכא הה״ד ימינך יי׳ נאדרי בכח. בכח תרגום בתוקפא.
הצרכה איהי מסטרא דשמאלא. ובדרועא שמאלא אחיד בה ובדרועא ימינא אתקן בה ויימא קומי שבי ירושלם.
ועוד מסטר׳ דימינא איהי תוקפא לבר נש ומסטרא דשמאלא יהיב לון צרכיהון בארע מדברא.
שאלה איהי בפימא דמלכא הה״ד שאל אביך. ותיובתא לגביה הה״ד ויגדך.
ובה בר נש שואל כענין ומשיב כהלכה.
שמעתתא איהי בלבא דתמן מחשבה.
תיקו איהי כד אסתלק מלכא מינה הה״ד נאלמתי דומיה החשתי מטוב. ובה צלותא בחשאי. וכד איהי תיקו אתמר בה אז יקראונני ולא אענה.
כד שריא בה יקו״ק אתקריאת הגדה. בההוא זמנא אז תקרא ויי׳ יענה.
שטה אתקריאת כד לא יהא קושיא ומחלקת הה״ד כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור.
פסק אתקריאת מכמה גוונין. אית בני נשא דמשתדלין באוריתא דבע״פ לשמה ואינון בעלי אומנות לגבה. אית דפסקין בה אבנין כטורין וסלעין תקיפין ולבתר דפסקין לון מתקנין לון בכמה פרוקין. ועלייהו אתמר אבנים שלמות תבנה. ועבדין בהון כמה בנינין למלכא ולמטרוניתא לדיירא בינייהו.
ואית פסקות דאינון לבושין דמטרוניתא וחתכין לון לכמה סטרין ולבתר מתקנין לון בכמה פרוקין לאתחזאה בהון מטרוניתא קדם מלכא. בההוא זמנא וראיתיה לזכור ברית עולם. ואלין אינון לבושין דכהנא דאינון ארבע בגדי לבן וארבע בגדי זהב
ואית פסקות מאלין מארי תריסין דקא אתיין לבי מדרשא דפסקין וחתכין בהון בלישנהון דאינון כרומחין וסייפין. ואלין אינון פרשיין ותקיפין כמגיחין קרבא בימא וביבשתא דאינון אורייתא דבכתב ואוריתא דבע״פ
זכאין אינון אם מלכא בינייהו דאיהו עמודא דאמצעית׳ כליל תרין תורות דאנון תורה שבכתב ותורה שבע״פ דאתייהיבו מימינא ומשמאלא דביה נצחין קרבא.
ווי לון לאלין דיעלון לאגחא קרבא בתרין תורות בלא מלכא דעלייהו אתמר אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם.
כל בעלי אומניות משתכחין בתורה שבע״פ ואיהי מלגאו הה״ד כל כבודה בת מלך פנימה.
איהי הלכה *דמלכא כד איהי אזלת גביה בתרין שוקין דאינון תרי סמכי קשוט. וכד סליקת בגופא בתרין דרועוי דמלכא אתקריאת קבלה.
וכד נשיקת ליה בפימיה אתקריאת אוריתא דבע״פ בההוא זמנא דסלקא לפימא דמלכא מיד יתקיים ברעיא מהימנא פה אל פה אדבר בו.
כד קמת על רגלהא בגלותא בתראה אתקריאת הלכה למשה מסיני וכד שרייא בדרועוי

— 92 —
דמלכא אתקריאת קבלה למשה מסיני.
וכד שרייא בפימא דמלכא מיד פה אל פה אדבר בו.
וכד איהי מרחקא הלכה ממשה שכינתא איהי ריב ליי׳ לתתא. וכד איהי בדרועוי. קבלה.
איהי ריב לעילא. ובג״ד שמעו הרים את ריב יי׳ אלין תלת אבהן. מאי ריב דלהון דא שכינתא.
ובהפוך אתוון רי״ב איהו רב״י. דאיהו רבי מארץ ישראל ועמיה איהי שכינתא ריב.
והאיתנים אלין תרי תנאי. איתני״ם בהפוך אתוון תנאי״ם מוסדי ארץ אלין צדיק וצדק.
ד״א שמעו הרים אלין ג׳ נקודין דאינון סגול והאיתנים אלין תרין נקודין דאינון צרי.
ועוד שמעו הרים מאן הרים אלין תלת נקודין תניינין דאינון שור״ק. ואיתנים אינון תרין נקודין תניינין דאינון שב״א.
מאי ריב יי׳ דא חיר״ק. ריב יי׳ לעילא חול״ם. ריב יי׳ לתתא חיר״ק. תרי ריבות אינון על שור״ק דאיהו (חד) צדיק קשורא דתרוייהו.
(עמודא דאמצעיתא). כד איהו מתרחק מנייהו איהו ריב. וכד מתקשר בין תרוייהו איהו רבי. ואיהו שלום. ואיהו קשר. הה״ד *ונפשו קשורה בנפשו.
ועוד. תרי ריבות אינון. חד צדיק וחד עמודא דאמצעיתא. חד איהו ריב בין אבא ואמא דאינון קמ״ץ ופת״ח דא עמודא דאמצעיתא איהו ריב בינייהו (נ״א דאינון ריב בין אוא״י דאינון קמץ ופתח ואמאי אינון ריב בינייהו) בגין שכינתא דלית לה מזונא בגלותא
בגין דתרעא איהו פתח דאתמר ביה פותח את *ידיך דאיהו י׳ חכמה קמ״ץ *סתום עליה אתמר פותח את ידיך ומשביע לכל ח״י
ודא ח״י עלמין דאיהו כליל ח״י ברכאן איהו חרב ויבש בצלותא דאיהו שכינת׳ ובג״ד איהו צלותא יבשה בגינהו איהו ריב בין אבא ואימ׳
וכד אתפתח קמ״ץ בפת״ח דאיהו תרעא דיליה עמודא דאמצעית׳ נחית מלא
ומהלך ה׳ מאה שנין עד דמטו לח״י עלמין (דאיהו כליל ח״י ברכאן) ואתמלא מנייהו ומניה אתשקייא לשכינת׳ דאיהי צלותא ומאי דהוה יבשה קרא לה ארץ
הה״ד ויקרא אלקים ליבשה ארץ למיעבד פרין ואיבין דאינון ארעא קדישא דישראל לתתא הה״ד ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא
ועמודא דאמצעי׳ כד סליק לאבא ואימא לנחתא מזונא מתמן קליה סלקא על כל אינון נחלין ומבועין. וכד נחתא קליה נחתא על כל אינון נחלין ומבועין דאורייתא הה״ד נשאו נהרות יי׳ נשאו נהרות קולם.
נשאו נהרות אלין אינון ב׳ נקודין דאינון צר״י מאן איהו דסליק על גבייהו בתרין דרועין דא חול״ם וביה אתעבידו סגולת״א. ומאן איהו דנחית תחותייהו בב׳ שוקין דא חיר״ק וביה אתעבידו סגו״ל.
בההוא זמנא נשאו נהרות קולם דאיהו קול יעקב. קול השופר. ולאן סלקין ליה. לגבי אבא ואימא. וכד נחית נחית בתרין נקודין דאינון שב״א תרי ירכי קשוט הה״ד ישאו נהרות דכים *כגון על כתף ישאו.
(ואבא נחית) בצדיק דאיהו שור״ק בנקודת (חיר״ק) חדא כי שם חלקת מחוקק ספון קשורא דתרין ירכין דקשוט. דאיהו דכים דך ים דך דכליל כ״ד אתוון דיחודא תניינא עליה אתמר אל ישוב דך נכלם.
דך איהו בכ״ד ספרים דאורייתא. ושכינתא וכד״ה על שכמה. וכד צדיק איהו מלא מעמודא דאמצעיתא דאתמר ביה ותמלא כדה ותעל סליקת האי נקודה דאיהו חד שור״ק. על תרין דאינון שב״א ואתעבידו שור״ק.
בתר דאיהו מליא מסטרא דיליה ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אתמר בשכינתא ותמלא כדה ותעל
ותורד כדה מעל שכמה כל הכורע כורע בברוך. ותמלא כדה ותעל כל הזוקף זוקף בשם.
סליקת ודאי מגלות׳ לגבי בעלה.
בהאי שעתא

— 93 —
איהי אמרת לגבי צדיק ותאמר שתה אד׳ וגם גמליך אשקה דאינון גמולי מחלב
ועוד חול״ם אתקרי עמודא דאמצעיתא לגבי מוחא. וחיר״ק לגבי לבא. שור״ק אתקרי בקשורא דתרוייהו.
ועוד חול״ם אתקרי בכל סטרא דימינא. הה״ד על כל קרבנך תקריב מלח. וחיר״ק אתקרי בכל סטרא דשמאלא. ואיהו שור״ק קשורא דתרוייהו.
ועוד חל״ם אתקרי באימא עלאה יום הכפורים דאיהו עשור וביה יהא מוח״ל וסולח חובין דעמיה. וחיר״ק אתמר באימא תתאה. וביה חור״ק עליו שניו על סמא״ל דאשתעביד בבנוי דשכינת׳ בגלותא.
ד״א נשאו נהרות קולם דא תרין זמנין דמיחדין ישראל לקב״ה וסלקין ליה ביה קלא ערב ובקר וצהרים דאינון ימינא ושמאלא בתרוייהו סליקין קלא דאיהו עמודא דאמצעית׳
לגבי מאן סלקאן ליה לגבי אימא עלאה דאיהו כ״ה בימינא וכ״ה בשמאלא ערב ובקר. ואינון חמשין תרעין דבינה
קראן ליה בהון דנחית לגבי צדיק וצדק דאיהו ד״ך בשוקא ימינא. ואיהי כדה על שכמה בשוקא שמאלא דאינון תרי סמכי קשוט.
ובגין דא ישאו נהרות דכים. דך ים. ואיהו דך בכ״ד אתוון דבשכמל״ו דערבית ואיהו דך בכ״ד אתוון דשחרית.
ורזא דמלה ושמתי כדכ״ד שמשותיך ואיהי כדה בתרוייהו. ואל ישוב ד״ך נכלם. וצריך דלא אשתמע קלא בההוא דך אלא ישאו נהרות. נשאו לא כתיב אלא ישאו. *בגין על כתף ישאו.
בההיא זמנא ותמלא כדה ותעל. ותאמר שתה אדני וגם לגמליך אשקה
אלין אינון רמ״ח תיבין דארבע פרשיין דיחודא דק״ש דבכלהו אינון רמ״ח אברים דכלילן בברית דאיהו צדיק. כלהו אתשקיין ע״י שכינתא. דאיהו כ״ד י ם.
כ״ד ספרין דאורייתא ודאי אינון כ״ד דאתמלי מן ימא עלאה דאורית׳ דאיהי כלילא דחמשין אתוון דיחודא דאינון כ״ה וכ״ה דמיחדין בהון לקב״ה ב׳ זמנין.
וכד סליק י״ם חמשין. דא איהו ישאו נהרות דכים בהפוך אתוון דך ואיהו כ״ד.
ודך איהו צדיק בהאי כד. בגין דאיהו תבירא בגלותא. שכינתא דאיהי כד עליה אתמר לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה.
צדיק איהו דך במיא דאורייתא ואיהו כתית במשחא דאורייתא הה״ד שמן כתית. אימתי. בזמנא דאסתלק ו׳ מן ה׳ ואשתארת ד׳ דלת ודאי ובג״ד שמן כתית רביעית ההין רביעית ה״א ודאי דאתחזרת דל״ת. וההוא כתית איהו ו׳ זעירא שלימו דה׳.
ועליה אתמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. אות ה׳ ודאי. ובג״ד אתקריאת ה׳ על שמיה יום הששי. ה״א דששי.
מקולות מים רבים אלין ז׳ (קלין) שמהן דמתפלגין לז׳ נהרות וכלהון מתפלגין בההוא נהר דנפיק מעדן.
ואינון בהבו ליי׳. שבע אינון דאזלין על שבע שמהן דאינון אבגית״ץ כו׳ ואינון ז׳ ספירן.
קול יי׳ על המים דא חסד ואיהו אבגית״ץ דמתמן מיא דאוריתא. קול יי בכח דא קר״ע שט״ן ודא גבורה. קול יי׳ בהדר דא נגדיכ״ש ודא תפארת. כסאו כשמ״ש נגד״י.
וביה אתמר למשה נג״ד כל עמך אעשה נפלאות.
קול יי׳ שובר ארזים דא בט״ר צת״ג ודא נצח. קול יי׳ חוצב להבו׳ אש דא חקב טנ״ע ודא הוד. קול יי׳ יחיל מדבר דא יגל פז״ק. דאיהו יסוד הר סיני. קול יי׳ יחולל אילות דא שקו צי״ת ודא מלכות. דעלה אתמר למנצח על אילת השחר
ודא איהו מקולות מים רבים. אדירים משברי ים אלין טעמי דאוריתא דאתמר בהו כל משבריך וגליך עלי עברו. ואלין אינון זרק״א מק״ף שופ״ר הולך סגולת״א:

— 94 —
זרקא. קו דיוקנא דאת ו׳. רישא דיליה י׳. תלת גלגלים סלקין (נ״א אית) ביה בימא דאורייתא ואינון סגו״ל (נ״א סגולתא). וכל גלגל סליק לי׳ גלגלים לעילא. והאופנים ינשאו לעמתם. ולזמנא דינשאו האופנים לעומתם מיד נשאו נהרות יי׳.
תרין נקודין דאינון סגולת״א סלקין לההיא נקודה חדא על גדפוי ואתעבידו יה. ודא איהו נשאו נהורות יי׳ אינון ב׳ נקודין דא י׳ לעילא וי׳ לתתא סלקין ו׳ על (גדפוי) גדפין
ולאן סלקין אלא חושבנא דלהון לחושבן שמא דיקו״ק. וכד סלקין לה על גדפייהו לקבלא עלייהו עלת העילות דנחית על גבייהו.
ועוד זרק״א איהו יפה נוף משוש כל הארץ איהו ז׳ יום השביעי ודא צדיק ואיהו ענפא מגופא דאילנא דאיהו עמודא דאמצעי׳ הר ציון ירכתי צפון דא נקודא חדא. י׳ (נ״א א) זעירא אות הברית.
ועלה אתמ׳ נשאו נהרות יי׳. ומאי ניהו ירכתי צפון. דסלקין לה לגביה דיקו״ק דאיהו בעלה. וכד סלקין לה לגביה אתקריאת ההיא נקודה קרית מלך רב.
בההיא זמנא דסלקת ההיא נקודה בתרין ירכי. מקבלין לה תרין דרועין דאינון ב׳ נהרות עלאין. וסלקין לה בעמודא דאמצעיתא.
ודא איהו נשאו נהרות קולם. תרין ירכין אזלין לה לגבי בעלה ותרין דרועין אינון מקבלין לה לגבי בעלה. ובג״ד תרין נהרות אתמר בהון נשאו נהרות יי׳. ותרין תניינין ישאו נהרות.
ועוד אתמר בה סליקו ונחתו כגוונא דא. כד סלקין לה לגבי עמודא דאמצעיתא אתמר ביה נשאו נהרות קולם. אבל כד נחתין לה לגבי צדיק אתמר ביה ישאו נהרות דכים.
ומה דהוה סגולה לעיל׳ כגוונא דא. כד נחתא לגבי צדיק אתעבידת סגו״ל כגוונא דא.
ובג״ד מה דהות לעילא אתנטלת (נ״א אתחזרת) לתתא ובג״ד אתקריאת בצדיק דכים.
ובה מים התחתונים בכאן. בגין דאינון תרעין דדמעה. ועלייהו אתמר שערי דמעה לא ננעלו. ובגין דאיהי דמעה דלהון דכים ודאי.
וצדיק בה ד״ך י״ם. והא אוקמוהו אל ישוב דך נכלם
וביה אל דמעתי אל תחרש. ועלה אתמר צעקת בני ישראל באה אלי.
תנועה דסליק לה לגבי בעלה דא רביע.
ובההוא זמנא אתקרי זק״ף גדו״ל ואיהי אתקריאת קרית מלך רב.
ובאן איהו זקפא לגביה. בתרין נהרות דאתמר בהון ימינך יי׳ נאדרי בכח ימינך יי׳ תרעץ אויב.
ועלייהו אתמר נעימות בימינך נצח. מאי בימינך דא גדולה
בההוא זמנא אתקרי זק״ף גדו״ל. וכד נחתת בצדיק אתקריא׳ זק״ף קט״ן ומאי איהי תנועה דקא נחית לה דא תבי״ר.
רבי״ע לימינא ארך אפים על בינונים וביה איהו מארי״ך. תבי״ר לשמאלא תבירו דחייביא.
חד סליק בתקיעה ומאריך בה. וחד נחית לה בשברים. שלשל״ת דא תרועה קשורא דתרוייהו
דיוקנא דשור״ק דלתתא בשלשל״ת סלקא. בשר״ק נחתא. האי איהו סלם (נ״א חל״ם) (דסלקא לעילא והאי איהו סלם (נ״א חירק) דנחתא לתתא. והיינו דרג״א תר״י טעמ״י.
וענויא דשכינתא. אע״ג דאיהי בתלת סטרין. בתקיעה דאיהי דינא רפיא רפ״ה. ובשברים דאיהו דינא קשיא דג״ש גבורה. לית לה ענויא כענויא דבעלה. דאיהו תרועה שלשל״ת.
ורזא דמלה אין קול ענות גבורה דא שברים. ואין קול ענות חלושה דא תקיעה. אלא קול ענות אנכי שומע דא תרועה דסלקא בענוייא דא בתר דא כתרועה.
ובגין דא אשרי העם יודעי תרועה. אע״ג דשכינתא איהי בענוייא מימינא ומשמאלא. לית ענוייא כענויא דבעלה
תרוע״ה דאיהי תור״ה עי״ן אנפין. ואיהי תרועה דיליה. ובג״ד

— 95 —
אשרי העם יודעי תרועה.
ד״א קול ענות אנכי שומע. דא איהו ענויא דאנכי שומע דאיהי צווחת בכל יומא למעלה היא ובנהא וקראן ליה תרין זמנין ערב ובקר שמע ישראל.
וכל בר נש דאית ליה ענוי משכינתא דאיהי עניא בגלותא רחיקא מן בעלה. וקרא ליה בכל יומא שמע ישראל דיהא נחית לגבה. ודאי עליה אתמר קול ענות אנכי שמע. קול דענויא דהאי עניא אנכי שמע.
קם אחד בקירטא ודא שכי׳ תתאה. וחד בקשתא דא ברית צדיק עליה אתמר שופ״ר הול״ך פז״ר גדו״ל. גירין דילה אינון צדיקים דישראל דקבילו ברית. דבזכותיה נפקין מגלותא.
ורזא דמלה הא לכם זרע דאינון טיפין.
ד״א *זרקא
קמו תנאין ואמוראין דלעילא ובריכו ליה ואמרו מטרה (נ״א עטרה) תהא אגינת עלך מחצים בגלותא עלך אתמר לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם. וקשתא וחצא דסטרא דקדושה יגן עלך ותחת כנפיו תחסה צנה וסחרה אמתו.
צנה דא שכינתא תתאה. וסחרה דא שכינתא עלאה אמתו דא עמודא דאמצעיתא.
קם איהו ואמר. תנאין תנאין. משנה תהא בעזרייכו ולא תשתניאו מרחמי לדינא.
הלכה אזלת לימינא דלכון לאתגברא בה על שנאכון. קבלה תתקבל צלותכון. ברייתא אפיקת לכון ולבנייכו מגליתא. ומשעבודא ודינא דההוא דממנא על גלותא על בנייכו.
מיד דבריך לון סליק לאתריה.
קם ר׳ שמעון בקדמיתא פתח ואמר תנא תנא אסתמר לך דהא קירטא לגבך ודא שכי׳ ובה אזדריקו תלת אבנין דאינון תלת *טפין דמוחא עלאין דאינון יי״י ואתכלילו בחכמה בתבונה ובדעת.
א״ל רבי שים בסלע קנך. דהא קשתא לגבך דאיהו אות הברית. אסתמר מגירין דיליה דאינון תלת וו״ו דסלקין ח״י בחושבן. ודא ח״י עלמין.
קם תנא תניינא ואמר ליה הא תניא דמסייע לך ברומחא דאיהו כלילא מארבע פרשיין. ודא ו׳ דאיהו עמודא דאמצעיתא כליל שית תיבין דיחודא. ורמ״ח תיבין דאית ביה ושים בסלע קנך.
דהא קרני פרה ֟ לגבך דאנון תרין נביאי קשוט.
עליהו אתמ׳ אצמיח קרן לדוד. ומצמיח קרן ישועה.
מסטרא דשכינת׳ אתקרי קרני פרה. מסטרא דשור וקרני ראם קרניו. ואינון משיח ראשון ושני. י׳ ו׳. בית ראשון ושני ה״ה.
ושכינתא נטלא פורפירא מאשא סומקא ואצטבעת בה ואתקריאת סומקא
פרה אדמה תמימה אדומה ודאי מסטרא דגבורה תמימה מסטר׳ דההוא דאתמר ביה התהלך לפני והיה תמים.
אשר אין בה מום מסטרא דיעקב דלית ביה פסולת דאתמר ביה ויעקב איש תם יעקב דלעיל׳. ובדיוקניה יעקב דלתתא. אשר לא עלה עליה עול משעבוד׳ דגלות׳ בגין דאיהי שכינתא עלאה אתקריאת.
ולא עוד אלא דאיהי אתקריאת שבת דאיהי אסור במלאכה בגין דאתקריאת חרות.
ושלמה בגינה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. בגין פרה אדומה דאיהי מטהרת את הטמא ומטמאה את הטהור דאתעסק בה.
ורזא דמלה מי יתן טהור מטמא לא אחד. מטהרת את הטמא מסטר׳ דימינא. דכהנא מסטרא דימינא אתקרי איש טהור. בגין דלסטרא (נ״א דסטרא) דימינא איהי מיא דאורייתא. אע״ג דיהא טמא אתדכי בה. ומטמאת את הטהור דא גבורה דלסטרא סמא״ל דנפל מקדושתיה ומה דהוה טהור סאיב ליה בגין דשליט

— 96 —
על חיילין דמסאבו.
וכהנא דאיהו טהור כד הוה משתדל לקרבא ליה לעזאזל הוה מטהר לישראל מכל חובין דלהון כד״א כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם כו׳.
ואיהו דהוה טהור הוה מתטמא בההוא עזאזל.
והכי למי נדה. הוה כהנא מטהר לה ואיהו הוה מסתאב עד עדן רמשא דהוה מתדכי.
ועוד מטהר׳ את הטמ׳ כד נולד משה אתמר ביה לגבי בת פרעה ותרא אותו כי טוב הוא דחמאת עמיה שכינתא. ומיד דנגעה איהי ביה אתדכיאת ואתסיאת מצרעתא דילה. ומשה אתדבקת ביה צרעת כד״א והנה ידו מצורעת כשלג.
דבההיא זמנא דנגעה ביה בת פרעה פרחת שכינתא מניה ובג״ד כד בעא לאתקרבא לגבה בסנה אמר׳ ליה אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך עד דיתפשט מההוא גופא דנגעת ביה בת פרעה.
תמן אחזי ליה דגופא דבר נש בהאי עלמא איהו צרעת ממשכא דחויא.
לבתר דאתפשט מניה והדר לגנת׳ דעדן אתלבש *בגופ׳ קדיש׳ דיליה ודא איהו והנה שבה כבשרו.
והכי אתלבש משה בה ודא איהו והנה שבה כבשרו. כקדמיתא דאתמר ביה עצם מעצמי ובשר מבשרי.
ובג״ד א״ל של נעליך מעל רגליך דא גופא דהוה ליה כנעל. ההוא דנגעה ביה בת פרעה ואתלבש באחרא. ובההוא זמנא אהדרת עליה שכינתא.
ובג״ד אתחזי (נ״א אחזי) ליה באתין דעבד. באת קדמאה וא״ל הבא נא ידך בחיקך כו׳ ואמאי בחיקך הכא רמיז משוכבת חיקך שמור פתחי פיך והנה מצורעת כשלג.
ולבתר אחזי ליה דאתדכיא באורייתא הה״ד בה והנה שבה כבשרו.
ועוד שכינתא תתאה איהי עגלה ערופה. ומסטרא דפרה שור ודא איהו ופני שור מהשמאל. ומסטרא דעגלה *עגל בן בקר לחטאת. ופרה ודאי אתקריאת שכינתא עלאה כד נטלת מן גבורה. ושכינת׳ תתאה עגלה כד נטיל׳ מניה
ועוד קרני פרה נצח והוד. בהם עמים ינגח יחדיו. קרני ראם חסד גבורה דיעביד בהון קרבא בעמלק וימחי ליה ולזרעיה מן עלמא.
ועוד קרני פרה אלין תלמידי חכמים דמתווכחין דא עם דא באוריתא ומתנגחין כשוורים דא עם דא בגין דאורייתא דע״פ איהי מסטרא דגבורה דאתקרי אלקים. וביה פתחת אוריתא בראשית ברא אלקים.
בג״ד תלמידי חכמים אינון מתנגחין באורייתא כשוורים דא עם דא. ובג״ד יקו״ק כגבור יצא. מסטרא דגבורה. יריע בתרועה יצריח בשברים על אויביו יתגבר בתקיעה.
בההוא זמנא כל ספירן נטלין מגבורה. ושמא דיוד קא ואו קא. ואפילו מלאכים דלעילא. וישראל דלתתא.
ולבתר דנטיל נוקמא מנייהו יתמלא רחמין על ישראל. וקדם דיהא נטיל נוקמא מעמלק לא יתיב בכרסיא.
ובההוא זמנא דנטיל נוקמא מבני עשו ייתי לפייסא לאילתא ואיהי געי״א ובוכה. הה״ד רחל מבכה על בניה. עד דאומי לה קב״ה לאעברא לון מעלמא ויקטול בהון עד דיצטבע ימא מן דמהון. ויקטול בהון עד דיתפרנסון מנהון חיוון ברא י״ב שנין. ועופין דשמיא שבע שנין.
ועוד געי״א תלש״א אזל״א גרי״ש.
געי״א בתרועה ויהיב בהון סקילה הה״ד ונטה עליה קו תהו ואבני בהו.
תלש״א בשברים ת״ל א״ש (ודא שריפה) ת״ל דא חנק כגוונא דא א״ש שריפה.
אזל״א גרי״ש בתקיעה דאיהו כרומחא לקטלא לון בהרג.
שלשל״ת תרועה למתפש לון. אסורין בבית אסורין דמלכא כד״א לאסור מלכיהם בזיקים וכו׳.
שופ״ר הול״ך פס״ק מק״ף. קלא דשופרא סלקא בתרועה

— 97 —
כרומחא לעורר עלייהו קול תרועת מלחמה. ודא שופ״ר הול״ך.
פסק דא שברים דעביד לון פסקות וקטרין (נ״א וקרטין או וקרעין) ודא מכת חרב והרג ואבדן.
מקף תרועה דא חנק. ודא איהו הולך וחזק מאד. מאד דא מות דאתתקף עלייהו כגוונא דמתן תורה.
ועוד אזל״א גרי״ש שכינתא אמרת לקב״ה גרש האמה הזאת ואת בנה. אלין ערב רב דגרשוני מהסתפח בנחלת יי׳ גרש לון מן עלמא דין ומעלמא דאתי דלא יהא לון חולקא עם ישראל.
שופ״ר הול״ך רבי״ע שני גרישין שלשל״ת.
בההוא זמנא נטיל קב״ה רומ״ח. דאיהי רמ״ח תיבין דאית בק״ש ושית תיבין דיחודא. ובה וידקר את שניהם דכר ונוקבא דא סמאל ונחש. ורבי״ע דיוקנא דומיא דרומ״ח.
שנ״י גרישין תּריך לון קב״ה מן שמיא וארעא. בההוא זמנא שקר הסוס לתשוע׳ כו׳ דקב״ה רדיף אבתרייהו ונטיל לון בשלשל״ת על צואריהון ולבתר קטיל לון ברומחא דאיהו רבי״ע.
בקדמיתא תריך לון. ולבתר דרדיף אבתרייהו. תפיס לון. ולבתר קטיל לון.
ורביע ושנ״י גרישי״ן ושלשל״ת אינון תקיעה שברים תרועה.
שברים שבר תשבר מצבותיהם אלין דאתמר בהון ויבאו בני האלקים להתיצב על יי׳ בדינא על ישראל ושכינתא דאתמר ביה ויבא גם השטן בתוכם. דא סמאל דאתא לקטרג על בנוי דישראל ולדון לשכינתא וכיון דהוא בעי דינא על שכינתא ובנוי כאלו קיימין עליה.
תרועה בה תרועם בשבט ברזל.
תקיעה והוקע אותם ליי׳ נגד השמש. ושופר איהו קלא מניה נפיק קלא בתקיעה שברים תרועה.
תקיעה מן מוחא. שברים מלבא כד״א לב נשבר ונדכה וגו׳ דא איהו זבחי אלקים רוח נשברה. קלא בתרועה מכנפי ריאה וכלהו אתכלילו בקנה וריאה ואתעבידו קול. ובפומא דבור
ועוד נשמת׳ ורוחא ונפשא דבר נש אינון תקיעה תרועה שברים.
נפשא בלבא ודא שברים כד״א לב נשבר ונדכה.
נשמתא במוחא ודא תקיעה.
רוחא בכנפי ריאה דנשיב על לבא דאיהו נור דליק ואם לאו הוה דליק כל גופא. ורזא דמלה כנפי יונה נחפה בכסף וגו׳. ורוחא כליל מאשא ומיא ובגין דא איהו תרועה.
ועליה אתמר אשרי העם יודעי תרועה. בגין דנשמתא איהי נשמת חיים בינה דנטלה מחכמה נפש מלכות תבונה. רוח תפארת ואיהו דעת כליל תרוייהו. עליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו.
*ומבינה נביאים ואינון נצח והוד. וממלכות כתובים ואינון חסד וגבורה. תפארת תורה כליל כלהו.
וכלא על עמוד׳ חד קיימא. ודא צדיק יסוד עולם.
כבד וטחול דא ס״מ ונח״ש. כבד אשא סומקא מרה אשא ירוקא. טחול אשא אוכמא. יותרת כלילא דכלהו. כבד וטחול סמא״ל ונח״ש. כבד אל אחר. מרה סם מות דיליה. טחול נח״ש נוקבא דיליה. חלב טמא. ומרה איהו חרבא דמלאך המות כד״א ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות.
ובאוריתא דאיהי סם חיים ואי נשמתא טמא אתעברא מן עלמא. (כבד וטחול דא סמאל ונחש דאינהו אל אחר).
וכבד דהוא אל אחר בתרועה דאיהו רוחא מתעברא מן עלמא.
טחול דהוא נחש בשברים דאיהו נפש מתעברא מן עלמ׳
מרה דהוא סם המות בתקיעה מתעברא מן עלמא.
זכאה איהו דכליל נשמתא ורוחא עם נפשא בקלא דאורייתא דבאורייתא אתתקפון. דכל מאן דלא אתעסק באורית׳ חליש נשמתיה רוחיה ונפשיה עילא ותתא.
ויותרת הכבד איהו זונה. שיורין איהו לכל אלקים אחרים מתתקפא. ואמאי אתקריאת יותרת הכבד. אלא בתר דעביד נאופא עם כלהו יהיבת שיורין לבעלה. ועלה אתמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם דאיהי אתחממת מכבד
וטחול

— 98 —
איהו שחוק הכסיל ועליה אתמר אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו. בגין דאיהו שאול תחתית דאתמר ביה צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע. כבד כועס וקטיל.
לב מבין לב יודע לב רואה. לב איהו שכינתא דלא נטלא אלא דמא צח דאיהי קרבנא דצלותא נקיה בלא חובין ובלא פסולת וקריבת לגבי בעלה שופרא דכלא.
אבל יותרת הכבד לא יהיבת לבעלה אלא שיורין ופסולת. ומאי ניהו דעלה. (טחול) (ס״א כבד) אל אחר. ומאלין שיורין דנטיל מנה אתעביד דם טחול חשוך ואוכמא הוא נחש רמאי דפתי לחוה דאיהי לבא וגרם לה מותא.
והא תרי בתי לבא אינון למאן פתי מנייהו אלא ההוא דשמאלא דאתמר בה לב כסיל לשמאלו
ועליה אתמר ומוצא אני מר ממות את האשה. לב חכם לימינו דא אשת חיל עטרת בעלה עלה אתמר מצא אשה מצא טוב דאיהי יצר הטוב מזליה דבר נש עלה אתמר להניח ברכה אל ביתיך. ברכת יי׳ היא תעשיר ועלה אתמ׳ ראה חיים עם האשה אשר אהבת
איהי בדיוקנא דשכינת׳ תתאה כלילא מעשר. ואיהי נר מצוה. ורוחא דנשיב בה ת״ת ישראל איהי בכנפי ריאה ודא איהו ותורה אור דנהיר בה דא שכינתא עלאה נשמת חיים. דנחתא מן *מוחא לאנהרא לון בלבא.
מאי נ״ר נפשא רוחא.
דנפשא איהי פתילה (נ״א על שם דאיהי שותפא דגופא) רוחא דא זיתא נשמתא נר יי׳ נשמת אדם.
(אדם דאיהי אור נר נהיר ביה אוריתא דבכתב. ונשמתא דאיהי נר נהיר בה מצוה. ובזמנא דלא נהירין בה אור ונר אתמר בנשמתא אל תראוני שאני שחרחרת. ואתמר באדם אלביש שמים קדרות)
ומאי נ״ר נפשא רוחא. נ׳ נפשא ר׳ רוחא
לקבל ג׳ קטרין אלין. אינון תלת גוונין. אשא אוכמא חוורא ותכלתא. מאן דנטיר נר ה׳ נשמת אדם באורית׳ בפקודין דעשה ולא תעשה לא שליט עליה נורא דגיהנם
ודא איהו כבד ומרה וטחול. כבד אשא סומקא מרה אשא ירוקא טחול אשא אוכמא יותרת הכבד כללא דכלהו תכלת חשוך ותכלת דציצית מצוה. ותכלת לית בסטרא אחרא בגין דאיהו דומה לכרסיא יקירא.
גוונין דשרגא אינון לבושין לנר ה׳ נשמת אדם.
גוון אוכם דאיהו טחול כד מתלבשת תמן נפשא בחובין איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחרת. שחרחרת בקדרותא דבני בדוחקא דלהון. בעניותא דלהון
קדרותא וליצנותא ועניותא *מטחול נפקא. כד נשמתא אסירא בה בגלותא ודא איהו ושפחה כי תירש גבירתה: ובההוא זמנא טחול שוחק.
ולזמנא דייתי מלכא משיחא לנטלא נוקמא מטחול דאיהי שפחה יושב בשמים ישחק. ישחק איהו באבודא דלהון כד״א ובאבד רשעים רנה.
רנ״ה איהו הנ״ר איהו נה״ר יוצא מעדן ומאי ניהו מ״ע ומל״ת כחושבן נה״ר נו״ן ה״א רי״ש ואיהי הנר המאיר לאדם ועל דא באבד רשעי׳ רנ״ה.
ובההוא זמנ׳ הטחול דשוחק אתאביד ואז יתקיים אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה ודאי ואז לא יכבה בלילה נרה. בגין דטעמה כי טוב סחרה.
ובההיא זמנא מתתקנ׳ ירושלם דאיהי לבא. לבא איהו לה״ב המזבח יכב״ה כחושבן הל״ב לה״ב הב״ל לא יכבה בגלותא דאיהי לילה
ואתבניאת ע״י דקב״ה כד״א בונה ירושלם יי׳.
(מאן דנטיר נר ה׳ נשמת אדם בפקודין דעשה ול״ת לא שליט עליה נורא דגיהנ׳ דאיהי כבד מרה טחול)
ועוד מרה טחול כבד אינון גלותא לנשמתא ורוחא ונפשא דאיהי שכינתא כד גלת בכבד אתמר באברים דאינון עמא קדישא חילהא דילה תכבד העבודה על האנשים. כד גלת במרה אתמר בה וימררו את חייהם כד גלת בטחול אתמר בה ולא שמעו אל משה מקצר רוח (דהוה בבטנה ומעבודה קשה דהוה בטחול) והוו צווחין לקב״ה מנה הה״ד מבטן שאול שועתי שמעת קולי ואתמר בהון ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה:
ונשמתא בגלותא בתראה

— 99 —
אתמר בה ותגל מרגלותיו ותשכב שכיבת לעפרא.
ווי ליה לבר נש דנשמתיה נחיתת תחות רגלוי. דבההוא זמנא אתמר במזליה נפלה לא תוסיף קום. ולית ליה עלוי וסלוק אלא בידא דקב״ה דאזיל שמא קדישא לימינא ואוקים לה
ורזא דמלה ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל טוב דאיהו ברית יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יי׳ שכבי עד הבקר. אנכי דאיהי אימא עלאה אנכי דיציאת מצרים
חי יי׳ שכבי עד הבקר דאיהי ימינ׳ דביה תוקפא דאורית׳ דבכתב דאיהי עמוד׳ דאמצעיתא דמימינא אתייהיבת אורייתא דבכתב ומשמאלא אתייהיבת אורייתא דע״פ דאיהי נוקבא
ובג״ד טוב צדיק ח״י עלמין איהו מסטרא דשמאלא דאיהו גבור הכובש את יצרו דאיהו סמא״ל.
ובג״ד שמאל דוחה. ובימינא יקום דמאן דנפיל לא צריך לאקמא אלא בידא ימינא. ובג״ד חי יי׳ שכבי עד הבקר
ושמאלא איהי ראש השנה וימינ׳ פסח וביה הוה אומאה בי״ד יומין ודא איהו כי יד על כס יק.
ועל ההוא זמנא איהי אמר׳ אל תראוני שאני שחרחרת. אל תראוני מסטרא דשמאלא דיצחק דאנא בקדרותא ביה.
הה״ד ותכהין עיניו מראות. מראות ודאי בפורקנא. דאיהי אור מראות דנבואה. דאתמר בהון נפתחו השמים ואראה מראות אלקים. ודא איהו ותכהין עיניו מראות מסטרא דשמאלא. ואתמר בההוא זמנא בקב״ה אלביש שמים קדרות
*נר איהי ה׳. חמש גוונין נהירין בה ואנון חוור סומק ירוק ואוכם ותכלת. ו׳ אור הנר מלגאו
סמאל חשך. נחש קדרות. ועלה אתמר אלביש שמים קדרות. נוקב׳ דיליה ושק אשים כסותם
ווי לנשמתא כד אתלבשת בקדרותא דלהון. ועליה אתמר ותכהין עיניו מראות.
ואינון חשוכין דמכסיין על עיינין דלית לון רשו לאסתכלא בקב״ה ושכינתיה.
ואור ונר דנהרין (נ״א דחשכו) בהון אתמר בהון וחשכו הרואות בארבות כמה דאמ׳ קהלת עד אשר לא תחשך השמש והאור וגו׳.
ואור ונר עלייהו אתמר כי נר מצוה ותור׳ אור. ואמאי אתחשכן בהון. בגין דלא הוו משתדלין באוריית׳ ומצוה בדחילו וברחימו דאינון י״ק.
ומיד דמשתדלין בהון בדחילו ורחימו. אומאה איהו לקב״ה בי״ה דאינון דחילו ורחימו לאעברא לון מעלמא דנשמתא בגין דאינון חשוכין אפרישין בין י״ק ובין ו״ק כמה דאוקמוה דכתיב כי יד על כס י״ה.
ובההוא זמנ׳ אתמר באדם לבשו שמים קדרו׳ וגו׳. *ובההוא זמנא דמתעברין קדרותא וחשוכא מנשמתא מיד כל הנשמה תהלל יה.
ומאן אינון אלין חשיכין. אלין סמאל ונחש. ומאן גרים לון לשלטאה עלייהו אלא רזא דקרא אוליף. כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם ודוד בגיניהו אמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.
ובההוא זמנא מה דהוו שלטין חשוכין על נהורין דעיינין. מתהפכין נהורין ושלטין על חשוכין
ורזא דמלה שופ״ר מהופ״ך קדמא זקף קט״ן. ההוא דאתמר ביה קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אזדקף ואקרי זקף גדול ואין אמת אלא תורה הה״ד תורת אמת היתה בפיהו.
ובההוא זמנא מתהפכא כרסיא מדינא לרחמי. ודא היא רזא דאוקמוה מ״מ צדיקי׳ מהפכין מדת הדין למדת רחמים
ובההוא זמנא אתחשיב כאלו אתברי עלמ׳. ויסדר נהורין כדקא יאות הה״ד ויקר׳ אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה.
ויקרא אלקים לאור יום דא ישראל דשלטנותהון יהא לזמנא דפורקנ׳ ורשיעיא ישתארון (נ״א אזלי) בחשוכא הה״ד ולחשך קרא ליל׳. ואתמ׳ בימינא

— 100 —
ושמאלא ויהי ערב ויהי בקר יום אחד דאיהו ערב דיצחק ובקר דאברהם
בההוא זמנא מה דהות נשמתא מהדקא בין רגלין הה״ד ותגל מרגלותיו ותשכב דאתחזרת ללבא דאיהי כגוונא דירושלם.
בההוא זמנא הלב רואה. הה״ד ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך. הלב שומע דאתחזר עבודה וכרובים לבי מקדשא דאתמר בהון וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובי׳.
וכל עננין (דאינון רומי רבתא ורומי זעירא) דאינון מכסיין על צלותין הה״ד סכות בענן לך מעבור תפלה. מתעברין ונהרין עיינין דאינון בית ראשון ובית שני דבהון סלקין צלותין.
דבזמנא דאינון ישראל מלוכלכין בטנופין דשאר עמין. נשמתא דאיהי שכינת׳ אמרת אל תראוני שאני שחרחרת. וצלותא נפלת הה״ד נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל.
*וכד נפלת שכיבת לעפרא בין רגלין. והא אוקמוהו ותגל מרגלותיו ותשכב ואיהי מצלי לקב״ה דיוקים לה מעפרא הה״ד ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה
בההוא זמנא ויחרד האיש וילפת. ההוא דאתמ׳ ביה יי׳ איש מלחמה מאי וילפת כד״א ילפתו ארחות דרכם.
בההוא זמנא ייתי קב״ה ויימא לה ליני הלילה והיה בבקר. ליני הלילה דאיהי שמאלא. והיה בבקר דאיהי רחמי ימינא. דמתמן נהיר אור הה״ד הבקר אור.
אם יגאלך טוב יגאל אם יעביד בך ישראל עובדין טבין לסלקא לך מבין רגלין שפיר. תגאל ע״י דישראל עלאה. דאיהו בעלך טוב ודאי. ואם לא יעבדון בך עובדין טבין וגאלתיך אנכי.
והא אוקמוהו חי יי׳ שכבי עד הבקר אומאה בח״י דאיהו כליל ח״י ברכאן דצלות׳. שכבי עד הבקר עד ההוא נהרא
דבההוא זמנא צלותא תהא נהרא בלבא ובעיינין ובגין דבח״י ברכאן דצלותא תליא פורקנא וביה אתגליא דאיהו יסוד ח״י עלמין אתמר ביה והיו עיני ולבי שם כל הימים
והיו עיני ולבי אדכיר עיינין ולבא בגין דצריך בר נש בצלותיה למהוי עינוי לתתא לגבי נשמתא דאיהי שכינתא דאיהי אסירא בגלותא ולביה לעילא בקב״ה.
ורזא דמלה עיני תמיד אל יי׳ כי הוא יוציא מרשת רגלי ולביה לעילא לנטלא נוקמא מעמלק הה״ד כי יום נקם בלבי בלבי ודאי. ביה עתיד לנטלא נוקמא. כמה דנטיל ביה נוקמא ממצראי
דאיהי לב״י שם בן ארבעים ותרין אבגית״ץ ביה אפיק לישראל מגלותא. קר״ע שט״ן דאיהו שמא תניינא דיומא תניינא ביה קרע ימא. ובהאי שמא אתמר יהי רקיע בתוך המים. נגדיכ״ש נגד כל עמך אעשה נפלאות. בכל שמא נטל נוקמא במצרים
ופורקנ׳ בלבא תליא דאתמר ביה הלב רואה ובג״ד כי יום נקם בלבי נקמה במאי בלבי בי״ה דאתמ׳ ביה כל הנשמה תהלל י״ה ועליה אתמר כי יד על כס יה.
ופורקנא בלבא תליא דביה אתמר הלב רואה ובג״ד אוקמוהו מ״מ ללב״י גליתי ולאברי לא גליתי. מאי ללבי
אלא אוריתא דבכתב אתקריאת לבי. ואוריתא דע״פ אתקריאת פימא. ואוקמוהו מארי מתני׳ מלבא לפומא לא גלי. ללב״י גליתי דא שמא דע״ב שמהן ואינון שבעין אנפין לאוריתא דתליין מן ב׳.
ואורייתא אית לה רישא וגופא ולבא ופימא ואברין כגוונא דאית בישראל. דאינון רישין רישי עמא ומנהון עיינין
הה״ד והיה אם מעיני העדה. ואית מנהון לבא דאינון לקבל שבעין סנהדרין. ומשה ואהרן על גבייהו. דלא חסרין מעלמא כותייהו. ודא איהו ללבי גליתי. אבל אחרנין דאינון כשאר אברין אתמר בהון ולאברי לא גליתי.
וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות אורייתא דבכתב ואורייתא דבע״פ.
ובגלותא חלק לב״ם דאינון ע״ב צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה אשרי כל חוכי לו. ל״ו בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון ל״ו בארעא דישראל. ול״ו לבר מארעא דישראל ודא איהו חלק לב״ם
ומאן חלק לבם

— 101 —
שאור וחמץ דאינון ערב רב.
ורזא דמלתא ויהי מבדיל בין מים למים דעלייהו אתמר אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם אך חלק.
ואומאה דיתמחון בי״ד דאינון ארבע סרי יומי דפסחא לקיימא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (ודא ז׳ יומי דפסחא דגלותא קדמאה וז׳ יומי דפסחא דגלותא בתראה) הה״ד חג שבעת ימים מצות יאכל
ובגין דא אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. ודא אור הנר דאיהי אורייתא ופקודיא דאתמר בהון כי נר מצוה ותורה אור.
נר בלבא אור בעיינין. דאיהו אור הנר. בדחילו ורחימו בי״ה. מתעברין חשוכא וקדרותא מנייהו. ובגין דא כי יום נקם בלבי.
ועוד בלבי דא ל״ב אלקים דעובדא דבראשית. ועשר אמירן דאינון י׳ מן לבי.
ולב. האי איהו לב דביה נהיר ההוא דאתמר ביה ותרא אותו כי טוב הוא וביה עתיד לאתגלייא קב״ה למשה באורית׳ בגלותא בתראה. כגוונא דפורקנא קדמאה דאתמ ביה וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש
בקדמיתא בלבת אש דנבואה. ובגלותא בתראה בלבת אש דאורייתא.
ודא בת מן בראשית דאיהי כלילא מעשר אמירן. ול״ב אלקים דעובדא דבראשית
בת כלילא מי׳ אמירן. איהי בת עין אוכמא דאתמר בה שחורה אני ונאוה וביה נהיר אור
הה״ד ותורה אור.
ל״ב אלקים ביה נהיר מצוה. דאתמר ביה נר יי׳ נשמת האדם וכו׳
כאן חסר והוא בתיקונין ז״ח דף כ״ו ע״א
וגדפוי דשכינתא אינון כסוי דם חיה ועוף דמכסי עלייהו ברחימן וכד מכסי עלייהו ברחימו דאהבה מי טופנא לא שלטא עלייהו. מים רבים דמי טופנא לא יוכלו לכבות את האהבה דישראל באבוהון דבשמיא
בההוא זמנא כרסיא יהא על ארבע חיוון. ודא איהו שופ״ר הול״ך רבי״ע מרובע דרג״א בשית דרגין. דאינון שש מעלות לכסא הא איהו מלכא על כרסיא.
בההוא זמנא ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה דאתייהיבו מאהבה. ולא מפקודין דלא תעשה דהוא אקריב לי ממנא דעשו לקטרג׳ בהון לישראל. דבגינייהו אתמר ואת עשו שנאתי.
ודא איהו דרג״א תרי טעמ״י דמסטר׳ דפקודין דלא תעשה ממנא דעשו איהו רבי״ע על ישראל. ואיהו דרג״א עלייהו.
ואי תימא דשלטא על שכינתא דאיהי עמהון בגלותא הא אמר קרא אני יי הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים
וכבודי שכינתא עלאה. לאחר לא אתן. אל אחר. ותהלתי לפסילים דא שכינתא תתאה.
ובגין דא בשית יומין דשלטא סם המות אל אחר אתמר בשכינתא יהיה סגור ששת ימי המעשה. בשבת ובראשי חדשים דלא שלטין ממנן בישין אתמר בהון (נ״א בה) וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח.
ועוד רבי״ע איהו כגוונא דא כּ ולזמנין כגוונא דא בת מלך פנימה סגירא בביתא. ואיהי סיהרא קדישא לעולם לא אסתכלת בה חמה בישא גיהנם סם המות נוקבא בישא. כ״ש אל אחר.
דהכי אוקמוהו קדמאין לעולם לא חזא חמה פגימותה דסיהרא דבזמנא דחמה נפקא (נפקא) ממזרח סיהרא חזרת אנפהא מיניה כגוונא דא .
ובגין דא אמר בלעם הרשע לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. עמל ואון סמא״ל ונחש.
ובזמנא דדחקין לה לאסתכלא בה אתכסיא מכל וכל. ואימתי בירחא שביעאה. הה״ד תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו מאי בכסה בירחא דאתכסייא ביה סיהרא.
בההוא זמנא דאתכסיאת מניה איהי אמרת לישראל דיתקנון צלותין במאכלין טבין מפקודין דעשה דצלותא שקילא ככל פקודין

— 102 —
בההוא זמנא יימא קב״ה לישראל ועשה לי מטעמי׳ ברעותא דשכינתא כאשר אהבתי מפקודין דעשה ותקנת שכינתא עם ישראל מאכלין דצלותין דאינון קרבנין.
ובזמנא דאיהי תקינת מזונא למלכא יהיבת לון עיטא לאתערא בשופר. דביה עתיד קב״ה לאכנשא ביה לישראל מן גלותא מארבע סטרין הה״ד תקע בשופר גדול לחירותינו ושא נס לקבץ גליותינו ואיהו חשיב דאיהו יומא דדינא דיליה. וברח
עד ההוא זמנא קב״ה מאריך עלייהו דחייביא. ולבסוף אפסיק לון וחריב לון מעלמא. ודא איהו מארי״ך טרח״א סו״ף פסו״ק.
ועוד שופר הול״ך רבי״ע. דרגא תרי טעמ״י *בההוא זמנא דיתמחון חייביא מעלמא סלקא צלותא בנגונא בד׳ מינין. דאינון שיר פשוט ודא י׳: שיר כפול ודא יק. שיר משולש ודא יקו. שיר מרובע ודא יקוק.
בשמ׳ דיקוק סלקא צלותא דאיהי שכינתא.
אוריתא בנגונא שכינתא בנגונא. ישראל סלקין מגו גלותא בנגונא. הה״ד אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליי׳.
צלות׳ דאיהי שכינתא סלקא לגביה דמלכא בעשרה זכרונות ובעשרה מלכיות ובעשרה שופרות דאינון יי״י. ועשרה כתות דמלאכים יתערון לגבייהו. וסלקא לון לגבי עשר ספירן
ונגינין סלקין. מנייהו. מרובעים מסטרא דרבי״ע בארבע חיוון. ואינון חיות קטנות עם גדולות אינון תמניא. ואינון יאקדונק״י ועלייהו אתמר אז ישיר משה
כד יהא קב״ה בשכינתיה בחיון תמניא דאינון חיון דאשא עתים חשות עתי׳ ממללות וכלהו מחאן בגדפייהו בנגונא. ונגונא בהון (נ״א סלקא) בארבע אנפין לכל סטרא מרובעין. הה״ד וארבעה פנים לאחת וארבעה כנפים לאחת מהם. לכל חיה תמניא אינון בין אנפין וגדפין לקבל תמניא די בהון שבח משה א״ז:
ודוד בגין דא תקין מנא בתמניא נימין ושבח לקב״ה בתמניא הה״ד למנצח על השמינית. ותמניא אתוון לכל חד תמניא. סלקין כלהו ע״ב. יאקדונק״י תמניא. ותליין מנייהו ס״ד. תמניא לכל חד סלקין כלהו ע״ב. דא איהו רזא דחשמל.
ואית נגונא דסלקא בעשר. ודא איהו יו״ד קא ואו קא ועלייהו אתמר ידיו גלילי זהב. ואית נגונא דסליק בשית הה״ד שוקיו עמודי שש
י״ק יקו״ק. צור עולמים. י״ק י״ק י״ק אד״ם.
ארבע כנפים אריה שור נשר מרכבה (יקוק יקוק יקוק) יה יה יה אדם תניינא י״ק יקו״ק. י״ק יקו״ק. י״ק. יהוה יהוה יהוה
יקו״ק לעילא מכלהו. י״ק יקו״ק חכמ״ה בינ״ה. כתר אקיק אשר אקיק. ועלייהו אתמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד. ודא אבגית״ץ בשתים יכסה פניו לישראל דלא יסתכלון בהון שנאיהון. ובשתים יכסה רגליו דלא אדכיר לון עובדא דעגלא. ובשתים יעופף מן גלותא. הה״ד ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי.
ואית נגונא דסלקא בתרין כגון הללויה. ואית נגונא דסליק באת חד כגון הללי בי׳. ואית נגונא דסליק בחמש כגון ה׳ והא אתמר בכנור דחמש נימין. אבל נגונא דסליק בשית דאינון אבגית״ץ מן ו׳ איהי. ואית דסליק ליה בתלת ודא יהו דאיהו אקיק וסליק נגונא ביה בתקיעה שברים תרועה.
בתקיעה הוא קלא ארוך בנגונא עד דהוה סליק ליה לגבי ימינא דאיהו חסד.
בשברים הוה סליק קלא דנגונא לגבי גבורה דתמן יק בימינא ושמאלא והוה נחית מניה בחדוה חכמתא ועותרא כמה דאוקמוהו הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין.
בתרועה הוה סליק קלא דנגונא לגבי עמודא דאמצעיתא. והוה נחית מניה מלכא לגבי

— 103 —
כלה דאיהי קול דממה דקה.
בההוא זמנא יתערון כל מיני נגונא. הה״ד הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור הללוהו בתוף ומחול הללוהו במינים ועוגב הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה.
שופר איהי שכינת׳ עלאה. תקע דילה. שכינתא תתאה. דאתמר בה ותקע כף ירך יעקב בגלותא:
בההוא זמנא סלקא מן גלותא בשופר גדול. ואתקריאת תקע בשופר גדול לחרותנו.
בנב״ל ב״ן ל״ב.
בההוא זמנא ב״ן יעול להיכליה דאיהו ל״ב. ואתמר ביה וטוב לב משתה תמיד.
ומה דאתמר בקדמיתא ויתעצב אל *לבו בגין חייביא. מיד דאתאבידו אתקיים ביה ובאבד רשעי׳ רנה.
כנור כ״ו נ״ר. קב״ה דאיהו יקו״ק דאתמר ביה יי׳ אורי וישעי. נהיר בנ״ר דאיהו שכינתא מצוה דיליה וחדי בה.
צלצלי שמע חסד גבורה. צלצלי תרועה נצח והוד. ובכלהו כל הנשמה תהלל יק דאיהו חכמה ובינה. די בהון יהא פורקנא ל״ו ול״ה דאינון בן ובת.
ובהון יתמחון עמלקים מעלמא ודא איהו סו״ף פסו״ק.
ד״א ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה. ולא כאשר שנאתי מפקודין דלא תעשה.
פקודין דלא תעשה תליין מדחילו דיראה ואינון לרחקא השטן מנייהו. דלא יתקריב לגבי כרסיא דאיהו לבא. דתבעא דינין על אברין קדישין דאינון ישראל. ולבא שכינתא בינייהו.
השטן איהו סמא״ל שלטנותא דיליה בכבד דעליה אתמר עשו הוא אדום. ערקין דכבדא חיילין ומשריין דיליה. וכבד נטיל כל לכלוכין וחובין דערקין הה״ד ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה. עונות תם דההו׳ איש תם. אל ארץ גזרה אתר דגזרת עירין.
מרה. חרבא דיליה. עלה אתמ׳ ועל חרבך תחיה. ומ״ל דמרה איהי חרבא דמלאך המות. דכתיב ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות. איהי חיים לכבד וסם המות ללבא.
מרה איהי גיהנם. ואית לה תרי פיות דאמרין הב הב הה״ד לעלוקא שתי בנות הב הב. שתי בנות דאמרין הב חייבין לגיהנם.
שבעין ערקין אינון בכבדא לקבל שבעין ממנן. כבד ויותרת ע״ב. יותרת דיליה איהי נחש אשת זנונים. בגין דשיורין דיליה (נ״א דילה) נטלא טחול דאיהו חשך ועלה אתמר ולחשך קרא לילה. דשלטנותה בגלותא דאיהו לילה.
ובגלות׳ שעתא קיימא ליה דאיהי לילי״ת. אימא דערב רב. ואיהי שחוק הכסיל (ס״א הטחול). ובגינה אתמר כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה ודא איהו צדיק ממנו בולע.
דרשע ודאי דאיהו כסיל עליה אתמר למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו ואוקמוהו מארי מתני׳ צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע. ובגיניה אתמ׳ מוריד שאול ויעל
ווי לנשמתא כד בלע לה טחול. ווי לישראל כד אתבלעו בערב רב דעלייהו אתמר ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה.
בזמנא דגלותא על ממנן דאומין דעלמא וערב רב אתמר בהון היו צריה לראש אויביה שלו צריה ודאי אינון ערב רב עלייהו אתמר שריך סוררים וחברי גנבים כלו אוהב שחד וגו׳. אויביה שלו אלין עשו וישמעאל ושבעין ממנן. דאינון כלהו בשלוה בעותרא וישראל בדוחקא בעניותא.
ובג״ד ווי לעלמא כד אתבלעו בערבוביא בישא ומאן גרם דאתבלעו במעייהו ולא נודע כי באו אל קרבנה. בגין דעובדיהון בישין בידיהון. הה״ד ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם.
כגוונא דא נשמתא איהי כנסת ישראל כד

— 104 —
איהי שלימא בפקודין דעשה אתמר בה כלך יפה רעיתי ומום אין בך.
בההוא זמנא שריא שם יי׳ עלה ואתמר בה וראו כל עמי הארץ כי שם יי נקרא עליך ויראו ממך
וממנן דכבד וערקין דיליה וממנן דטחול וערבוביא בישא דיליה. מתכפיין תחות לבא דתמן נשמתא.
ואם נשמתא איהי מתטנפא (ס״א פגימא) בחובין: או גרע מינה אפילו פקודא חדא מאינון פקודין כמה דאוקמוה מארי מתניתין עבירה מכבה מצוה. בההוא אתר (נ״א אבר) דשריא עבירה ואסתלק מצוה מניה. ההוא אבר איהו פגום. ואיהו מום דנשמתא. בגיניה לא שריא קב״ה על נשמתא. הה״ד כל אשר בו מום לא יקרב. נשמת׳ דאית בה מום בחד מרמ״ח פקודין דילה לא אתקריבת בגיניה לגבי קב״ה.
אבל נשמתא מסטרא דשכינתא לית בה מום הה״ד כלך יפה רעיתי ומום אין בך. אם יצר הרע בעי לקרבא לההוא אתר כיון דשכינתא שריא תמן דאיהי נשמתא אתמר בה והזר הקרב יומת.
בגין דעלה אתמר אני יי׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן דהיינו אל אחר אל זר
דנשמתא איהי יקריה ואיהי תושבחתי׳ דבה משבח בר נש לקב״ה בצלותא בכל יומא בכמה תושבחן והודאן.
ובגין דא אני יי׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים אלין שבעין ממנן דלא יהיב לון קב״ה רשו לשלטאה עלה דאינון ערקין דכבד. דאיהו אל אחר.
טחול נחש. יותרת הכבד אשת זנונים. בתר דעבידת זיופא (ס״א נאופא) עם אלקים אחרים ופליגת דמא דילה דאיהי תמצית דילה לכל ערקין. שיורא קריבת לגבי טחול דאיהו בעלה כסיל. דלא נטיל טחול אלא תמצית (נ״א שמרים) דדמא. ולא יהיב ליה מדמא אחרא. ובגין דא אתקריאת יותרת הכבד בגין דלא יהיב ליה אלא שיורין.
וכבד איהו קטרוגא דריאה. דסליק לגבי לבא. נורא מניה. ואי לאו דנשיב ביה כנפי ריאה הוה אוקיד ללבא. (ס״א והוה אוקיד כל גופא נורא דלבא):
הדרא דכנתא לויתן לקבל חלב טמא ועליה *אתמ׳ אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אבל עקרב פוסק.
שרף איהו מרה קטרוגא דריאה. בגין דמרה איהי שריפת כל גופא.
בגין דא. תקיעה שברים ותרועה אינון תבירו דלהון. ועלייהו אתמר אשרי העם יודעי תרועה יי׳ באור פניך יהלכון. מאי פניך אלין תקיעה שברים ותרועה. דאינון תקיעה חוורו דאנפין שברים סומקו דאנפין. תרועה ירוקא דאנפין. ובה נפקין ישראל מן גלותא בזמנא דמתהפכין אנפין דישראל לירוקא כאתתא עוברא.
ובאלין תלת גוונין נהרא שרגא דאיהי נר יי׳ נשמת אדם. מאי אדם יו״ד ק״א וא״ו ק״א.
תלת גוונין דשרגא ותלת גוונין אילין אינון לבושין לתלת אבהן: דאינון חוור סומק ירוק. גוון אוכמא איהי קדרותא דלהון ועלה אתמר אלביש שמים קדרות. ובהון מתלבשין הו״ה תכלת לבושא דאת י׳ דאיהו תכלית דכלא.
נר איהו י׳: שלהובא דסליק מניה ו׳ ונענועא דיליה הכא והכא דא ה״ה.
ולסטרא אחרא אית נר חשוכא דגיהנם. ואית ליה תלת גוונין. גוון סומק דא כבד עשו הוא אדום. מרה גוון ירוק טחול גוון שחור. ועליה אתמר ותכהין עיניו מראות.
וסימניך באלין גוונין. שקערורות ירקרקות או אדמדמות: ומראיהן שפל מן הקיר שפל הוא גוון אוכם

— 105 —
ביה ושפלה איננה מן העור והיא כהה. ואיהי שפלות דנשמתא בגופא.
נ״ר (נ״א כד) נשמתא ורוחא ונפשא אתגליין בכבד מרה וטחול. כל אינון אברי דגופא דאינון עמא קדישא כלהו דחקן במרירו בגין דנשמתא. אתרא דילה מוחא יונה קדישא.
נשמתא נשרא. דבהאי יונה אתפרנסת בכמה צלותין ופולחנין.
ספינה דיונה קרקפתא. וכמה ממנן אית בהאי ספינה דמנהיגין לה ואינון אודנין עיינין חוטמא פומא. *שבע ממנן אינון וסלקין לשבעי׳ לשון דהוו בספינה דיונה.
ויונה איהי צלותא שכינתא תתאה נשרא דאתפרנסת בה. דא שכינתא עלאה.
אם ישראל לא משתדלין בצלותין ובעותין ופולחנין דנשרא. דאיהי ריאה מיד ויי׳ הטיל רוח גדולה אל הים דאיהי רוח סערה. רוח יי׳ תניחהו בקדמיתא. רוח דנשיב בכנפי נשר״א דאיהו עמודא דאמצעית׳ דביה פרח נשרא באינון תרין שפוון. רוח דנשיב בכלהו דא רוח דחוטמא.
האי רוח. בכל אתר דאיהו. שכינתא עלאה ותתאה תמן אשתכחו. איהו ו׳ דנשיב בכנפי ריאה ועל לבא. דתמן נר יי׳. דא נשמתא במוחא. רוח בכנפי ריאה. נפש בלבא.
ולזמנין. תלת בתלת מוחין ומחשבה רכיב עלייהו דאיהו אדם והכי תלת בלב.
נ״ר נ״שמה ר״וח. רוחא דנשיב. בהון נ״ר בתרי בתי לבא ואינון נפ״ש ורו״ח סימן נ״ר.
והאי ו׳ איהו דנשיב בדרועין בשית פרקין דלהון ואיהו נשיב בתרין שוקין בשית פרקין דאתמר בהון שוקיו עמודי שש. ועליה אתמר ונחה עליו רוח יי׳.
כד אברין דגופא מתנהגין בהאי רוחא באורייתא קדישא בפקודין דאורייתא. ספינה מתנהג׳ לכל סטרא דבעי בר נש. כד״א אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. דספינ׳ איהי רישא. ואיהי לבא. ואיהי גופא.
ואם אברין דגופא דאינון מארי ספינה דאינון עמא קדישא לא מתנהגין באורייתא דאיהי נשמתא. ובמצוה דאיהי נפשא. פרח רוחא מבינייהו.
בההוא זמנא ויי׳ הטיל רוח גדולה אל הים דאיהי רוח סערה דאיהי גזרת דינא קשיא דסערה גופיה דבר נש דאינון ישראל. וישראל אינון בסערה והאניה דאיהי גופא חשבה להשבר.
ביה זמנא ויונה ירד אל ירכתי הספינה דא שכינתא תתאה. דאתמר בה *ותגל מרגלותיו ותשכב שכיבת לעפרא. ודא איהו וישכב וירדם. ואמאי נפלת בגין דפרח מינה רוחא דאיהו עמודא דאמצעיתא דסמיך לה ואיהי נפלת
ובההוא זמנא אתמר בה איכה ישבה בדד. ומאן גרים נחיתו דילה. בגין דבטילו ישראל אורייתא ומצוה.
בההוא זמנא דאיהי נחתת בין רגלין. ישראל בנהא אינון מהודקין בין רגלין. ואינון במרעין במכתשין.
בההוא זמנא דגופא בבי מרעין דאינון ישראל. ושכינתא עמהון דאיהי יונה. מה כתיב ביה ויקרב אליו רב החובל ההוא דחביל בשרא בבי מרעא.
ועוד מאן רב החובל ההוא דאתמר ביה אם חבול תחבול שלמת רעך. חבול בבית ראשון תחבול בבית שני. ואיהו רב דכל מנהיגי ספינה
ומה אמר ליה קום קרא אל אלקיך דהא דינין קא אתיין עלך ועל בניך. הא מארי דחובין מתכנשין דאינון סחרין לספינה דילך. דאינון רוחין בישין. אסתכל בזכוון דילך באלין אברים דמשתדלין באורייתא ובפקודין טבין. ויחזירון שכינתא עלאה דאיהי תיובתא עלך. ואיהי אגינת עלך.
דעלה אתמר כנשר יעיר קנו דא ירושלם. על גוזליו ירחף דאינון ישראל. יפרוש כנפיו עלייהו בשבתא ויומין טבין: ובגינה מברכין בהון

— 106 —
בא״י הפורש *סכת שלום.
ובזמנא דפרישת גדפהא על ישראל אתמר יקחהו ישאהו על אברתו. כמה דאוקמוהו ואשא אתכם על כנפי נשרים וכו׳.
ובג״ד קום קרא אל אלקיך דאיהי *שכינתא עלאה דאיהי תיובתא דילך. ותוב בה למארך דאיהו קב״ה
אסתכל דשפחה בישא שלטא עלך. דאיהי טפה סרוחה. ועלה אתמר ויאמר יי׳ אל השטן מאין תבא דכל חובין אינון מאברין דטפה סרוחה. דבגינה אתמ׳ לגבי חייביא מאין באת מטפה סרוחה.
ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה בתיובתא ולא יכולו כי הים דאיהו גזרת דינא הולך וסוער עליהם.
בההוא זמנא וימן יי׳ דג גדול לבלוע את יונה דא גלותא קדמאה. דאתמר ביה ויונה ירד אל ירכתי הספינה ודא הוא אנכי ארד עמך מצרימה. כמה דאוקמוהו בכל אתר דגלו ישראל שכינתא עמהון
קלקלו ישראל עובדיהון. ביה זמנא אתמר בהון ויקם מלך חדש על מצרים. ודא פרעה עליה אתמר וימן יי׳ דג גדול לבלוע את יונה דבעא לבטלא ישראל מעלמא הה״ד כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.
לקבליה וימן יי׳ דג גדול לבלוע את יונה לקטליה. לבלוע יונה לא כתיב אלא לבלוע את יונה את אתא לרבות רעיא מהימנא דעתיד לאתייהב׳ אוריתא על ידיה דאיהי מאל״ף ועד תי״ו.
כל אלין גלגולין על ידיה הוו. ודא איהו דג גדול דאתמר ביה התנין הגדול. איהו דג מצרים ובת זוגיה דגה ויתפלל יונה אל יי׳ אלקיו ממעי הדגה. מאן מעי הדגה אלין מצראי.
ועוד וימן יי׳ דג גדול דא טחול לילי״ת דאיהי ערב רב מההוא רב החובל (נ״א דא סמאל דגה דא נח״ש לילי״ת בת זוגיה מההוא רב החובל טחול דאיהו ערב רב) דאתמר ביה וגם ערב רב וכו׳. וטחול איהו שחוק הכסיל עליה אתמר כי הכעס בחיק כסילי׳ ינוח.
לבלוע את יונה דא נפשא. מסטרא דיליה ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה מסטר׳ דכבד ואתמר ביה כבד לב פרעה. תכבד העבודה מסטרא דמרה וימררו את חייהם.
דג גדול. איהו ערב רב דאינון (נ״א דאיהו) רב החובל. מאן חובל אלא רב מכל מלאכי חבלה. איהו חובל ואיהי חבלה. ערב רב בנין דלילית חייבא דבהון חאבו ישראל וחבילו ית בשרייהו באת ברית. אינון רב עלייהו בגלותא. ואינון *דגה לישראל ובג״ד אמרו זכרנו את הדגה כו׳.
ובזמנא דנפקו ישראל ממצרים קטיל מנייהו סגיאין ובגלותא בתראה עתיד הקב״ה לקטלא לון ודא איהו והדגה אשר ביאור מתה. ויבאש היאור דא אורייתא דאתמר בה ותורה אור סרחת לגבייהו:
ואתמר בישראל כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אור איהו ר״ז. היאורה בת זוגיה דההוא אור דאתמר בה ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.
כגוונא דא בגלותא בתראה (היאורה) הזוהר ביה היה ר״ז דאיהו אור דפורקנא בתרייתא. לקיים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ודא איהו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון אלין דמשתדלין באורייתא דבע״פ.
ד״א וימן יי׳ דג גדול לבלוע את יונה. דא עניותא. דאיהו עצב ונוקבא דיליה עצבון. דכורא *דג. נוקבא דגה. דא הוא ויתפלל יונה אל יי׳ אלקיו ממעי הדגה מכפנא דעניותא דמטי למעוי דישראל.
בההוא זמנא ויאמר יי׳ לדג ויקא את יונה וגו׳ בדוחקא דדאגה דלהון דדואגין מן עניות׳ מדוחקא יפקון מן גלות׳ הה״ד ואת עם עני תושיע דא נבואה דיונה דנתנבא דיפקון ישראל מן גלותא בדאגה (ס״א בדוחקא) דעניותא
ובימינא יפקון

— 107 —
בגין דצדיק ח״י עלמין איהו עני דאתקשר בימינא דאיהו פסח. כגוונא דישראל דאתמר בהון ואת ערום ועריה.
והאי יונה איהי יונה דתיבת נח.
ד״א ויאמר ה׳ לדג ויקא את היונה אל היבשה.
קם סבא מבתר טולא פתח ואמר. והמן כזרע גד הוא מאי כזרע גד. אלא גד איהו ימינא ושמאלא גמו״ל דלי״ם. כזרע גד דא יונה. י׳ ודאי. טפה חוורתא. דביה אשתלים גד ואתעביד *גיד.
וע״ד האי זרעא דאיהי טפה קדישא אתמר ויקא את יונה אל היבשה דאיהי נוקבא. וממה דהות יבשה ה׳ אתקריאת ארץ לאפקא זרעין ואיבין הה״ד ויקרא אלקים ליבשה ארץ
ולמקוה המים קרא ימים דא מקוה ישראל מושיעו בעת צרה.
מקורא דנביעו מההוא זרע דאתמשך ממוחא עלאה והאי (נ״א וההיא) טפה איהי י׳ זעירא כד נפקת א מן מוחא דאיהי חכמה כל ספירה נטלת חלקהא עד דאתפליגת לט׳ נקודין.
וכד נטיל כל חד חולקיה אשתארת עשורא *מכלהו טפין דנטילת ההיא יבשה. דאיהי עשירית האיפה סלת. ובגינה מעשרין.
וההיא טפה בעמודא דאמצעיתא אתארכת ואתעבידת זרע. ו׳. דכליל שית סטרין. וכמה דכל ספירן נטלין חולקיהון מההוא טפה. הכי נטלין מזרע (נ״א מההוא זרע) דאיהו ו׳. כד איהו זעיר אתעביד שית. כד נטיל ביו״ד סליק לשתין. שית זמנין עשר אבל כל *ספירן כל חד איהו תשע ומלכות בה אשתלים כל חד לעשר.
וכלא אתמשך לגביה דגיד דאיהו צדיק. ומניה לההוא יבשה. ובההוא זמנא דאריק בה כלא. אתקריאת תיבת נח.
ורזא דמלה ותנח התיבה בחדש השביעי. מה דהות ה׳ יבשה אתעבידת ה״א השביעי
ודא איהו ותנח התיבה בחדש השביעי. ותנח ודאי בחדש השביעי ודא איהו גיד צדיק ח״י עלמין. בגין דמניה נפיק זרע להאי יבשה.
וכל מאן דאפיק האי זרע דאיהו נביעו מלעיל׳ דלא בהאי יבשה גרים פרודא בההוא נביעו. כביכול *כאלו אתפסק נביעו דשכינתא ויתרבה נביעו דסטרא אחרא דאינון מי טופנא. הה״ד והמים גברו מאד מאד על הארץ
בההוא זמנא דלית נביעו בההיא יבשה דהיא כבדה אתעבידת קלה לאסתלקא מעל ישראל ואתמר בה ותרם מעל הארץ ולא נחתת עד ירחא שביעאה דאתמליאת בזכוון דילה ואיהי כבדה. נחתת. הה״ד ותנח התיבה בחדש השביעי דאיהו תשרי דרועא שמאלא.
דאי הוו נפקין ביה יפקון במיתה ולא ישתארון אלא חד מעיר ושנים ממשפחה. חד מעיר כגון נח. וב׳ ממשפחה כגון שם ויפת. ומאחרנין. שנים שנים שבעה שבעה. מאינון עמי הארץ דדמיין לבעירן ועופין וחיוון
ואלין אינון דאוקרין ימים טובי׳ וחגין דאינון שנים שנים. תרין יומין. חד דראש השנה. וחד דשבועות. תרין יומין דפורים. שבעה שבעה אלין שבעה יומין דפסחא. ושבעה יומין דסכות.
או דמתפללין ח״י ברכאן דצלותא בכל יומא

— 108 —
דסלקין לחושבן שנים שנים שבעה שבעה ח״י.
או אלין דהוו נטרין י׳ דאיהו אות ברית מילה דאיהו לשמנה דכלא ח״י.
או אלין דמנחן תפלי בכל יומא דאינון אות י׳ כד״א והיה לאות כו׳ והוו קשרין ליה בח׳ בתי דתפלי דאינון ד׳ בתי דתפלין דרישא וד׳ פרשיין דתפלין דיד.
או אינון דנטרין אות י׳ שבת בתחומא דיליה דאיהו ח׳. תרי אלפי אמין לכל סטר׳. וכלא ח״י
לאלין אינון מקבלין בתשובה דאיהי תיבת נח יום הכפורים. אבל לאחרנין לא יקבל לון בתיובתא. ואם יפקון ביומא דדינ׳ אלין דלא הוו נטרין. אתמר בהון ויגוע כל בשר הרמש על הארץ. ואלין אתקריאו רשעים גמורים דנדונין לאלתר למיתה. דבהון בשית יומין הות שכינתא מתתרכא.
הה״ד ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ואלין אינון יומין דחול.
צדיקים גמורים אלין אינון דנטרין ח״י ושבתות וימין טבין. עלייהו אתמר ותשב אליו היונה לעת ערב ודא ע״ש ויומין טבין. דשכינתא קא אתיא לשריא עלייהו. בגין דאינון קדש כד״א קדש ישראל ליי׳.
ואתם הדבקים ביי׳ אלקיכם חיים כלכם היום. ואינון צדיקים גמורים דנכתבין ונחתמין לאלתר לחיים וכתיבין בספרא דחיי כד״א ובספר חיים ברכה כו׳.
בינוניים דכלילן מחול וקדש תליין עד יום הכפורים. דאיהו כגוונא דתיבת נח. אם תייבין בתיובתא יקבל לון ויכתבון לחיי. ואם לאו יכתבון למיתה עם אחרנין דאתמר בהון ויגוע כל בשר כו׳.
ובינוניים בגין דאית בהון פקודין וחובין אתמר בהון ומכל החי מכל בשר כו׳. מכל החי מסטרא דזכוון. מכל בשר מסטרא דחובין.
*(ועוד דבזמנא דייתי משיחא כל אינון דנטרו אות ברית ישזיב יתהון ממותנא דבההו׳ זמנא יתבטל מותנא דהוו מתנבאין אינון נביאיא דאספקלריא דלא נהרא דלא ישתארון אלא חד מעיר ושנים ממשפחה כגון ההוא דכתיב שנים שנים באו אל נח
ואית מאן דאמר ז׳ ז׳ מסטרא דבת שבע ואלין אינון חד מעיר. נח דא שבת דביה נייחא דירית לה צדיק שנים שנים תרין יומין חד דר״ה וחד דיום הדין דתניינא איהו מספק. ויומא חדא דיום הכפורים. ויומא חדא דשבועות. ושבעה שבעה אינון שבעה יומי דסכות ושבעה יומי דפסחא דמאן דנטיר אינון יומין עתיד לאשתזבא בגלותא)
ובגין דגלי כל דא קב״ה למשה. שאיל רחמי עלייהו ומסר גרמיה למיתה. הה״ד ואם אין מחני נא מספרך. ובפיוסא דיליה אדבק במלכא ואחיד בדרועא דימינא ואמר זכור לאברהם. ולבתר אחיד בשמאלא ואמר זכור ליצחק. ולבתר אחיד בגופא ואמר ולישראל.
ואמר קב״ה לאלין בינונים לגבייהו תמה זכות אבות. כיון דלא תאבו בתיובתא הא אינון כרשעים גמורים. ואם תאבין בתיובתא אתמר לגבייהו חלה זכות אבות.
ובגין דלא יתאבידו אלין בינוניים אמר משה וכי ימרון בני עלמא דאנא כנח דלא בעא רחמי על דריה. בההוא זמנא מסר גרמיה עלייהו הה״ד ואם אין מחני נא.
ובגין דא עתיד רעיא מהימנא למהוי בגלותא בתראה וביה יתקיים והוא מחולל מפשעינו אתעביד חול בגינייהו. מדוכא בעונותינו במכתשין דיסורין דעניותא. בכמה דוחקין דסביל עלייהו. ובגיניה וינחם יי׳ על הרעה וגו׳. והה״ד ובחבורתו נרפא לנו.
ובגיניה שמאל דוחה לבינוניים דאיהי ראש השנה וימין מקרב לון בתיובתא דאיהו פסח

— 109 —
דרועא ימינא לקבל שבים. ויוקים לון מנפילו. דלהון ואחיד בידיהון. ויימא לון קומי שבי ירושלם.
ובשבועות יפקון בזכותא דמשה דאיהו מתן תורה רחמי. וגלי לון ספר תורה ויתכנשון לירושלם ותראה היבשה מלכות הרשעה ורחמי על בנוי וביה כנשר יעיר קנו. מאן קנו. ירושלם קנו (לשכינתא).
בההוא זמנא שופ״ר מהופ״ך קדמ״א זקף קט״ן. אתהפך ממשלה דאומין דעלמא. וישראל דאינון מזרעא דההוא דאתמ׳ ביה קטנתי מכל החסדים אסתלק ואזדקף
ואתמר ביה זק״ף גדו״ל. בימינא אסתלקו מן גלותא בגין דמוליך לימין משה דדרגיה עמודא דאמצעיתא דאיהו שבועות
וביה מארי״ך טרח״א ביה מאריך קב״ה דאיהו ארך אפים על בינוניים וטרח בגינייהו לקיימא וברחמים גדולים אקבצך.
וביה יפקון על ידא דההוא דאתייהיב אוריית׳ על ידיה בשבועות דאזיל לימינא דהיינו פסח בההיא זמנא אז ישיר משה
ובסכות ויבא יעקב שלם שלם בגופיה שלם בממוניה ואסתחר בשבעה ענני יקר כגוונא דקדמיתא כד נפקו ישראל ממצרים. לקיים כימי צאתך מארץ מצרים וגו׳.
ורשיעי׳ דאינון ערב רב אתמ׳ בהון סו״ף פסו״ק דאינון מזרעא דעמלק דאתמר ביה ויאמ׳ כי יד על כס י״ה.
ואינון. חמש מינים עמלקים גבורים נפילים ענקים רפאים. דכלהו מסתלקין ומתגברין על ישראל בגלותא הה״ד ויגברו המים וירבו מאד על הארץ. ארבע זמנין כתיב ויגברו וגברו. לקבל ארבע גלוון. ועלייהו אתמר סוף פסו״ק דפסיק לון קב״ה לסוף יומיא מעלמא.
ובההוא זמנא הקטן יהיה לאלף מסטרא דשמאלא. והצעיר לגוי עצום מסטרא דימינא. אני יי׳ בעתה אחישנה מסטרא דעמודא דאמצעיתא.
ומיד יתפסקון עמלקים מן עלמא. וקב״ה יתיב על כרסייה. ודא איהו שופ״ר הול״ך אתנ״ח יתי״ב.
בההוא זמנא דיתמחון עמלקים מעלמא יהא קב״ה נח נייחא לישראל ויתיב על כרסייה כמה דאתמר ביה ועתיק יומין יתיב לבושה כתלג חור. לקיימא אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
ולגבי עשו וישמעאל כתיב כרסייה שביבין די נור. ומאינון שביבין דכרסייה אוקדון כל טעוון דילהון. גלגלוהי נור דליק דנחתין מניה עשר גלגלין מסטרא דאת י׳. ושביבין מסטרא דאת ה׳ *תרין אתוון יתערון בנורא לאוקדא טעוון דלהון. בההוא זמנא והיה החסן לנעורת כו׳
בההוא זמנא סליק ו׳ על דרגא דיליה דאיהו שש מעלות לכסא ודא איהו דרג״א תר״י טעמ״י. מאי תר״י טעמ״י.
אלא בתר דסליק לדרגיה יימר לישראל ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה דכלילן בה׳ דאברהם דכליל רמ״ח פקודין. דבהון אתקריב ה׳ לגבי ו׳ וקרבנא דא איהו קריבו דקב״ה עם שכינתיה. בכל אתר ואתר (נ״א אבר ואבר) קריבו י״ה.
ה׳ חמשת אלפים לבריאת עולם ו׳ אלף הששי ברמ״ח ובשמאלא דתמן לבא יטול נוקמין מאומין דעלמא.
ורזא דמלה כי יום נקם בלבי ודאי אתכלילן בעמודא דאמצעיתא דפקודין דעשה אתייהיבו מימינא. ופקודין דלא תעשה משמאלא. ואלין אינון תר״י טעמ״י. ופקודין דעשה אינון מאכלין דקב״ה. ופקודין דלא תעשה פרנסא לסמאל למאן דעבר עלייהו.
(ואלין הוה קריב) (נ״א אקדים) (נ״א ובאלין מתקרב) עשו ליצחק ואמר ליה יקם אבי ויאכל מציד בנו. וסמא״ל בגינייהו הוה אקדים (נ״א קריב) לשמאלא לאטעמא לקב״ה מחובין דבנוי. דאינון מאכלין מרירן דבגיניהו אתמר ואת עשו שנאתי.
עמודא דאמצעית׳ מתמן אתייהיבת אוריתא דאיהי כלילא

— 110 —
דימינא ושמאלא.
בההוא זמנא עשן יתער לגבי שמאלא לאעברא מתמן סמא״ל ומיד סליק עשן אחרא דאיהו עשן הקטרת. (איהו כללא דאוריתא. קשורא דיליה פקודין דעשה) לקשרא ולקרבא ימינא בשמאלא. דעמודא דעשן איהו עמודא דאמצעיתא (ברחימו. ופקודין דלא תעשה בדחילו) עמוד הקטרת.
מאי קטרת דיליה. שכינתא תתאה. דאיהי סלקא בכמה ריחין ובוסמין טבין. וכד סלקא לגביה אתמר בה מי זאת עולה מן המדבר כו׳. דסלקא בהון. דא ה׳ תתאה. זאת סלקא במ״י.
מקטרת מר ולבונה תרי ירכי קשוט מכל אבקת רוכל דא צדיק דאיהו כליל כלא. איהו רוכל. ואיהי אבקת דיליה. הה״ד ודבק באשתו. וביה סליקת לגבי בעלה:
שכינתא תתאה איהי קטרת דקב״ה. ואיהי קרבן דיליה מזבח דיליה דבה מתקנין ישראל מאכלים דקרבנין דצלותין לקב״ה. דאינון לקבל קרבן השחר וקרבן דבין הערבים וקרבנא דאמורים ופדרים דמתאכלין כל ליליא.
ואיהו קרבן מוסף דאיהו צדיק. ואיהו קרבנא דשבתות וימים טובים. דלית קרבנא (קריבו לעמא קדישא לקב״ה בשבת ויום טוב) אלא בה הה״ד בזאת יבא אהרן אל הקדש. ואל יתהלל המתהלל כי אם בזאת. איהי משכונא דיליה. דבגינה איהו שארי בגווייהו. הה״ד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו׳.
איהי ארון דיליה. ואיהו ס״ת גניז בגווה
איהי מנרתא דיליה ומנורת המאור מההוא דאתמר ביה ותורה אור.
ואיהי נר דדליק קדמיה כד״א להעלות נר תמיד. ואיהי בת שבע מנרתא כלילא משבעה בוצינין. איהי נר לגביה מסטרא דשמאלא. ואיהו אור לגבה מסטרא דימינא. ועל תרוייהו אתמר כי נר מצוה ותורה אור.
איהי קדושין דיליה מסטרא דשמאלא בגין דקדושה מסטרא דלוים כד״א וקדשת את הלוים ועלה אתמר תהא לי מקודשת בטבעת זאת
ואיהי ברכה דיליה מסטרא דימינא דאיהי כהונה הה״ד כה תברכו את בני ישראל.
ואתקריאת כלה דיליה מסטרא דצדיק דאיהו כ״ל. ודא איהו כל״ה כ״ל ה׳. בגין דאיהו ברית דאחיד בתרוייהו. ומסטרא דצדיק איהו יחוד דילה דאיהו קוצא דאת ד׳ מן אחד דקשיר בין א״ח ובין ד׳.
ואיהי צלותא דיליה מסטרא דחי עלמין דאיהו ח״י ברכאן דצלותא
איהי אות דשבתות וימין טבין. שבת איהי כלל דתלת אבהן. בגין דאיהי בת כלילא בג׳ ענפי אבהן דאינון ש
איהי תחום דיליה. ואיהי רשות דיליה. רשות היחיד. דגבהו עשרה ודא יו״ד ק״א וא״ו ק״א. ורחבו ארבעה דאינון יקו״ק.
איהו עירוב דילה מסטרא דימינא ושמאלא דאינון ע״ב רי״ו דהיינו חסד וגבורה. ואיהי ערבית דיליה. עיבור דיליה.
איהי טלית דקב״ה ובה אתעטף קב״ה כד״א עוטה אור כשלמה. ואיהי ציצית דצדיק דאיהו עני בגליתא הה״ד תפלה לעני כי יעטף.
עני ודאי. *דביה אתעטף בגין דאיהי כסותה לבדה. היא שמלתו לעורו דא משכא דתפלי דאתמר בהון ויעש יי׳ אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם.
ארבע בתי דרישא אינון אקי״ק ד׳ פרשיין דאינון קדש לי והיה כי יביאך שמע ישראל והיה אם שמע דא יקוק.
ארבעה בתי דיד דא אד׳ ארבע פרשיין דא יקו״ק ובהון מ״ב אזכרות בתמניא פרשיין דאתמר בהון יי׳ בם. דא איהו כי היא שמלתו לעורו ואיהי תכלת שבציצית.
איהי סוד היבום יבמה דיליה בגלותא. י״ב מ״ה ב״י מ״ה

— 111 —
תלת גלגולין דילה אינון תלת אבהן. דעלייהו אתמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר.
איהי ישועה דיליה גאולה דיליה בגין דקב״ה לית ליה רשותא לאפקא מן גלותא עד דאיהי נפקת עמיה.
היא נבואה דיליה. נבואה כלילא שית דרגין מסטרא דאת ו׳ דאיהי עמודא דאמצעיתא
ואיהי חלום אחד משתין בנבואה. ומאי שתין אלא לית שיב״ה (נ״א שינה) פחותה משתין. ודא ישראל סבא דסליק באת ו׳ שית זמנין עשר דאיהו שתין.
ואיהי יראה מסטרא דשמאלא. אהבה מסטרא דימינא.
ואיהי תורה מסטרא דעמוד׳ דאמצעיתא.
ואיהי אנכי מסטר׳ דאימא עלאה דאחידא בימינא. בגין דאנכ״י איהו כס״א בחושבן. ואתמר ביה והוכן בחסד כסא.
ועלה אתמר לא יהיה לך אלקים אחרים על פני. מסטרא דסמא״ל ונחש דאינון אלקים אחרים.
ואיהי פסח מסטרא דימינא. ואיהי ר״ה מסטרא דשמאלא. ואיהי מצה פרוסה מסטרא דשמאלא. ואיהי מצה שלמה מסטרא דימינא בגין דסטרא דצפון לאו איהו שלים. ובג״ד מצפון תפתח הרעה
והיא (מצה) מצוה באת ו׳ מסטרא דעמודא דאמצעיתא. ואיהי שבועות מסטרא דעמודא דאמצעיתא. שבעה שבועות ודאי. אית בהון שבע שבתות. ובהון מ״ט יומין כחושבן מ״ט אתוון דק״ש דאינון שמע ישראל וכו׳ ברוך שם כו׳.
ביומא דחמשין שריא שכינתא עלאה בה ואתקריאת מתן תורה.
ועמודא דאמצעיתא איהו תורה דאתייהיבת בחמשין יומין דשבועות. ועליה אתמר בן חמשים לזקנה (נ״א לבינה) בההיא דאתמר בה כי זקנה אמך.
ועלה אתמר כי אם לבינה תקרא. בגין דאיהי ה׳ וסלקא באת י׳ לחמשין. חמש זמנין עשר. ועלה אתמר בן חמשים לזקנה בההיא דאתמר אל תבוז כי זקנה אמך. (ו׳ בן י״ק)
וזמנין אתקריאת ם׳ סתימא ואתמר בה בן ארבעים לבינה (כד לא איהי) בשותפא דאת י׳ אתקריאת ארבעים. ואיהי עלמא דאתי דלית ביה אכילה ושתיה.
וכד סליק משה לגבה אתמר ביה ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה וגו׳.
מתן תורה דא שכינתא תתאה ועלה אתמר *ישמח משה במתנת חלקו בגין דאיהי דוגמא דעמודא דאמצעיתא
ועוד שבועות על שם מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת.
מלא שבוע זאת דא שכינתא עלאה. (מלא שבוע ה׳ מלא יק) דאתמר ביה כי יד על כ״ס יק. ונתנה לך גם את זאת דא שכינתא תתאה ה׳ זעירא.
מלא דכלא עלאה ותתאה דא ו׳. איהו מלא י״ק לעילא. דאיהי מליא״ה אלקי״ם. ועלה אתמר אני *מלאה הלכתי. מליאה הלכתי לטורא דסיני ובגלותא ריקם השיבני יי׳. ואיהו מלא ה׳. ובה (ס״א וביה) מלאה הארץ קנינך.
ושכינתא תתאה איהי סוכ״ה כ״ו ה״ס. דאיהי יקוק אד׳ כלילא מתרויהו שמהן. סוכה חבורא דתרויהו כגוונ׳ דא יאקדונק״י. בגין דאיהי כלה דיליה ואיהי בת שבע כללא דשבע ימי סוכה.
וכד נטלא מאימא עלאה דאיהי שמחת תורה שמחת בית השואבה ואיהי חופה דיליה אתקריא׳ שמיני חג עצרת.
בההוא זמנא דשמחת תורה שויין (נ״א שריא) עטרה בריש כל צדיק לעילא. כד״א בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו דא שכינתא *תתאה וביום שמחת לבו דא שכינתא עלאה.
והכי צריכין ישראל לאתעטרא בכלא (נ״א כלהו) בעטרה על רישייהו

— 112 —
ביומא דשמחת תורה
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וכו׳. אתרוג איהי שכינתא תתאה. ודמיא ללבא דאיהו לשמאלא דאיהו גבורה.
ובגין כך צריך בר נש לנטלא אתרוג בידא שמאלא. וצריכא למהוי אתרוג דדמיא ללבא. שלימא בתיומת דילה, בגין ההוא דאתמר ביה ויעקב איש תם למהוי שלימה עמיה. וכמה דלית פסול ביעקב דלעילא כן צריך דלא יהא פסול באתרוג. לקיימא קרא כלך יפה רעיתי ומום אין בך.
ואם היא ירוקא היא משובחת יתיר כדיוקנא דהות אסתר ירקרקת. דאתמר בה ותלבש אסתר מלכות. ואתקריאת הדסה על שם הדס. והדס אית ליה תלת הדסין לאשתכללא בתלת אבהן. ואתקריאת ערבה מסטרא דתרין שפוון דאינון למודי יי׳.
ואתקריאת לולב מסטרא דח״י עלמין דאיהו כליל ח״י ברכאן דצלותא. ולקבלייהו עבדין ח״י נענועין בלולב בשית סטרין. תלת לכל סטרא וסטרא. שית סטרין דכלילן בגופא דאיהו עמודא דאמצעית׳ דלולב על שמיה אתקרי ל׳ו ל״ב
ואינון נענועין ח״י ד׳ זמנין דסלקין ע״ב. ואינון ח״י נענועין בנטיל׳ לולב. ח״י ח״י תרין זמנין בהודו ליי׳ תחלה וסוף. ח״י באנא יי׳ הושיעה נא הא ע״ב
ואינון תליין מן דלת דאיהי שכינת׳. וצדיק בה אתקרי ד׳ זמנין ח״י ח״י ח״י ח״י דסליק ע״ב מסטרא דתלת אבהן ושכינתא דאשתתפת עמהון. דאינון ח״י (פרקין) בדרועא ימינא וח״י בשמאלא. וח״י בגופא לגבי שדרה. וח״י בברית מילה.
ואינון ו׳ סטרין תרין דרועין דמלכא. ותרין שוקין דמלכא דאינון תרי נביאי קשוט. וגופא וברית הא שית.
י״ח נענועין לקבל ח״י חוליין דשדרה מסטרא דגופא. וכל דא מסטרא דאילנא דחיי ומסטרא דאילנא דטוב ורע אתרוג דמי לצדיקייא. והדס לבינוניים וערבה לרשעים.
ושכינתא אתמר בה ומלכותו בכל משלה אע״ג דאתמר בה עץ חיים היא למחזיקים בה איהי שלטא על עץ הדעת טוב ורע מסטרא דיליה היא קריבא למלכא (נ״א ומסטרין אלין לזמנין איהי נוקבא קריבא למלכא)
הה״ד בזאת יבא אהרן אל הקדש מסטרא דימינא ולזמנין איהי רחיקא מניה מסטרא דשמאלא ואל יבא בכל עת אל הקדש
מסטרא דימינא איהי לא מקבלא טומאה טוב הוא ימינא אבל אתרהא טוב מקבלא טומאה מרע ומות הוא אתר לית ליה קריבו. (נ״א אל הקדש איהי לא מקבלא טומאה אבל אתרהא טוב מקבל׳ טומאה מרע ומההוא אתר דלית ליה קריבו)
ותמן צריך קורבנא לקרבא וקטרת לרחקא רוח הטומא׳ מההוא אתר ולקרבא זכותא לשמאלא גבירתא ולרחקא שפחה מתמן ובג״ד כל שמהן אית בה.
ואתקרי שדרה אחור מסטרא דסיהרא. ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקרי קדם. ורזא דמלה אחור וקדם צרתני.
ובגלותא השיב אחור ימינו מפני אויב.
מאי אויב דא סמא״ל. דכל אלקים אחרי׳ אינון לאחור. ובגין דלא יסתכלון בשכינתא דאיהי למערב דאיהו אחור. שוי לה בימינא.
ובגין דא אסור לצלאה למערב דאיהו אחור. בגין דתמן אלקים אחרים ותמן סם המות שבתאי.
ובגין דהות בקדמיתא למערב וחזר׳ לימינא שאלין עלה אלקים אחרים שבתא״י. א״י שב״ת. שבתאי אתוון דיליה אי שבת.
וצריכין ישראל לשני לה אתר ושמא ועובדא. ודא איהו שנוי מקום ושנוי השם ושנוי מעשה. בגין דלא אשתמודע ביה אויב דאיהו סמא״ל. ודא איהו השיב אחור ימינו כו׳.
אם זכאן

— 113 —
לנטרא שבת צריך לשנויי ליה מיומין דחולא בלבושין. ומיכלין דאינון ענג שבת. דאם הוה רגיל למיכל ב׳ סעודות ביומא דחולא. בשבת אכיל ג׳ דכתיב ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום ליי׳ היום לא תמצאוהו בשדה.
ובכלא צריך למעבד בשבת תוספת. דאם הוה רגיל למיכל ביומ׳ דחולא נהמא וחמרא. יוסיף בשבת בשרא דא תוספ׳ שבת.
שנוי מעשה דאם הוה רגיל למעבד עובדא בחול לא יעביד בשבת הה״ד ששת ימים תעבוד וכו׳.
שנוי השם לכל יומא קארי ליה מעשה כד״א ששת ימי המעשה. וליום השביעי קארי ליה שבת דאיהו השבתת מעשה ביטולא דעובדא
שנוי מקום אם הוא רגיל לאוקדא נורא בחולא. דישני ולא יוקיד ליה בשבת׳ הה״ד לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.
ועוד אית שינוי דצריך לשנות מעבדא למטרוניתא דלא יהון שוין דמטרוניתא איהי מקומו דקב״ה צריך לשנות למלכא הה״ד וישנה ואת נערותיה ביום השבת דאשתני יומא דשבתא מיומא דחול דשלטא ביה עבד׳ דמלכא.
ועוד מושבותיכם מושב דבר נש איהו מקום דיליה. ועוד שנוי מקו׳ לתקנא ביתא בשבתא תוספ׳ מבחול.
ועוד שנוי מעשה. אם הוא עציב בחולא. דיהא חדי בשבתא. ואם אית ליה קטטה בחולא עם בר נש או עם אתתיה. דיהא ליה שלמא עמה בשבתא.
ובדא לית רשו לקרבא לסם המות חללה ולבעלה דאיהו אל אחר חלול שבת (לית לון רשו לקרבא) ובגין דא אמרו קדמאי אם ישראל הוו מקיימין שבת אחת כהלכתה (נ״א שתי שבתות כהלכתן) מיד הוו נגאלין.
וכן צריך לשנויי בנר דליק ובמטה מוצעת ובפתורא. כגוונא דא. אם הוה רגיל ביומי דחול לאדלקא שרגא בפתילה חד. יוסיף בשבת תניינא. ובפתורא אם רגיל לברכא המוציא על נהמא חדא. בשבת יוסיף תניינא. דאינון כגוונא דלחם משנה מטה הא אתמ דאם הוה רגיל לשמש ביומא דחולא בקטטה עם אתתיה ובפרודא. לא יזדווג לאתתיה בשבתא אלא בשלמא. ובגין דא ת״ח עונתן מליל שבת לליל שבת.
וצריך לשנויי שבת מיומא דחולא בכלא. ואם אית לון שלמא בכל שית יומין דחולא. יעבדון תוספת בשבתא בפיוסא דא לדא ברחימו סגי. כגוונא דלעילא דאתמר לגבי שכינתא פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי בתוספת מלין דפיוסא. כגוונ׳ דא צריך בר נש לפייס׳ לאתתיה בשבת בתוספת מלין דפיוסא.
ובזמנא דאלקים אחרים חזיין בשבת שנוייא בכלא. לית לון רשו לקרבא. הה״ד והזר הקרב יומת. בגין דקדש היא לכם מחלליה מות יומת. ובגין דא אתמר בקרא את שבתותי תשמורו וגומר.
ובאלין תוספת. אתקריאת שכינתא מוסף שבת. וכד מתרחקין מינה כל דרגין דחול ולא אית רשו נוכראה בשבת לאעלא בין קב״ה ושכינתיה איהי אתקריאת קדושה דיליה. וכד מברכין לה בברכת מזונא אתקריאת ברכה דיליה. ובתרויהו איהי יחוד דיליה כלה דיליה בההוא זמנא איהי שבת שקולה ככל אוריתא.
ושרגא איהי דיוקנא דמנרתא וצריך למהוי לימינא ועלה אתמר הרוצה להחכים ידרים.
ופתורא דשבת צריך למהוי לשמאלא. ועלה אתמר הרוצה להעשיר יצפין.
מטה בין צפון לדרום.
ושבת איהו אות ברית מילה אות דתפלין מאן דמחלל דא כאלו מחלל דא.
תפלין דרישא לקבל זכור. תפלין דיד לקבל שמור.
מה רשות הרבים איהו חליל שבת. אוף הכי אות ברית איהי חלול דיליה זונה ודא רשו נוכראה
לית פקוד׳ דעשה ולא תעשה דלא

— 114 —
אשתכח בשבת. ובגין דא שבת היא שקולה ככל אורייתא כלה.
וכן שכינתא תתאה אתקריאת שופר מסטרא דשכינתא עלאה דאיהי שופר גדול. תקע בשופר גדול לחירותנו.
תקע שופר איהו לשון תקיעה. דודאי שכינתא תתאה איהי תקיע׳ דקב״ה מסטרא דימינא. ואתקריא׳ שברים דיליה מסטרא דשמאלא ואתקריאת תרוע׳ דיליה מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו דעת.
ובג״ד אתמר אשרי העם יודעי תרועה יודעי בדעת דאתמר ביה בדעתו תהומות נבקעו. ובדע׳ חדרים ימלאו.
איהי שופר וקב״ה קול השופר ובזמנא דהיא סלקא לגביה בתלת קטרין אלין. אתמר ביה ויהי קול השופר הולך וחזק מאד. הולך בתקיעה. וחזק בשברים. מאד בתרועה
ואיהי יום הכפורים. וכד אתקשטת קדמיה בלבושין שפירין דאינון לבושי כפרה: אתקריאת ציץ דיליה. מצנפת דיליה. אבנט דיליה.
איהי כלילא מארבע בגדי לבן מסטרא דימינא ומארבע בגדי זהב מסטרא דשמאלא.
בההוא זמנא דאתקשטת באלין לבושין דכפרה. אתמר בה ותלבש אסתר מלכות. ובהון עאלת לפני לפנים הה״ד ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית. ובהון נשאה חן בעיניו.
ורזא דמלה וראיתיה לזכור ברית עולם. ומיד יי׳ שמעה יי׳ סלחה יי׳ הקשיבה ועשה אל תאחר.
פורים אתקריאת על שם יום הכפורים דעתידין לאתענג׳ ביה ולשנויי ליה מענוי לענג. ומה דאיהי שכינתא אסור ביה נעילת הסנדל.
בההוא זמנא אתמר בה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב. וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין לגבה. ודא יהא בזמנא דפורקנא בעגלא.
ומאן גרם ענוי לשכינתא בגלותא. אלא רזא דמלה ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת. בגין דעאלת בלא בעלה. דאתמר ביה מימינו אש דת למו. דבטילו בה אורייתא. ודא גרם אבודא דבית ראשון ושני הה״ד וכאשר אבדתי אבדתי.
ועם כל דא אע״ג דעאלת בלא בעלה דאיהו ד״ת עם כל דא עאלת באבהן דאינון שלשת ימים לילה ויום דאתענת בהון. ואינון סהדין דעולימת׳ עאלת ביה למלכא. הה״ד ובזה הנערה באה אל המלך. נערה ודאי באה אל המלך דאיש לא ידעה אלא בעלה וכמה דבערב היא באה נערה בתולה. ודאי הכי נמי בבקר היא שבה נערה בתולה ודאי.
ובה ערב ובקר פעמים קורין לישראל בעלה וסהדין עלה דלא חליפת ליה היא ובנהא באחרא.
ובגין דא ישראל אמרין בכל יומא שמע ישראל יי׳ אלקינו יי׳ אחד. שמ״ע אח״ד ש״ם א״ח ע״ד. א״ח נטיר לה. בגין דאח לצרה יולד. ועליה אתמר אתה סתר לי. ברוך אתה בבואך. יהודה אתה יודוך אחיך בגין דביה יקוק וביה ד׳. ביה איהי נטירא.
ועליה אתמר ויהי אמן את הדסה. הוא אומן דילה ואיהי אמונה דיליה. ודא איהו דאתמ׳ כאשר היתה באמנה אתו ולא נגע בה נוכראה דאיהו אח״שורוש. בגין דאח עמה ודאי ואיהו סתיר לה מניה.
במאי סתיר לה מניה בנקודה דאיהי קוצא דאת ד׳ מן אחד. א״ח נטיר ד׳ דלא יתקריב לגבה אחר. הה״ד אני יי׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. והאי נקודה איהי אות ברית דבה אשתלים א״ח לעשר. ובה אתעביד י׳.
ומאן דמשקר בברית מילה גרים לאסתלקא מיניה

— 115 —
שכינתא דאיהי יחודא דקב״ה. ושליט עליה ש״ד דאיהו אחר.
ודאי י׳ דשדי. איהי קוצא מן ד׳ דאחד ואם משקר אעבר קוצא מן ד׳ מן אחד ואשתאר אחר.
ובג״ד אמר קרא לא תשתחוה לאל אחר וגו׳ ובההוא זמנא דשלטא על בר נש שד דאיהו אל אחר איהו משתעבד ביה בכל מיני ענויין. וחובא דא גרים לישראל לאשתעבדא בהון אומין דעלמא.
ומאן דנטיר אות ברית. בכל אתר דאיהי. בין בברית מילה בין בשבת וימין טבין. קב״ה נטיר ליה בגינה בכל אתר. ומכסי עלוי משנאוי. כגוונא דמשה דאתמר ביה בצל שדי יתלונן.
וכגוונא דאסתר דסתיר לה מאחשורוש דאיהו ערל וטמא. ושוי באתרה שנית בדיוקנא דילה הה״ד כל אשר תאמר וגו׳. בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני.
ואיהו נטיר לה מהמן הרשע הה״ד מצר תצרני דאיהו צר ואויב. ובגין האי קנאה דכסי קב״ה באות דיליה על אסתר דאיהי קדושה דיליה דלא איהי קדושה פחות מעשרה אתלבשו עשרה כתרין תתאין בעשרה בנין דהמן דתמן אל אחר. דהמן אמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול וגו׳ וכלא לנטלא נוקמא מאסתר ואומתה דאתמר בה ותלבש אסתר מלכות.
וקב״ה מסר לון בידהא ובידא דאומתה ותלו אותו ואת בניו על העץ. ואיהו עבד עץ גבוה נ׳ אמה וקב״ה נטיל נוקמא מניה ומבנוי בשכינתא עלאה דמחאת למצראי חמשים מכות.
ועוד שכינתא אתקריאת צדקה וקב״ה בעל צדקה. ובגלות׳ איהי עניה ובנהא עניים
וקב״ה כביכול איהו עני כד איהו בר מאתריה. ובגינה אתמר הן אראלם צעקו חוצה כו׳.
ובאן אתר איהו עני ואיהי עניה. בצדיק דאיהו ברית. ובגין דחאבו ביה ישראל לתתא. איהו נהר יחרב ויבש בבית ראשון ושני. ושכינתא איהי ביה חרב׳ ויבשה בגין דאינון גרמי דיתכנשון מניה מיין עלאין. ושכינת׳ אשתארת יבשה. הה״ד יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה.
וכל מאן דעביד צדקה במסכנא. גרים ההוא נהר דיתמשך מעדן דאיהי אימא עלאה. להשקות את הגן דאיהי דל״ת. דלה מסכנא.
ועני איהו יום שבת ומאן דמקיים בה ענג שבת גרים לאשקאה ההיא דל״ת. וההוא עני אתמלי ואתקרי נהר. ומאן דאית ליה רשו למעבד ענג שבת ולא עביד אתהפך ליה ענג לנגע צרעת וחריב ביתיה וממוניה.
וכן עניה איהי אוריתא דע״פ ודאי. ואיהי קבלה כד מקבלא מבעל צדקה דאיהו אורייתא דבכתב כד אזלת לגביה לקבלה אתקריאת הלכה. כד מקבלא מניה אתקריאת קבלה
ובההוא זמנא איהי פליגת מה דיהבין לה לעבדין דילה ולבנין. ולעולמין דילה כד״א ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. ומקבלין דין מן דין מההוא דמקבלין מינה.
בעל קבלה איהו עמודא דאמצעיתא ואיהי קבילת מיניה. ובאן אתר קבילת מניה. בימינא. בגין דעליה אתמר כי ימינך פשוטה לקבל שבים.
הלכה איהי מסטרא דשמאלא. קבלה

— 116 —
היא מסטרא דימינא. הלכה בשמאלא לגבי בעלה וקבילת מניה בימינא ונחתא מליא לגבי צדיק. ובגין דא לא ראיתי צדיק נעזב כו׳.
(ובמאי) וכד נחתא מליא לגבי בעלה דאיהו ו׳ נהר דאתמשך מעדן ו׳ עאל בד׳. ואתעבידת ה׳. ומה דהוה צדק אתעבידת צדקה. לגבי עני דאיהו צדיק.
וההוא נהר עליה אתמ׳ שמש בשבת צדקה לעניים ועליה אתמר צדקה תרומם גוי. ומה דהות צדק דינא אתעבידת רחמי.
וכל ספירן על שמה אתקריאו מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק. כד אתרחק מינה בעלה דאיהו רחמי. מזאני צדק תרין דרועין. אבני צדק תרין סמכי קשוט. הין צדק צדיק.
וכד עמודא דאמצעיתא מרחק מינה איהו משפט. וביה כתיב כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים. זה ישפיל מאן דגרים לאשפלא לשכינת׳ מאתרהא וזה ירים מאן דגרים לסלקא לה מאתרהא.
דחובין דישראל אינון אשפילן לה לתתא וזכוון דלהון סלקין לה לאתרהא. הא זכאה איהו מאן דעביד זכוון לסלקא לה לאתרהא.
*ועוד שכינתא איהי שלוח הקן. מאן קן דילה דא ירושלם. ולעילא קן דילה ההוא דאתמ׳ ביה ונקה לא ינקה. ודא מטטרו״ן. עליה אתמ׳ אל תסתכל בקנקן אלא במה דאית ביה.
ודא איהו כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ בכל עץ דא גוף וברית. צדיק איהו ברית ואיהו כ״ל. עץ דא עמוד׳ דאמצעית׳. או על הארץ דא אימא תתאה. אפרחים תרין דרועין. או ביצים תרין שוקין. והאם רבצת דא אימא עלאה. *שלח תשלח את האם דא אימא תתאה את ודאי.
שלח תשלח הה״ד וישלח את היונה מאתו. ואתמר ביעקב ויהי אך יצא יצא לקבל שלח תשלח. ואינון תרין דרועין שני גרישי״ן. ואינון תרין תרוכין. ודא איהו שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך אלין שית פרקין דאינון בתרי דרועין. אשתארת ה׳ ד׳ בלא ו׳.
מאן גרים לה תרי תרוכין אלא בגין דעברין בנהא על פקודי אוריתא עשה ולא תעשה הה״ד ובפשעכם שלחה אמכם.
ויוסף שלח את היונה מאתו דא עמודא דאמצעיתא. מאן גרים דא דאתתרכת מיניה בגין דישראל עברו על אורייתא.
ויחל עוד שבעת ימים אחרים (נ״א וישלח את היונה ולא יספה שוב) דא ז׳ יומא שביעאה דכליל שבע שבתות ומאן גרם דאתתרכת מניה. בגין דעברו ישראל על אות שבת ויומין טבין ואות ברית
מסטרא דיצחק דאיהו ראש השנה אתמ׳ ביה ותבא אליו היונה לעת ערב ודא ערב דיצחק. ומסטרא דצדיק אתמר בה והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ.
ובכל אתר דלא אשכחת לתתאי דיוקנא דבעלה באורייתא לא הות שריא עלה. הה״ד ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה בגלותא. מיד דאשכחת בעלה לרעיא מהימנא שריא עליה ולא חזרת לתיבה
הה״ד ולא יספה שוב אליו עוד ועל דא אתמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וגו׳ איהי אתדבקת ביה ואיהו בה.
בההוא זמנא ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה ונפקו כלהו ואזלו לגבי יונה ובעלה
ואתמ׳ לגבי נח ויפתח נח מאי ויפתח נח אלא רמיז ותפתח ותראהו את הילד. אד׳ שפתי תפתח. ודא ישראל דפתחין בתיובת׳ בבכיה ומיד ותחמול עליו.
ועוד שכינתא אתקריאת חג בכל זמנין ויומין טבין. חג דתלת רגלין דאתמר בהון שלש

— 117 —
רגלים תחוג לי בשנה. ובגינה יראה כל זכורך לקיימ׳ זכור ושמור. זכור לזכר ושמור לנקבה: כלהו אלין דאזלין לאסתכלא (נ״א לאתכללא) בשכינתא. צריכין למיהב לה דורונא. הה״׳ד ולא יראה את פני ה׳ ריקם.
וצריך למחדי בה הה״ד ושמחת בחגך. דאיהי חדוה דקב״ה אתקריאת. ומאן דאזיל למחמי לה צריך לנטרא גרמיה מעציבו דאיהי לילי״ת חשוכא עצבון שאול טחול דאיהי מום. ועליה אתמר כל אשר בו מום לא יקרב.
איש כמתנת ידו דא שכינתא עלאה דעלה אתמר מתן בסתר יכפה אף. בגין דאיהי סתימא עולם הבא קרינן לה מתנה. ועלה אתמר ישמח *משה במתנת חלקו. בגין דמתת אלקים היא.
כברכת יי׳ אלקיך אשר נתן לך דא שכינתא תתאה. חד מסטרא דימינא ברכה. וחד מסטרא דשמאלא מתנה.
*ועוד שכינתא איהי חשבון תקופות ומזלות ומולדות ועבורין.
ארבע תקופן דאתקריאו ארבע תקופות. ולכל תקופה תלת ירחין. ובהון י״ב מזלות. ואינון לקבל י״ב שבטין דישראל וכלא אתקשר בהאי שמא אד׳. איהי שכינתא תתאה תקיפא בד׳ תקופין. דאינון מסטרא דשמאלא חזק תקיף. ואינון אל״ף דל״ת נו״ן יו״ד.
וכלהו תרין עשר מזלות קשין מסטרא דדין ובגין דמזונא קא אתיא מנייהו אמרו מארי מתני׳ קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. דאתקרע בהון לתרין עשר קרעין.
ואינון ארבע תקופות תרין דרועין ותרין שוקין. תרין עשר מזלות תרין עשר פרקין דאית בהון. ולקבלייהו תרין עשר ירחי שתא. ואינון וו׳. רזא דעבורא ודא ירחא תלת עשר. דא א ודא וא״ו שתא מתלת עשר ירחין.
וביה צריך להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה וליחדא לון במהלך האמצעי דאיהו עמודא דאמצעית׳.
ואם בר נש ידע לממני ולהשוות שנת החמה עם שנת הלבנה ולייחד לון. איהו ידע מתי יהא פסח בחדש האביב ובדא ישוון אבא ואימא ברא וברתא. הה״ד ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם. ושמרתם ועשית׳ דא ו״ק כי היא חכמתכם ובינתכם דא י״ק.
ובמה יהון שוין אבא ואמא ברא וברתא. בא דהוא כתרא עלאה. דאמר׳ סיהרא עלה אי אפשר לב׳ מלכים שישתמשו בכתר אחד.
ובגיניה אמרין בשבת ויומין טבין וברישי ירחין כתר יתנו לך יי׳ אלקינו מלאכים המוני מעלה מלך ומלכות.
ועוד איהי מצות שחיטה כשרה בזרים (נ״א בנשים) דאינון בני נשא דדמיין לבעירן. דאלין דלא משתדלי באוריתא צריך למעבד בהון קרבנין דצלותין דיתקריבו לקב״ה.
ואם מתקרבין בצלותין לקב״ה וסבלין כמה מכתשין הה״ד כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. אתחזי כאלו וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וגו׳. דדא שזיב לון ממיתה דמלאך המות הה״ד אדם ובהמה תושיע יי׳.
ואלין דעובדייהו כבעירן דחקלא דאכלין בלא צלותין מיתתהון יהא כבעירן דחקלא ושחיט לו מלאך המות מדה כנגד מדה.
ולא עוד אלא בסכין פגום קא שחיט לון ואתקריאו נבלה ועלייהו אתמר נבלתי יקומון.
מאי סכין פגום דא סמא״ל אל אחר סכין פגום ודאי אתקרי. ואיהי פגימה סם המות טריפה ונבלה

— 118 —
וכיון דאתייהיבו בידיהון כבר קבילו ענשיהו. ובג״ד נבלתי יקומון.
וכל סירכאן דסם המות אינון רגלין דילה. ועלייהו אתמר רגליה יורדות מות וגו׳. ואינון ח״י *סרכות עלייהו כתיב ולא אוסיף עוד להכות את כל ח״י כאשר עשיתי. לאינון דמצלין ח״י ברכאן דצלותין.
(ומאן גרים דמי טופנא מתגברין. מאן דאריק מים דזרע ברית מילה בנדה שפחה גויה זונה)
ולעולם וורדא בכל אתר דתתסרך טרפה ואינה חיה דבכל אתר דתתסרך בבר נש בחובין דילה קטילת.
ועוד שכינתא איהי מצות אסיפת נוני ימא דאוריתא דאתמר בהון דגים וחגבים אינן טעונין שחיטה. ואינון תלמידי דבי רב דמתרבין בימא דאוריתא. דעלייהו אתמר אסיפתן היא המתרת אותן. הה״ד יאסף להם ומצא להם היא המתרת אותם משחיטה ודאי
וגדפוי דשכינת׳ אינון כסוי דם חיה או עוף דאינון כנפי יונה. ואלין אינון כנפי מצוה דמכסין על דמיהון דלא שלטין עליהו כלבין דאינון חציפין דאינון מלאכי חבלה. ודלא אשתמודעון בהון מארי חובין. הכי הדם הוא הנפש. ועפרא דמכסיא עליו רמיז וכפר אדמתו עמו:
ועוד שכינתא איהי בדיקת סימני חיה או עוף. מבני נשא דדמיין לחיון ובעירן ועופין. דעלייהו אתמר ושחטתם בזה. בדוק כמו זה. דאינון סבלין מכתשין כמה דאוקמוהו כי עליך הורגנו כל היום ובכל יומא לא מניחין צלותין ובדיק לון קב״ה בכמה מכתשין
ואמרין זה לזה. בצלותין קב״ה פריק לן מדינא דבעירן וחיון דארעא. ואעיל לון למהוי לן חולקא במלאכיא דאינון חיות הקדש. דקראן זה לזה ואמרין קדוש קדוש קדוש דא איהו (קדוש) דאתקדש שמיה דקב״ה על ידיה ויהא ליה חולקא ביה.
ועוד ושחטתם בזה דא אל״ף דל״ת נו״ן יו״ד דביה דן קב״ה כל נזיקין. ועל כל אלין דקטלין חד לחבריה. ועל כל אלין דגזלין.
יקו״ק איהו דן. דאתלבש בתהו ובהו וחשך ותהום ודן בהון ד׳ מיתות בית דין. והא אוקמוהו כלהו באתוון. י׳ גחלת. ו׳ שלהובא. ה״ה גוונין ונהורין דנורא. דא איהו שרפה כי יי׳ אלקיך אש אוכלה הוא.
סקילה בתלת אבנין י׳ י׳ י׳ ואינון. יקו״ק כ״ו וד׳ אתוון י׳ י׳ י׳.
הרג בחרבא י׳ רישא דחרבא. ו״ גופא דחרבא. ה״ה תרין פפיות דילה.
חנק ו׳ (ס״א ג׳) אתעביד חוט כגוונ׳ דא ועלה י׳ דעזקא בחוטא למהוי כריך לה על צואר.
ורזא דמלה מת במדבר. מק״ף והולך אינון ה״ה. חד מקף ליה. וחד הולך עד דחנקין ליה. ובגין דא אמר קב״ה ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל.
ו׳ עץ גבוה. חמשים אמה דא ה׳ דסליק׳ בי׳ לחמשין. זרקא קו דחניקת בתלת אתוון דשכינתא תתאה איהי דן ד׳ מיתות ב״ד. איהי חניקת לחייביא והרג לון בשרפה וסקילה. ובגין דא ראו עתה כי אני אני הוא. הה״ד ויסרתי אתכם אף אני וגו׳.
וכמה דבשמיה קטיל למאן דאעבר על כריתות ומיתות ב״ד דאורייתא הכי מסי ומחיה בשמיה למאן דמקיים לון.
ועוד מצות גזלת העני בבתיכם דא שכינתא. דמאן דגזיל צלותא דאיהי צדקה לצדיק ח״י עלמין כליל ח״י ברכאן כאלו גזיל ליה חיים דיליה דאיהו שכינתא דאתמר בה ראה חיים עם אשה אשר אהבת
וכן מאן דגרע מענג שבת כאלו גזיל ליה שכינתיה דאיהי שבת בת יחידה ודא גרם דאתגזילת מניה בגלותא הה״ד ובפשעיכם שולחה אמכם
ותיובתא מאי ניהי. והשיב

— 119 —
את הגזלה אשר גזל דיחזיר שכינתא לאתרה. או את העשק אשר עשק דא קב״ה דאתפרש מינה.
דשכינתא אתקריאת מצות עשה מסטרא דימינא. ומצות לא תעשה מסטרא דשמאלא. ותורה אתקריאת מסטרא דעמודא דאמצעיתא וכל מאן דגזיל או עשק באורייתא ובמצות עשה ולא תעשה כאלו גזל שכינתא מדרועוי דקב״ה.
וכן מסטרא דיסוד חי עלמין אתקריאת מצות ברי׳ מילה. מאן דגזל בברית ואפיק זרעא מיניה לרשו נוכראה כאלו אפיק מרשות היחיד לרשות הרבים וגרם למהוי שכינתא נפקא מאתרה דאיהי ארץ ישראל רשות היחיד וגלה אותה בין אומין דעלמא דאינון רשות הרבים
הה״ד ובפשעיכם שולחה אמכם. ובגין דא לא תשא את שם יי׳ אלקיך לשוא. מאן שם יי׳ דא שכינתא. לשוא דא ע״ז דגלת תמן.
ועוד. איהי תשובה יום הכפורים כלילא מעשרת ימי תשובה דאינון י״ה. יום הכפורים דא ה׳ כלילא מחמש צלותין. עשרת ימי תשובה דא י׳ לקבל שבים דא ו״ק כל מאן דחזר בתיובתא כאלו חזר ו״ה עם י״ה.
ועקרא לסלקא כלא במחשבה דאיהי יו״ד ק״א וא״ו ק״א.
וגבורה תמן סמא״ל דאיהו יצר הרע. וכל מאן דיתגבר על יצריה כאלו הוה מתגבר גבורה על סמא״ל בדינא לגבי בנוי. ובגין דא אמרו מארי מתניתי׳ איזהו גבור הכובש את יצרו
מאי הכובש כד״א וכבשוה דיהא כבושה תחות ידיה ככלבא דאיהו כבוש וקשור תחות ידי דבר נש.
וצריך בר נש לקבלא עליה חמש ענויין בגין ענוי דגרים לה׳ זעירא דגלת בגלותא. ואתקריאת עניה סוערה לא נוחמה. ואבא ואמא אינון נחתי בימינא ושמאלא לקבלא בהון ו״ה דאינון תורה ומצוה.
ורזא דמלה ושב ורפ׳ לו ודא איהו שובה ישראל עד יי׳ אלקיך.
ועוד מצות פריה ורביה דא שכינתא לא תהו בראה לשבת יצרה. כל ת״ח דמנע מינה עונת ק״ש כאלו מנע מינה ברכאן מלעילא
שית סטרין אינון דכלילן באת ו׳ דאיהו עץ פרי עושה פרי. מאן פרי דיליה י׳. דאת ו׳ איהו ענפא דאילנא דאתפרש לשית ענפין. ומשית לענפין דלית לון חושבן י׳ איהי איבא על כל ענפא וענפא דאיהו ו׳.
קם סבא ואמר ר׳ ר׳ חזור בך. אילנא הוא ו׳. איבא דיליה י׳. הכי הוא ודאי. אבל ענפוי לעילא איהו ה׳ עלאה. ושרשוי ה׳ תתאה. ומאן דאפריש ענפא מיניה דא איהו מקצץ בנטיעות. והכי אתקצץ איהו מעלמא דין ומעלמא דאתי.
ועוד מצוה לאתעסקא באוריתא יומם ולילה הה״ד והגית בו יומם ולילה. וכי יכיל בר נש לאתעסקא באורייתא בכל יומי ולילי כל יומוי. והא קב״ה לית בא בטרוניא עם בריותיו. אלא כל מאן דקרא ק״ש בכל יום ערב ובקר כאלו מקיים בו והגית בו יומם ולילה.
כל פקודין אית מנייהו דתליין בפרי אילנא. מנייהו בענפין. מנהון בשרשין. מנהון באילנא. ובג״ד אתקריאת אוריתא עץ חיים. וכל מאן דאכל מניה ואכל וחי לעולם.
ואית אילנא לתתא דענפוי ושרשוי וגופא ואיבא דיליה כלהו סם המות. ודא סמא״ל. מאן דאעבר על אוריתא. אתשקייא מההוא אילנא ואתפרנס מיניה ועליה אתמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות ומסטרא דיליה חיי צער.
ועוד. שכינתא איהי מצות העמדת מלכא הה״ד שום תשים עליך מלך. וכביכול כל זמנא דלית שכינתא באתרהא לית מלכא. ובגין דשכינתא איהי מלכות על בר נש. אתמ׳ ביה שום תשים עליך מלך למהוי ישראל בה כלהו בני מלכים

— 120 —
דלית מלך בלא מלכות. דבגלותא שפחה תירש גבירתה.
ובזמנא דייתי משיח׳ אתמר ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. איהי מלכותיה איהי כרסייא איהי עטרת דיליה.
למלכא. דאית ליה מאנא דיקר ואיהי מחבבא לגביה. לזמנין שוי ליה עטרה על רישיה דא תפלין דרישא. לזמנין קשיר ליה באצבעא ודא תפלין דיד. לזמנין שוי ליה תחותיה ואתקרי כרסיא דיליה. לזמנין עביד מינה לבושא.
וכען דאיהי מרחקא מן מלכא אתמ׳ במלכא אלביש שמים קדרות ושכינת׳ אמרת אל תראוני שאני שחרחרת.
ובני נשא דאינון שטיין מסתכלין בלבושא. ואחרנין הכי מסתכלין בגופא. ובגלות׳ כלהון שטיין. אבל פקחא חכימא אסתכל מלגאו.
וכד יתי פורקנא אתפשט מלבושין דקדרותא וזריק לון על אומין דעלמא הה״ד ויהי חשך אפלה וגו׳ ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.
דבההוא זמנא דאתלבש באלין לבושין אתמר ביה ויאמר אסתירה פני מהם.
לבתר דאתפשט מנייהו וייראו העם את יי׳. וכל ינוקין אחזין ליה באצבע הה״ד זה אלי ואנוהו. ובגלותא ישת חשך סתרו. ובגין דא אמר דניאל ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שריה.
ובההוא זמנא דאיהו בחשוכא מתלבש בתהו ובהו ובחשך ותהום. כביכול אתוון אינון בפרודא ולא מתיחדין תמן
ולבתר דנפיק מנייהו. והיה יי׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי׳ אחד ושמו אחד.
בההוא זמנא כל חיון יתערון בנגונא. וכנפיהם פרודות מלמעלה לקבלא ליה בחדוה. וכלהון יהון רצין ושבין בנגונא ושליחותא לגביה. הה״ד והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק לבשרא לישראל.
ובההוא זמנא הללו את יי׳ מן הארץ תנינים וכל תהומות וגו׳. כלהו לעילא ולתתא מה דאתברי עד יתוש זעירא כלהו משבחין ליה ומלא׳ הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים
בההוא זמנא יתקיים קרא כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי וגו׳.
בההוא זמנא אתבני ביתא דשכינתא דאיהי בית הבחירה על ידא דקב״ה דאתמר בה ואני אהיה לה נאם יי׳ חומת אש סביב
ואני אבנה אינון אבנין טבין דאתבני מינה הה״ד ואבנה גם אנכי ממנה נטיעין קדישין הה״ד נצר מטעי מעשה ידי להתפאר.
ובניינא דבי מקדשא תהא בנויה מכספא ודהבא ואבנין יקירין. ותהא מרקמא מכל ציורא דעובדא דבראשית. ועלה נהרא ירושלם דלעילא לעילא מרקמא מכל מיני גוונין דנהורא.
ורזא דמלה ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו דאנהרא על גבוי.
בההוא זמנא אתקיים בישראל לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף וגו׳. ואתער שיר השירים בעלמא. ואדליק נהורא על זיתא ושרגא דישראל אינון פתילה. אורייתא משחא. שכינתא שרגא. הה״ד בהלו נרו עלי ראשי.
בההוא זמנא אתמ׳ בשכינתא וחלצה נעלו. נעלו דקב״ה לקיים ביה של נעלך ואתייחד בשכינתיה דאתקריאת חליצה. ואיהו חלוץ הנעל
ולא צריכין לאתחברא בארח יבום לעולם. דאתמר בה וזאת לפנים בישראל וגו׳ שלף איש נעלו ונתן לרעהו. מאי נעלו דא כנוי. ההוא דאתמר ביה גן נעול.
אתפתח ההוא נעול מפתחא בגין דלפתח חטאת רובץ אתעבר ההוא חטאת ואתפתח תרעא. הה״ד זה השער ליי׳ ויחזון תמן שכינתא דאתמר בה וזאת לפנים בישראל.
ד״א וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה. על הגאולה דא שכינתא עלאה ה עלאה. ועל התמורה דא שכינתא

— 121 —
תתאה דאיהי תמורה בההוא דאתמ׳ ביה אל תמירני בו. ואינון ה״ה. וזאת דא בן ובת ישראל דא אב.
ובגין דא לתתא איהו תמורות אתוון יקו״ק באד׳. אבל לעלמא דאתי לית תמורה כמה דאוקמוהו מארי מתניתי׳ לא כשאני נכתב אני נקרא.
ובעולם הזה נכתב ביהו״ה ונקרא באד׳. ובעול׳ הבא נכתב ביהו״ה ונקרא ביהו״ה.
ועוד שלף איש נעלו דא גופא דאיהי אתתא. כלי דיליה ודא מטטרו״ן. ונתן לרעהו דלזמנין אשתכח ביה עמודא דאמצעי׳ ולזמנין צדיק ולזמנין שכינתא עלאה. איהי תעודה ביה ולזמנין שכינתא תתאה היא תמורה ביה.
ודא איהו גן נעול. וביה מעין חתום דאיהי שכינתא י׳ כלילא מעשר ספירן. י׳ מן *מיטטרו״ן
כל ספירן פועלים ביה בהאי עלמ׳ שפלה. וביה יבום וחליצה וגט פטורין.
וכל אתוון ביה. אינון תמורת כגון מצפ״ץ ואיהו נעילת חגין וזמנין ויומין טבין. נעילת דלת בפני לווין.
ביום הכפורים דאיהי עלמא דאתי לא אתקרי יקו״ק באד׳ דאיהי דין ואיהו נעל נעילת דלת ואינו נועל הדלת. אלא איהי פתיחא לקבל שבים.
ובגין דא יום הכפורים אסור בנעילת הסנדל דלית יחודא ביה לקב״ה ושכינתא. דלזמנין איהי שכינתא ואסתלק קב״ה. ולזמנין קב״ה ואסתלק שכינתא.
ובגין דא עונת ת״ח בשבת. דביומין דחול דשליט מטטרו״ן אתמר יהיה סגור ששת ימי המעשה. ביה איהי סגירא תרעא. וביום השבת יפתח. יפתח תרעא ותפוק מינה שכינתא לאתייחד׳ עם בעלה.
ובההוא זמנא אתקריאת כוס מלא. הה״ד ומלא ברכת ה׳ ים ודרום ירשה. דביומין דחול אתקריאת *יבשה במטטרו״ן. הה״ד ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקו׳ אחד ותראה היבשה.
ובזמנא דאתמליאת אתמ׳ עלה כוס ישועות אשא ובשם יי׳ אקר׳ כו״ס איהי אלקי״ם בחשבן דסליק לחשבן כנו״י. במאי אתמליאת באת י׳ ואתעבידת כוסי רויה ובגין דא כוס צריך עשרה דברים וכו׳.
קם רבי שמעון ואמר אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. בזאת בודאי אנא בעינא לאתתקפא בהאי קרא דדוד.
קום דוד הא זאת דילך לגבן.
אהרן כהנא קום משנתך הא זאת דילך דאתמר בה בזאת יבא אהרן אל הקדש.
קום רעיא מהימנא לאגנא על זאת דילך דאתמ׳ בה וזאת התורה אשר שם משה דהא כמה מארי מגיחי קרבא קא אתיין לאגחא עלה.
קומו נביאי קשוט דהא זאת דילכון לגבן דקא הויתון מתנבאין עלה אתמר אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו וגו׳ כי אם בזאת. זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לו.
קומו אבהן מארי דברית דהא זאת הברית דלכון ביננא דאתמר בה ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו׳ ובגינה אמר קב״ה וזכרתי את בריתי יעקוב.
קום שלמה מלכא דאנת שלם דילה.
קומו למהוי עזר לגבה בהאי קרבא.
נער נער דאנת מארי מפתחן דאוצרין דמלכא דכל מאני קרבא דמלכא בהון. קום אפתח היכלא. אד׳ שפתי תפתח ופי יגיד שבחוי דמלכא עלאה דהא היכלא (עלאה) דיליה איהו טול רשו ואפתח היכלא. בגין יקרא דשכינתא
פתח ואמר זרק״א מק״ף שופ״ר הול״ך סגולת״א.
אדהכי הא עולימא קא נחית (רעיא מהימנא פתח ר״ש) ואמר. רעיא מהימנא אנת איהו מארי דקירטא דרעיא דאזיל בעאנא. בגין דובין זאבין וחיוון בישין דקא אתיין למיכל עאנא.

— 122 —
ארחא דיליה. למהוי קירטא בהדיה לזרקא אבנין לגבייהו למהוי עאנא נטיר מחיון בישן. קום נטיל קירטא בידך.
פתח ואמר זרק״א שכינתא קדישא. אנת היא קירט׳ קדישא דקב״ה דבך אזדריקו תלת אבנין דאינון סגולת״א. תלת אבנין יקירין דאינון תלת אבהן. ואנת אבן יקרא על כלהו תגא ברישא דכלהו. עלך אתמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים. אנת הוא דאתמר עלך אבנא די מחת לצלמא והות לטור רב ומלאת כל ארעא ואיהי תגא כגוונא דא ם ברישא דחוטא דזרק״א אבנא (כלילא ומתעטרא) (נ״א מוכללת ומעוטרת) כאבנא בריש עזקא.
וכד אית בישראל משכילים בחכמה דאיהי י׳ מחשבה עלאה. ידעין לזרקא לה להאי אבנא דאיהי בת יחידה לההוא אתר דאתגזרת בגין דברתא באבא אתעבידת. הה״ד יי׳ בחכמה יסד ארץ. בחכמה דאיהו אבא יסד ברתא דאיהי ארץ הדום רגליו
וההוא חוט דילה איהו ו׳. דאבנא דאיהי תגא. עטר׳ על רישיה עטרה דס״ת. ובגינה אתמר ודאשתמש בתגא חלף איהו כתר תורה ודאי. דתלת כתרין אינון כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. וכתר תורה (נ״א וכתר שם טוב) על גבייהו.
והאי אבנא איהי י׳ בריש א ואיהי י׳ בסופה עלה אתמר מגיד מראשית אחרית. ואיהי (נ״א ואיהו) יוד קא ואו קא (נ״א יוד קי ואו קי) כליל עשר ספירן דאינון (ס״א דאיהו) נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן.
קמו כלהו מארי מתיבתא ואמרו רעיא מהימנא כמה אנת תקיף לזרקא אבנא. דהא מטא לאתר דלית מאן דידע אתרהא. ומלאכין קדישין שאלין בגינהא איה מקום כבודו להעריצו דלית מאן דידע מקומו כד סלקא לעילא באתר דזריקת לה. עד דאמרין כלהו ברוך כבוד יי׳ ממקומו. ואע״ג דאיהי זעירא לתתא. לעילא לית לה סוף.
מאן יכיל לאגחא קרבא באתר דאנת תמן. באבנא זעירא דזריקת אזדעזעו רקיעין עד אין סוף. ומלאכין עד אין תכלית.
וכל מארי מתיבתא כלהו אזדעזעו ונפלו בנפיל׳ אפים מקיומיהו קדמהא. ואמרו. וכי באבנא זעירא האי. כ״ש מאן יגיח עמך בסייפא דאתמר בה רוממות אל. בגרונם וחרב פפיות בידם. דאיהי ק״ש חרב׳ דילך. דאנת תקינת לך (נ״א לה) דבה קטילת למצרי הה״ד ויפן כה וכה וגו׳ ויך את המצרי כ״ה וכ״ה סלקין לחמשין אתוון דמיחדין בהון לקב״ה פעמים שמע ישראל יי׳ אלקינו יי׳ אחד. דאית בהון כ״ה אתוון תרין זמנין. וסלקין לחמשין תרעין דבינה. דאיהי ח׳ תמינאה מעשר ספירן מתתאה ולעילא.
י׳ רישא דחרבא. ו׳ גופא דחרבא. תרין פפיות דילה ה״ה. נרתקא דחרבא אקי״ק. והכי לתתא נרתקא דהאי חרבא אד׳. ואיהו יאקדונק״י לתתא. יאההויה״ה לעילא. (נ״א יהו ההו יהה).
ורזא דמלה אז ישיר משה תמניא אתוון בחיבורא לעילא א״ז תקרא ויי׳ יענה לתתא.
ומאן יכיל ברומחא דילך דאיהי רמ״ח תיבין דק״ש אנח קרבא לר״ש וחברוי נחזי מאי ניהו חילא ותקיפו דיליה. דהא איהו אתער עלאין ותתאין. ויזדעזעו כל עלמין עלאין ותתאין. ובאומאה לכל חיילין לעילא ותתא למהוי בעזריה אנח ליה.
קום רבי שמעון זריז גרמך במאני קרבא דילך נחזי מאי תקיפו וגבורה דילך.
קם רבי שמעון פתח ואמר זרק״א מק״ף שופ״ר הול״ך סגולת״א. קם ונטיל תלת אבנין דאינון יי״י. ואבנא עלאה דאיהי בקירטא תגא בחוטא הא ארבע דאנון ארבעין. וחוט דסיהרא (נ״א דסחרא) עלה היינו בּ.
ורזא דמלה בראשית ב׳ ראשית האי נקודה

— 123 —
עלה אתמר בעשרה מאמרות נברא העולם.
מאי ב׳ ההוא חוט דאסחר עלה. והאי נקודה אית לה רישא ואמצעיתא וסופא ואתעבידת תלת יודי״ן יי״י דסלקין לתלתין וההוא חוט ב׳ תלתין ותרין.
תגא דעל חוט י׳. והא ארבעין ותרין. לקבל ל״ב אלקים ועשר אמירן דאתברי בהון שמיא וארעא וכל חיליהון. (*וירא אלקים את כל אשר עשה דאיהו רזא וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש בלבת דאורייתא. ודא איהו כי יום נקם בלב״י ובהון פועלים מ״ב אתוון דיקו״ק. ורזא דמלה פתחו לי שערי צדק אב״א ב״ם אודה יה. וכלהון אתכלילן בבאר שבע. דא אבגית״ץ וחברוי)
אמרו ליה מארי מתניתין ר׳ ר׳ כמה תקיפין אבנין דזריקת דאזדעזעו בהון שמיא וארעא וחיוון ובעירן ועופין כלהו ברחו. ומנהון נפלו לארעא. וכרסייא יקירא ומלאכין ואופני׳ כלהו אזדעזעו מאבנין דילך. ואלין אינון ארבעה טורי אבן דכלהו חד.
זכאה איהו מאן דאפיק אבנין אלין שלמין בצלותיה בארבע צלותין עם צלות׳ דמוסף דעלייהו אתמר אבנים שלמות תבנה.
ואית אבן דאורייתא דאתמר בה והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים. דאיהי מסטר׳ דעמודא דאמצעיתא דאתמר ביה וזאת התורה אשר שם משה דאיהו דיוקנא דיליה.
ואלין אבנין כלהו חד. מלכות קדישא איהי מסטרא דשמאלא אתמר בה אבן שלמה וצדק יהיה לך. והאי איהי אבנא די מחת לצלמא דהות לטור רב ומלאת כל ארעא. מאי ומלאת כל ארעא. אלא בגינה אתמר מלא כל הארץ כבודו.
ועלה אתמ׳ על אבן אחת שבעה עינים. דאינון ז׳ רועין קדישין. ואינון שבע דכורין ושבע נוקבין. כלהו כלילן בה. ורזא דמלה שבעה ושבעה מוצקות.
והאי אבן איהי חמשה אבנין דשוי דוד בקירטא ואתעבידו כלהו חד. הה״ד ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל ואינון גדולה גבור׳ תפארת נצח הוד. דבהון שבח דוד לקב״ה ואמר לך יי׳ הגדולה והגבורה וגו׳.
ואלין חמשה חלוקי אבנים נטיל לון מן הנחל דאיהו יסוד ח״י עלמין. וכד שוי לון בקירטא דאיהי מלכות קדישא. אתעבידו בה חד
וטבע במצחא דפלשתאה וקטיל ליה. ואינון חמש אבנין דאינון שמע ישראל יי׳ אלקינו יי׳ וכד שוי לון בקירטא דאיהי שפה דפימ׳ צריך למעבד לון בה כלהו אחד.
דבזמנ׳ דינצח בה קב״ה כל אומין דעלמא. יתקיים בהון כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי׳ לעבדו שכם אחד. והא שפ״ה ודאי דא שכינ״ה. דהכי סליקת בחושבן שפ״ה.
בגין הכי כל אומין דעלמא עתידין לאשתעבדא תחות ידהא. ולאמלכא לה עלייהו ביומין דמלכא משיחא. לקיים מה דאתמר בה ומלכותו בכל משלה.
זכאה איהו מאן דנטיר האי אמונה בלביה ובפומיה. דודאי איהי אמונה דישראל ואיהי יחודא דקב״ה. ובה מיחדין ישראל לקב״ה תרין זמנין בכל יומא.
וזכאה איהו מאן דאיהי באמנה אתו בגלותא. דלא דחיל מעלאין ותתאין. דבגינה אתמר לאדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. לעבדה בפקודין דעשה. ולשמרה בפקודין דלא תעשה.
בגין דאיהי ג״ן סדרים דאורייתא. ואיהי עדונא דאורייתא. מאי אורייתא עמודא דאמצעיתא. איהי גן דיליה ועדן דיליה.
ר׳ ר׳ קום אסחר להאי קירטא ואקף ואסחר לה בשפה דילך. בהאי אבנא דאיהי כלילא (נ״א מוכלל ומעוטר) מכל אבנין דבניינא דאורייתא (וצלותא)
איהי אבן יקרה

— 124 —
מוכללת ומעוטרת באות ברית ובאות דשבת ובאות דימין טבין ובאות תפלין. וחוט דילה כרוכה באצבעא. ודא כריכו דרצועה דתפלה דיד.
דבה הוו קדמאין כורכין את שמע עם ואהבת ברחימו דאהבה דהיינו ואהבת את יי׳ אלקיך. בגין דתהא רחימא לגבי בעלה ולא מפסיקין.
ולבתר דאתא יעקב דאיהו כליל תלת אבהן. התיר ההוא כריכו דילה ואמר בשכמל״ו. בגין דאיהי בעי למהוי איהי סגול׳ מלכים בההוא זמנא אתמ׳ שופ״ר הול״ך סגולת״א.
ואזל״א לשריא כתרא על ישראל דאיהו עמודא דאמצעיתא. דאיהו ס״ת כליל חמשה חומשי תורה ואתעבידת תגא על רישיה בכל את ואת דיליה מאלין אתוון ידיעאן דספר תורה כגוונא דא .
כלהו זיינין. אינון חד ועשרין. לקבל חד ועשרין אזכרות דתפלין דרישא. ולקבלייהו חד ועשרין אזכרות דתפלין דיד דסלקין כלהו ארבעין ותרין. לקבל שמא דמ״ב.
תגא איהי י׳ על רישא דז׳. גופא דיליה ו׳ וספר תורה עמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן מחסד עד יסוד.
מלכות י׳ זעירא. בה אתעבידת שביעי יום שבת. ואיהי אות תפלין אות שבת אות ברית.
ואיהי כתר כהונה וכתר מלכות. מסטרא דימינא דאתייהבית אורייתא אתקריאת כתר תורה.
וימינא איהו כהנא מסטריה איהו כתר כהונה. ועמודא דאמצעיתא איהו מלך. ומסטרא דגבורה ב״ד הגדול. נפיק מתמן אשא ואוקיד ליה. וכד כהנא נפיק בשלם מהיכלא. בההוא זמנא יתערון לויים בנגונא
(כאן חסר והוא בתקוני ז״ח כד ע״ג)
ועוד אית תקונא חמשאה בצלותא.
צלותא איהי כקרבנא. כמה דאוקמוהו קדמאין תפלות כנגד תמידין תקנום.
ת״ח קרבנין אינון מארבע מינין דאינון לקבל אריה שור נשר אדם דאנון מצויירים בכרסייא.
אית קרבנא דהוו מקרבין ישראל. וכהנא הוה קריב קרבנא דלהון.
קרבּנא קדמאה קרבנא דהוה קריב לימינא. דא צלותא דשחרית. ואם הוו זכיין הוה נחית דיוקנא דארי״ה והוה מקבל קרבנא ודא מיכא״ל דדרגיה חס״ד דאיהו מקבל צלותא דשחרית
ואם לא זכו מה כתיב בקרבנא לכלב תשליכון אותו דחשיב ליה כטריפה. ובגין דא הוה נחית דיוקנא דכלב לקבל ההוא דורונא וקרבנא. ודא איהו כלב דאמר דוד ע״ה הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי.
וכל מלאכי חבלה דאינון כלבים צועקים במשמרה תניינא דליליא. אינון צווחין ונבחין ואמרין הב הב בגין דאינון מסטרא דגהינם סם המות דאתמר ביה לעלוקה שתי בנות הב הב.
קרבּנא תניינא לקבל שו״ר דאתמר ביה שור או כשב או עז וגו׳. ולקבליה צלותא דמנחה דאמר דוד עלה מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם.
מאי עשב ע״ב ש׳. ואנון ע״ב שמהן דאינון לבושין לע״ב שמהן עלאין. כגוונא דעשב דאיהו לבושא דחטה. ובגין דא להוציא לחם מן הארץ. והיינו לחם אבירים אכל איש ודא נהמא דאורייתא.
ולעולם כל קרבנין שחיטתן בצפון בגין דמצפון תפתח הרעה.
((ס״א ודא יצר הרע ובגין דלא יהא צריך מנשמתא דילך (ס״א דלא יסריך נשמתא דילך) האכילהו קרבנא לקיימא ביה אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים. ולבתר דאיהו נטיל דמא דקרבנא לא יטול מדילך כו׳))
דמתמן ההוא דאושיד דמא. מלחך ההוא דמא דבעירן. ובגין דא לא צריך לכסאה לה מניה לקיימא ביה אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים. ולבתר דאיהו

— 125 —
נטיל דמא. קרבין קרבנא לעילא דאתמר בה את קרבני לחמי לאשי.
ולקבליה דשור איהו חמור נוער. אם זכו הא שו״ר מקבל קרבנא ואם לאו הא חמור נוער. ובג״ד אתמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדו. יחדו כלומר. לא תגרום דיאכול חמור קרבנ׳ דשור.
קרבנא תליתאה דערבית. קרבנא דעופין דאתמר בהון שתי תורים או שני בני יונה וגו׳ דאי זכו נשר״א דיעקב נחית לקבלא לון. ואם לאו נשרא דסטר׳ דמסאבו נץ לגבי יונה. וכפום קרבנא הכי יתרבי או יתזער.
קרבנא רביעאה אדם האי איהו דמקבל קרבנא דאד״ם דאיהו מחשבה דקריב ומיחד כלא ועליה אתמר אדם כי יקריב מכם וגו׳. האי איהו דמקרב קרבן ליי׳ ודא אורייתא.
ובגין דא תקינו בצלותא למשמע בה ס״ת למהוי ביה קרבנא שלים באדם דאתמ׳ ביה זאת התורה אדם. ובג״ד מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה.
וכל קרבנין אלין רמיזין בגופא דבר נש. מוח״א וליב״א וריא״ה. אינון ארי״ה שו״ר נש״ר. קטרוגא דלהון כלב חמור נץ טחו״ל מר״ה וכב״ד. דאינון משחי״ת א״ף וחימ״ה.
מחשבה דא אדם. אית מחשבה טבא דחיוון טבין. ואית מחשבה בישא דחיון בישין. ומחשבא טבא איהו אדם טוב. ומחשבה בישא דא אדם רע בליעל. אדם להבל דמה.
לקבל מוח״א איהו ארי״ה דנחית למיכל קרבנין. ועליה אתמר ופני אריה אל הימין לארבעתם. לב״א לשמאלא ועליה אתמ׳ ופני שו״ר מהשמאל לארבעתם. ריא״ה דא נש״ר דאית לה גדפין דפרח בהון. ועלה אתמר ופני נשר לארבעתם.
מחשבה דאיהו אדם רכיב על כלהון ואינון מרכבה דיליה כסוסוון לבני נשא. חיילין דמוחא גרמי״ן בקרבנא. ותקרבו עצמות עצם אל עצמו. חיילין דריאה ודלבא ערקין. קשירו וחבורא ותנועה דלהון רוחא דכנפי ריאה. ואיהו רוח אלקים מרחפת על פני המים (נ״א דאיהו מוחא) בגין דריאה (נ״א דרישא) כלילא מתרוייהו. כגוונא דעופא ממיא וארעא ואינון כלילן מתרוייהו.
על מוחא שריא ברכה. על לבא שריא קדושה. על ריאה שריא יחוד. מחשבה כלילא מכלהו. ואינון יברכך יי׳. יאר יי׳. ישא יי׳. יברכך במוחא. יאר בלבא דתמן נהורא דעיינין כמה דאוקמוה הלב רואה. ישא בריאה דאיהו שלום הה״ד וישם לך שלום.
ואינון שמיע״ה ראי״ה ריח״א.
שמיע״ה במוח ואיהו בהפוכא חו״ם דשריא בלחותא וקרירותא דמוחא לחממא ליה מסטר׳ דגבורה. ואיהו אריה מסטר׳ דגופא. שור מסטרא דנפשא דאינון אש ומים. אש שכלית. מים יסודית.
ראי״ה בלב״א דאיהו אש. ראי״ה ארי״ה מים שכלית. לקררא אש יסודי דלבא. דלא יוקיד כל גופא.
ריחא בריאה דנפיק לחוטמא עליה אתמר ויפח באפיו נשמת חיים.
וריאה. איהי מסטרא דמוחא קרירא. ומסטרא דלבא יבישה. ואיהו חציו מים יסודית וחציו יבשה יסודית. בגין דא שריא עלה רוחא שכלית דאיהו חם ולח. חם לחממא קרירותא. לח לרטבא יבשותא. דא שכלי. ודא יסודיי.
דבור דא אדם דכליל מכלהו. ומאן אפיק ליה. מחשבה.
ובגין אלין שכליים. הוו נחתין בקרבנא לקרבא קרבנא וליחדא כלא. ואלין אינון בתחיית המתים דבהון יהא קב״ה מקרב עצם אל עצמו וגידין וערקין כלהון לחברא דא בדא ויקבלון אלין באלין ומשלבין אלין באלין הה״ד מקבילות הלולאות וגו׳
בההוא זמנא יהא חדוה ונגונא בקריבו דלהון:
